1
בתוך המהומה הכללית, או בעצם כחלק ממנה, התעקשה ח"כ נעמה לזימי (עבודה), יו"ר ועדת הצעירים של הכנסת, לכנס ביום שלישי דיון בן שעתיים על ההשלכות של מתקפת הממשלה על המערכת המשפטית ושומרי הסף על הסביבה ובריאות הציבור.
חוץ מלזימי וח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) השתתפו בדיון בעיקר לשעברים – השרה לשעבר תמר זנדברג והח"כ לשעבר אלון טל. השרה הנוכחית להגנת הסביבה, כמו שאר חבריה לקואליציה, לא טרחו להגיע.
המשתתפים, כולל נציגת משרד המשפטים, דנו בהשלכות ביטולה של עילת הסבירות ובהדחתו של המשרד להגנת הסביבה מתפקיד היועץ הסביבתי למוסדות התכנון (לטובת יועצים מהמגזר הפרטי).
בין הדוברים היה גם נעם הירש, שעד לפני שנה היה אחראי על תחום התכנון במשרד הבריאות וייצג את המשרד והשר במוסדות התכנון. כיום הוא במגזר הפרטי, אבל היה לו חשוב לעלות לכנסת ולומר את דברו.
"הרבה אזרחים נלחמים אבל לא לגמרי מבינים עד הסוף את ההשפעות של הרפורמה המשפטית עליהם", הוא אמר לי אחרי הדיון, "ניסיתי לתת בוועדה זרקור קטנטן על מה שצפוי לנו".
"הרבה אזרחים נלחמים אבל לא לגמרי מבינים עד הסוף את ההשפעות של הרפורמה המשפטית עליהם. ניסיתי לתת בוועדה זרקור קטנטן על מה שצפוי לנו"
ואלה, בהשמטות קלות, הדברים שאמר:
אני רוצה לקחת אותנו רגע למקום קצת אחר, לא פחות חשוב, שכמעט לא נמצא בשיח הציבורי.
החוף, המקום שכולנו אוהבים להגיע אליו לפיקניק, לקמפינג, סתם לשבת ולאכול אבטיח, לצפות בשקיעה.
האם ידעתם שהמדינה מקדמת תוכנית להקמה של מרינות חדשות, כמו זו שיש בתל אביב, או זו שבהרצליה ובאשקלון, מרינות חדשות לאורך חופי המדינה מצפון ועד דרום? מרינות שיהיו סגורות בשביל ולמען בעלי יאכטות, ולנו הציבור הרחב יהיה פחות חוף, פחות שטחים פתוחים, פחות אוויר לנשימה, פחות מקום לצאת ולהתאוורר. מה עם בריאות הנפש שלנו?
האם ידעתם שהמדינה מקדמת תוכנית לאתר כרייה וחציבה, אתר מזהם ביותר בסמוך לעיר ערד וממש מתחת לישוב הבדואי אל פורעה? מכרה פוספטים שיש חשש אמיתי שהכרייה בו תגרום למחלות נשימתיות חמורות אצל תושבי ערד ואל פורעה?
האם ידעתם שהמדינה מקדמת תוכניות להקמה של תחנות כוח חדשות ליד ערים גדולות כדוגמת ראש העין וכפר קאסם, תחנות כוח מזהמות שמתבססות על דלקים מזהמים – כן, גם גז מזהם – במקום לקדם אנרגיה ירוקה?
האם ידעתם שהמדינה רוצה לקדם הקמה של שדה תעופה חדש בלב אזור ירוק, בסמוך לריכוז אוכלוסייה גדול, שדה תעופה שעלול לגרום למפגעי רעש נוראיים, לחץ נפשי, השפעות פסיכולוגיות (תשאלו את תושבי בארות יצחק ומזור שנמצאים בסמוך לנתב"ג) וכל זה בעמק יזרעאל?
מי הם האנשים שיושבים בוועדות התכנון הארציות ומגיעים לוועדות הכנסת, ונלחמים לפעמים ממש בגופם עבור הציבור, נגד פיתוח דורסני, למען הבריאות שלנו ולמען הסביבה?
אלה הם הפקידים. עובדי המגזר הציבורי – יועצים משפטיים, מנהלי אגפים, מרכזי תחומים – אותם 'פקידים' הם אלה שלא מוכנים לקבל הכול כמובן מאליו אלא מבקשים לחקור וללמוד ולהבין ולפעמים לבקש להכין תסקיר השפעה על הסביבה או תסקיר השפעה על הבריאות.
וכל זה, לא בגלל שהם רוצים לעכב פיתוח אלא כי הם שומרי הסף.
אותם פקידים הם אלה שמבקשים מראשי הערים, מהשרים, לפעמים לעצור לרגע ולשאול את עצמנו: האם אנחנו שומרים על הסביבה? האם אנחנו דואגים לבריאות הציבור?
ואז באה הממשלה הנוכחית ובמסגרת חוק ההסדרים הדורסני מנסה להזיז ולמחוק את שומרי הסף, מנסה לצמצם את סמכויות המשרד להגנת הסביבה, לאפשר פיתוח מאסיבי בסביבה החופית, לאפשר חריגה בלילה מספי הרעש, לאפשר לתחנות כוח לזהם יותר.
זו הרפורמה שאנחנו רוצים? עוד בתי מלון וכפרי נופש על הים, עוד תחנות כוח מזהמות? עוד זיהום אוויר במפרץ חיפה?
זו הרפורמה שאנחנו רוצים? רפורמה שתותיר את האזרחים בלי כתובת מול הדורסנות השלטונית?
מי אתם חושבים שיגן עליכם, עלינו, על הילדים שלנו, אחרי שהרפורמה המשפטית תעבור ואחרי שחוק ההסדרים יאושר?
התשובה היא: אף אחד".
נעם הירש בוועדת הצעירים של הכנסת, 28 בפברואר 2023 (וידיאו: ערוץ הכנסת)
2
"חייבים לבנות תשתית רכבת לאילת. הדבר יפתח את העיר, יפתח ערים חדשות לאורך הנגב ויסייע לשינוע מטענים בין הים האדום והים התיכון". (בנימין נתניהו, 14.2.2007)
"אני מבקש להודיע על פרויקט שישנה את מרכז הכובד של הארץ אחרי 60 שנה – חידוש קו הרכבת דימונה-אילת. באופן זה, כל אזרח יוכל להגיע לאילת וכל הדרום ייפתח בבת אחת. (בנימין נתניהו, 13.7.2009)
"נתניהו מתעקש: הרכבת תגיע לאילת".(ערוץ 7 מדווח מישיבת הממשלה, 25.2.2010)
"הקמת קו הרכבת בין תל אביב לאילת זו בשורה גדולה מאוד שתשפיע על מדינת ישראל ב-50 השנים הבאות בצורה דרמטית. הרכבת הזאת תהיה רכבת נוסעים, משך הנסיעה שלה יהיה כשעתיים". (בנימין נתניהו, 29.1.2012)
"נבנה רכבות צפונה ודרומה, נרשת את מדינת ישראל. בסופו של דבר, מקרית שמונה עד אילת לא יהיה רמזור אחד ואפילו תהיה רכבת אחת – בחזון שאנחנו ממשים אותו". (בנימין נתניהו, 30.8.2018)
"נמשיך לקדם את תכנון קו הרכבת מהמרכז לאילת. גם החזון הזה יתממש".(בנימין נתניהו, 6.8.2019)
"יש תקציב: מהפיכה תחבורתית – רכבות מהירות מקרית שמונה עד אילת". (בנימין נתניהו מצייץ, 24.2.2023)
יש הרבה סימני שאלה סביב ההיתכנות הכלכלית וההצדקה התחבורתית של פרויקט הרכבת לאילת, וגם ההשפעות מרחיקות הלכת שלו על הסביבה והטבע בהחלט מטרידות. אבל מה שבטוח: אחרי עשור וחצי של הבטחות סרק, לתושבי אילת אין סיבה לעצור את הנשימה. הרכבת לא תיכנס בקרוב לתחנה.
3
הגשם הפך לזיכרון רחוק, מרץ התחפש למאי, והמספרים משקפים את מה שכולנו מרגישים: בתחנות מדידת המשקעים ברמת הגולן ובגליל העליון ירדו עד כה 50-60% מהממוצע השנתי; דרומה יותר, בשרון ובמישור החוף – 60-70%. אזור ירושלים ומישור החוף הדרומי – 70-80%.
בתחנות מדידת המשקעים ברמת הגולן ובגליל העליון ירדו עד כה 50-60% מהממוצע השנתי; דרומה יותר, בשרון ובמישור החוף – 60-70%. אזור ירושלים ומישור החוף הדרומי – 70-80%
ד"ר עמוס פורת, מנהל תחום שירותים אקלימיים בשירות המטאורולוגי, אומר שהממוצע הארצי עומד כרגע על 65% ממנת הגשמים הרגילה.
ההגדרה המסורתית של שנת בצורת היא פחות מ-70% מהממוצע, אבל שנת בצורת היא למעשה הגדרה פוליטית – הממשלה מחליטה מתי להכריז עליה, והיא לא ממהרת לעשות זאת משום שיש להכרזה כזו השלכות כלכליות.
לפי ד"ר עמיר גבעתי, מומחה האקלים, באופק נראים רק שרבים. מרץ צפוי להיות חם ויבש מהרגיל. המשמעות: בניכוי הפתעות מרעישות של הרגע האחרון, עונת הגשמים בקושי התחילה – וכבר תמה.
ד"ר פורת אומר שגם אם לא תהיה מערכת נוספת, 2022-2023 לא תוכרז כשנה השחונה בתולדות ישראל, משום שלפחות שני חורפים בהיסטוריה היו אפילו יבשים יותר – 1950/1 ו-1998/9. אבל אם לא יהיו עוד גשמים משמעותיים, אין ספק ששמור לה מקום בצמרת הגבוהה.
למרבה המזל, החורף היבש הזה מגיע אחרי ארבעה חורפים פוריים וכשישראל מתפילה מים בשפע. את משק המים אפשר לנהל ומדינת ישראל עושה את זה בכלל לא רע; אבל את ההשפעות על הטבע – למשל רגישות לשריפות, התייבשות הנחלים והצורך להשתמש במי השקיה מוקדם בהרבה מהרגיל – אי אפשר לנטרל, והן יורגשו היטב בקיץ הארוך מאוד שאולי כבר התחיל.
את ההשפעות על הטבע – למשל רגישות לשריפות, התייבשות הנחלים והצורך להשתמש במי השקיה מוקדם בהרבה מהרגיל – אי אפשר לנטרל, והן יורגשו היטב בקיץ הארוך מאוד שאולי כבר התחיל
4
השפיץ הצפוני של רמת הגולן הוא המקום המושלם למי שמבקש לקחת פסק זמן מרענן מהמציאות הישראלית המחניקה. אקלים אחר, אוכל אחר, טופוגרפיה ייחודית. וכדי ליהנות מכל אלה לא חייבים להידחס עם אלפי המבקרים באתר החרמון. להיפך.
ביום שישי בבוקר, במסלול המרהיב של נחל סער ששוצף כהוגן בתקופה הזו, היינו לבד. המוני בית ישראל נוהרים למפל הגדול שבקצה התחתון של המסלול. חונים במשטח העפר הסמוך – שהפך למרכז מסחרי מאולתר – הולכים כמה מטרים ומתצפתים מרחוק על המפל. סוף טיול. מי שמוכן להתאמץ מעט, וממש לצעוד, מרוויח בגדול.
אז משאירים כאן רכב אחד ונוסעים כמה דקות לתחילת המסלול – גשר הידידות בכניסה ליישוב הדרוזי עין קיניא. השביל המסומן יוצא מכאן לשני כיוונים:
במעלה הנחל, כקילומטר, השביל מוביל למפל הרסיסים. זה מסלול נהדר, שכרגע יש בו בעיה קטנה: אחרי כשני-שליש הדרך, הוא חוצה את האפיק לצד השני של הגדה.
בימים אלה הזרם חזק מכדי לחצות, בוודאי אם הקבוצה כוללת ילדים. מותר לשער שבשבועות הקרובים, אם לא נזכה לעוד מערכת חורפית הגונה, הזרם ייחלש ואפשר יהיה להמשיך עד המפל. אבל גם אם לא – מומלץ בחום.
חוזרים במורד לגשר הידידות, ומכאן עוד 3.5 קילומטר עד המפל הגדול. לא קשה במיוחד, מתאים למשפחות, תענוג אמיתי שמגיע לשיאו בתקופה הזו של השנה. עוד מעט, כשיאזלו מי הגשמים והפשרת השלגים, לא יהיה בנמצא מסלול כזה בישראל, צמוד לנחל שוצף ועתיר מפלונים.
חוזרים במורד לגשר הידידות, ומכאן עוד 3.5 קילומטר עד המפל הגדול. לא קשה במיוחד, מתאים למשפחות, תענוג אמיתי שמגיע לשיאו בתקופה הזו של השנה
שבת בבוקר. הכביש המפותל שמטפס ממג'דל שמס לאתר החרמון פקוק לעייפה. הכרטיסים לאתר אזלו. מדינה שלמה עומדת בתור לגעת בחתיכת שלג. אבל יש אלטרנטיבה: אפשר לעלות ברגל מנווה אטי"ב עד החרמון. עלייה מאתגרת, כ-8 קילומטר, אבל מתגמלת להפליא.
יוצאים בשביל האדום מהשער האחורי של נווה אטי"ב, ליד עגלת הקפה המקסימה (שמציעה קפה נהדר) בעלת השם התמוה "קטיפינה". המסלול חולף ליד בריכת חפור, שנחפרה על ידי היטורים – עם שבעוונותיי לא ידעתי על קיומו עד השבוע, אבל הפכתי לאוהד מושבע שלו בזכות נקודת המנוחה הנהדרת שהוריש לנו.
המסלול חולף ליד בריכת חפור, שנחפרה על ידי היטורים – עם שבעוונותיי לא ידעתי על קיומו עד השבוע, אבל הפכתי לאוהד מושבע שלו בזכות נקודת המנוחה הנהדרת שהוריש לנו
אחרי הבריכה התמודדנו עם עלייה תלולה למדי ואחריה פגשנו את השלוגיות הראשונות שהסבו אושר עילאי לילדים במשלחת. במזג האוויר הנוכחי, אפשר להניח שעם כל יום שחולף צריך לעלות גבוה יותר כדי למצוא שלג – אבל הוא עדיין שם, ממתין לכל מי שמעדיף צעידה וטיפוס על פני עמידה בפקק.
הנופים של מורדות החרמון לא רק מרהיבים (רק מכאן אפשר להשקיף על מבצר נמרוד מלמעלה) – הם שונים. עצי המחט, המדרונות הכבירים, האוויר הצלול – הכול חובר לתחושה שמזכירה טיולים הרריים בטורקיה או בבלקן. לטבע כאן יש עוצמות שאין במקומות אחרים בישראל.
העלייה מעוררת את התיאבון. שני מקומות מומלצים שבהם ניתן להשביע אותו:
- מסעדת אבו נידאל על הכביש הראשי של היישוב מסעדה. נראית כמו עוד מסעדה דרוזית ים תיכונית סטנדרטית, אבל מהמוצלחות. שלל סלטים ומנות צמחיות, כולל פלאפל ועלי גפן אדירים. לא אעיד על הבשר כי אני לא אוכל.
- מסעדת אל יאסמין במג'דל שמס – פטיו מקסים, תפריט עם מחיר אחיד – 120 שקל לבשריים, 90 לצמחוניים ו-50 לילדים עד גיל 13. מילוי מחדש כמה שרוצים. מגישים מה שאם המשפחה מבשלת באותו יום – ואו-הו, היא יודעת לבשל.
5
ואם כבר בועה קטנה של תלישות מהתבערה שמסביב, קבלו את התמונות שצילם נמרוד להב מרשות הטבע והגנים: משפחת הצבי הארץ ישראלי בסתם יום של חול בגליל התחתון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו