זה קרה לפני 12 שנה: השוטר פרד ת'ורנטון בן ה־50 – ששירת ביחידה מיוחדת בארה"ב – מת בעקבות פציעות פנימיות קשות כתוצאה מפיצוץ. ת'ורנטון לא נהרג ממטען חבלה רב עוצמה שהפעיל נגדו ארגון פשע, אלא מפיצוץ של רימון הלם בביתו.
מחקירת המשטרה התברר שהרימון התפוצץ בזמן שת'ורנטון פעל כדי לוודא שהציוד שלו בטוח לקראת פעילות מבצעית. גם אצלנו, לפני פחות מחצי שנה, לוחם צה"ל נפצע באורח בינוני מפיצוץ של רימון הלם בידו.
ביום רביעי, במהלך יום השיבוש הלאומי, הכלי הזה שהרג את ת'ורנטון ופצע רבים אחרים, פספס אותי במרחק של יריקה. כל זה קרה אף שלא הייתי בחזית עם המפגינים: לא פרצתי גדרות לחץ וגם לא חסמתי בגופי סוסי משטרה. פשוט עמדתי בצד כששוטר החליט לזרוק לעברי באקראי רימון הלם, כאילו מדובר בסוכריה בבר מצווה.
בנס הספקתי לזוז והרימון פספס אותי. לדן פלד, שבכלל היה עם הגב לאירוע, ולזהירו פרם, שחצה באותה שנייה מעבר חציה סמוך – היה פחות מזל. רימוני הלם פגעו בהם ישירות ופצעו אותם. וזה לא הסתכם רק ברימוני הלם.
ביום רביעי, במהלך יום השיבוש הלאומי, הכלי הזה שהרג את ת'ורנטון ופצע רבים אחרים, פספס אותי במרחק של יריקה. כל זה קרה אף שלא הייתי בחזית עם המפגינים
במקרה אחר, פרש איבד שליטה על סוסו. הסוס פרץ הישר לתוך חומת חצר שעמדתי עליה, שבר מעקה מתכת עבה, העיף תמרור – והטיס אישה מבוגרת כמעט מטר וחצי באוויר, עד שנבלמה בעץ דקל. מאז האישה חזרה לעצמה מבחינה פיזית. מבחינה נפשית, אני קצת יותר בספק.
באותו הערב ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח, שוב, להעביר את הפוקוס התקשורתי מההתנהלות הברוטלית של המשטרה בעידוד השר איתמר בן גביר להתנהלות המפגינים בכיכר המדינה נגד שרה, רעייתו.
מה שבאמת היה עצוב בכל הסיפור של שרה והתספורת זה לא ההתקרבנות של משפחת נתניהו ושופריה – לזה התרגלנו, אלא העובדה שראש האופוזיציה יאיר לפיד, מי שנחשב כנציג הפוליטי של המחאה – שוב נפל בספין של נתניהו.
נתניהו ביקש מלפיד לגנות את האירוע במספרה – ולפיד מיהר לקרוא למפגינים לאפשר לשרה נתניהו לצאת לביתה, אף ששום דבר לא מנע ממנה לעשות זאת. במקום לתת גב ולהגן על זכות המחאה הלא אלימה בכל מקום ובכל עת – לפיד שימש כחותמת הכשרות למסע הדה־לגיטימציה שנתניהו עשה באותו ערב למפגינים.
נתניהו ביקש מלפיד לגנות את האירוע במספרה – ולפיד מיהר לקרוא למפגינים לאפשר לשרה נתניהו לצאת לביתה, אף ששום דבר לא מנע ממנה לעשות זאת
נתניהו הציג את המפגינים כחבורה צמאת דם שמנסה לעשות לינץ' באשת ראש ממשלה תמימה, שכלל לא קשורה לכאורה לפעילות הפוליטית של בעלה ולא מקבלת כספים למימון צרכיה. אפשר לטעון להגנת לפיד שהמצב בכיכר המדינה לא היה ברור ולכן העדיף לא להסתכן, אלא שזו לא הפעם הראשונה שהוא נופל בספינים של נתניהו.
בפעם הקודמת נתניהו גינה את אלימות המפגינים מול דלת ביתה של ח"כ טלי גוטליב ובתה האוטיסטית. לפיד מיהר לגנות גם כן בלי לבדוק את העובדות. סרטון שיצא מאוחר יותר הראה שכל סיפור "אלימות המפגינים" היה ספין אחד גדול. לפיד שוב נפל בפח.
שוב במקום שכולם ידברו על נזקי הרפורמה לחברה ועל האלימות המשטרתית הקשה ברוח בן גביר –הפוקוס עבר לאירועים שלא קרו ולא נבראו מצד מפגינים פרי דמיונו של נתניהו. בכלל, לפיד מתנהל מתחילת האירוע כאילו שהוא לא מבין את גודלו, או מבין אבל לא יודע איך להתנהל בתוכו.
במקום שהתגובה שלו להצגת הרפורמה תהיה "לא יקום ולא יהיה", נראה שהוא הרים כבר ידיים. הוא נראה כמו מישהו שמתכונן ליום שאחרי, כאילו מדובר בעוד חוק רגיל השנוי במחלוקת. "אני מודיע מראש שנבטל אותם (את צעדי הרפורמה) ביום שנחזור לשלטון", הצהיר במסיבת עיתונאים הראשונה שלו נגד הרפורמה, עוד לפני שסעיפיה הונחו לדיון בוועדות הכנסת.
שוב, במקום שכולם ידברו על נזקי הרפורמה לחברה ועל האלימות המשטרתית הקשה ברוח בן גביר – הפוקוס עבר לאירועים שלא קרו ולא נבראו מצד מפגינים פרי דמיונו של נתניהו
זה מזכיר את הבדיחה הבאה: "בואו ננסה פעם אחת דיקטטורה, מקסימום זה לא יעבוד ונחזור לשיטה הדמוקרטית". בהמשך הוא גם טס לבלות בפריז בזמן שכל המדינה הייתה על הרגליים, מייד אחרי ההכרזה על המהפכה המשפטית של יריב לוין.
הוא גם לא הגיע אחר כך להפגנה הראשונה הגדולה נגד הרפורמה כי הוא נעלב שלא נתנו לו לנאום. לפיד נפל גם בספין שצריך להידבר ללא תנאים ואחר כך התעשת בעקבות הביקורת הציבורית. בסופו של דבר זה הסתיים בשרשרת גינויים לאירועים שבכלל התבררו כספינים מומצאים.
אם נתניהו היה במקומו של לפיד, הוא היה מזמן כבר מנתק כל קשר עם הקואליציה בטענה שמדובר בראש ממשלה לא לגיטימי. הוא לא היה מתנצל, לא מסביר, לא מתפתל ולא מגנה – ובטח לא מנהל משא ומתן להידברות על רפורמה שאמורה לשנות את פני המדינה, כמו שהוא לא היה מוכן להידבר אפילו על מתן ויזות לארה"ב.
הוא פשוט היה יושב מהצד ונותן לקואליציה לעבור תהליך קניבליזציה פנימי. אבל לפיד נלכד בתוך מלכודת הממלכתיות. המלכודת הזאת גורמת לו לרצות את שני הצדדים. אלא שבמאבק על המהפכה המשפטית זה לא עובד, כי כמו שאין חצי דמוקרטיה וחצי דיקטטורה – אין גם חצי תמיכה במפגינים.
אם נתניהו היה במקומו של לפיד, הוא היה מזמן כבר מנתק כל קשר עם הקואליציה בטענה שמדובר בראש ממשלה לא לגיטימי. הוא לא היה מתנצל, לא מסביר ולא מגנה
גם כראש ממשלה לפיד היה לכוד בתוך אותה מלכודת. לראיה, אף חוק המגביל את השחיתות השלטונית – מסוג תיקי האלפים נגד נתניהו – לא עבר בתקופת שלטונו המשותפת עם נפתלי בנט, למרות ההבטחות הרבות. אפילו הוועדה לחקר פרשת הצוללות נראית היום יותר כסוג של ועדה לקבירת פרשת הצוללות.
לא למנהיג הזה ציבור המוחים חיכה. גם לא לבני גנץ, שחלק מתומכיו נמצא עדיין בפוסט טראומה בעקבות המעבר שלו לתוך ממשלת נתניהו הקודמת. כל פליטת פה שלו אינה חד־משמעית ומעוררת בהם מייד חרדה שמא, אולי, הוא מתכנן מאחורי הקלעים חיבור נוסף עם נתניהו.
על מרב מיכאלי אין בכלל מה להוסיף. אולי זה הזמן באמת לפרסם מודעת דרושים למנהיג בכנסת שייצג את המחאה בצורה ראויה הרבה יותר. או שאולי המנהיגים הנוכחיים יתעוררו על עצמם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולפיד זה לפיד. פרווה.
הוא לא איזה וואו אבל הוא היה המבוגר האחראי בכל הבחירות האחרונות וגם לא עשה טעויות קולוסאליות. אני סומך עליו שגם לא יעשה.
מירב מיכאלי הזויה וחצופה. היא מסרבת עדיין לקחת אחריות על הטעות האדירה שלה עם מרצ ועל העיקשות הפנאטית שלה.
מרתיח שנותנים לה לנאום במחאה, שהיא אחד הגורמים המרכזיים להצטרכותה בכלל.
אבל גנץ זה הסכנה הגדולה.
הוא סוס טרויאני, גייס חמישי, ולא רק שלא מייצג את המחאה – הוא מעין גיליוטינה שתלויה תמידית מעל לראשה.
האיש שהגיע משום מקום וקיבל את הכל, בגד בגוש בגידה אנושה, ניפץ את אמוננו בפוליטיקאים לנצח, וייאש את המצביעים.
הזוי לחלוטין שהוא עדיין קיים ורלוונטי אחרי מהלך כזה.
הוא זה שגרם ללפיד ללכת על קמפיין "המפלגה הגדולה", כשחתר תחתיו כמנהיג הגוש ובחר להתמודד מולו במקום נגד ביבי בבחירות האחרונות.
הוא תמיד יהיה הפראייר השימושי של ביבי, כשכלו כל הקיצים.
אין לו קווים אדומים, אין לו שכל, אין לו הגינות ואין לו בושה.
הוא חי בהזיה שהוא "הגורם המחבר" לדתיים הלא-דמוקרטים שרק רוצים דיקטטורה ולינוק כספים מהציבור היצרני כטפילים אשר שולטים על גוף המארח, ורוצה ביקרם.
מה עושים נגד גנץ כדי למנוע את הסכנה? ומי לעזאזל עוד מצביע לו? אלה השאלות.
לציבור האמיץ מגיעים מנהיגים בכנסת כמו שקמה ברסלר ויאיר גולן, לוחמניים עם סכין בין השיניים, שלא מוותרים על אף צעד ואף שעל, נחושים ואמיצים.
הגיע הזמן לתיקון כזה, למנהיגים שאנו ראויים להם! יותר מדי זמן עבר עם פודלים, רכיכות והזויים.
אולי לפעמים צריך שיהיה הכי גרוע כדי לשנות משהו באמת.