1
בעיצומו של חג הפורים נשמעה בקבוצות הווטסאפ של פעילי סביבה אזעקת אמת. המילה הפופולרית הייתה "מחטף".
כמה פעילים גילו שממשלת ישראל פרסמה בערב החג תזכיר חוק חדש המשנה באופן מהותי את הרכב החברים במוסדות התכנון. פרק הזמן שהוקצה להערות הציבור לחוק: יומיים וכמה שעות, שבמקרה הם גם ימי פורים שבהם חלק מההורים משתרכים אחרי ילדיהם המחופשים וחלק אחר שקוע בתענית אסתר.
תזכיר החוק, שהופץ על ידי משרד הפנים, עלה לאתר הממשלתי ביום ראשון, 5 במרץ, בשעה 17:27, ונסגר להערות בחצות שבין יום שלישי לרביעי. אם מישהו רצה לחזק את התחושה שהדמוקרטיה כאן נמצאת על בלימה – הוא בהחלט הצליח.
במקביל למאבק על השליטה במערכת המשפט ועל יחסי הכוחות בינה לבין הממשלה, מתחוללת – אמנם רחוק יותר מעינם של הציבור הרחב והתקשורת – מערכה גם על השליטה והאיזונים במוסדות התכנון, אותם מוסדות שמעצבים את פני המדינה לעשורים הבאים אם לא יותר; אותם מוסדות שאמורים להכריע בין לחצים ואינטרסים מכיוונים שונים – תשתיות ממשלתיות, יוזמות נדל"ניות, בעלי הון ושמירה על הסביבה ובריאות הציבור.
במקביל למאבק על השליטה במערכת המשפט ועל יחסי הכוחות בינה לבין הממשלה, מתחוללת מערכה גם על השליטה והאיזונים במוסדות התכנון, אותם מוסדות שמעצבים את פני המדינה לעשורים הבאים אם לא יותר
כדי לשקף את מכלול הכוחות והשיקולים, הנציגות בוועדות התכנון מתחלקת בדרך כלל בין הממשלה, השלטון המקומי ונציגי ציבור – מומחי אקדמיה ואנשי ארגוני סביבה וחברה. כל שינוי בהרכב הוועדה מסיט את שיווי המשקל ומשפיע על אופי ההחלטות.
![אילוסטרציה: הודעה פומבית של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של תל אביב-יפו על הפקדת תוכנית מפורטת. התוכנית נוגעת להרחבת מגורי הצוות במתחם של המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, 2011 (צילום: יעקב/ויקיפדיה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/03/Planning_lawnotice526-1024x640.jpg "אילוסטרציה: הודעה פומבית של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של תל אביב-יפו על הפקדת תוכנית מפורטת. התוכנית נוגעת להרחבת מגורי הצוות במתחם של המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, 2011 (צילום: יעקב/ויקיפדיה)")
שינוי בהרכב הוועדות זה בדיוק מה שכולל תזכיר החוק שהופץ כמעט בחשאי במהלך פורים. באופן לא מפתיע, השינוי המדובר הוא תוספת של נציגים לממשלה. כלומר, הממשלה מבקשת לחזק את כוחה ולהחליש את הכוחות האחרים שפועלים בזירה הציבורית-תכנונית בדיוק כמו במערכת המשפט.
לארגון המשפטנים "אדם, טבע ודין" היו דברים ברורים לומר על זה: "ממשלת ישראל הורסת במכוון את כל ההגנות הקיימות על הסביבה ואיכות החיים של אזרחי ישראל", נמסר מהארגון, "כבר כיום מוסדות התכנון אינם מאוזנים דיים בין צרכי הפיתוח לצרכי האינטרס הסביבתי ובריאות הציבור. הטיית המטוטלת אל עבר פיתוח בלתי מבוקר תוסיף ותרוקן את יכולתנו להתקיים בסביבת חיים ראויה".
לפי תזכיר החוק, הממשלה מבקשת להגדיל את מספר נציגיה במועצה הארצית לתכנון ובנייה מ-11 ל-13. שני הנציגים החדשים יגיעו מטעם אורית סטרוק, השרה להתיישבות ומשימות לאומיות, ויצחק וסרלאוף, השר לפיתוח הנגב והגליל. סטרוק אמורה לקבל גם נציג נוסף בוועדות המחוזיות בצפון ובדרום – כך הובטח לה, לפי הצעת החוק, בהסכמים הקואליציוניים.
הממשלה מבקשת להגדיל את מספר נציגיה במועצה הארצית לתכנון ובנייה מ-11 ל-13. שני הנציגים החדשים יגיעו מטעם אורית סטרוק, השרה להתיישבות ומשימות לאומיות, ויצחק וסרלאוף, השר לפיתוח הנגב והגליל
"אם המשרד להגנת הסביבה מנסה להגן על השטחים הפתוחים", אומר גורם בתחום הסביבה, "משרד ההתיישבות הוא משרד ההתקפה על השטחים הפתוחים. אורית סטרוק רוצה עוד כלי לקדם בנייה מאסיבית".
כמו שלפעמים קורה, הניסיון לפרסם את החוק מתחת לרדאר גרר דווקא את התגובה ההפוכה: "זה כמו בשוק ההון, כשחברות שרוצות לפרסם מידע בלי שאף אחד ישים לב עושות את זה ביום חמישי בערב", אומר גורם בתחום, "אבל כתבים ערניים יודעים לשים לב ואז זה כמובן מעורר הרבה יותר חשד".
"תזכיר חוק ממוצע פתוח להערות הציבור שבועיים-שלושה", אומר ניר גירון, סמנכ"ל תחום אקלים וקהילה ב"חיים וסביבה", ארגון הגג של התנועה הסביבתית, "יומיים זה מאוד נדיר ומאוד חריג. אנחנו רואים פה עוד מהלך של לקיחת כוח עודף לידי השלטון מול האזרחים ופגיעה נוספת ביכולת של החברה האזרחית לשמור על האינטרסים הציבוריים".
על אף חופשת פורים, עד שלישי בחצות, עם נעילת החוק להערות, כבר הצטברו 372 תגובות באתר הממשלתי. רובן זועמות, חלקן כלל לא התייחס לתוכן החוק אלא ללוח הזמנים. "פשוט בושה המחטף הזה", כתב אחד המגיבים, ואחר הוסיף: "מחטף נוראי בלי תקינות".
על אף חופשת פורים, עד שלישי בחצות, עם נעילת החוק להערות, כבר הצטברו 372 תגובות באתר הממשלתי. רובן זועמות, חלקן כלל לא התייחס לתוכן החוק אלא ללוח הזמנים. "פשוט בושה המחטף הזה"
מכיוון שבישראל הערות הציבור הן בדרך כלל לא יותר מהשטיח שעליו מקדמים בדהרה את הצעת החוק, בתנועה הסביבתית ובמשרד להגנת הסביבה החליטו לא לנסות לבלום את הוספת הנציגים למשרדי הממשלה, אלא לתבוע סימטריה: אם הממשלה רוצה להוסיף נציגים למשרדים מוטי פיתוח – שתוסיף; אבל במקביל, שתרחיב את מספר החברים בוועדות ותוסיף נציגים מטעם הציבור וארגוני הסביבה. ההבטחות לסטרוק יישמרו, אבל גם האיזון יישמר.
פתרונות כאלה הוזכרו גם בדיון שנערך ביום חמישי במועצה הארצית לתכנון ובנייה, אבל ההחלטה בסופו של דבר היא של הממשלה ובשלב זה קשה לדעת איך הדברים יסתיימו.
עבור עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה, ועבור ארגוני הסביבה, מדובר בעוד קרב בלימה קריטי במערכה שניטשת כמעט מיום שהממשלה קמה. אמנם בשונה מהמערכה המשפטית יש כאן משרד ממשלתי שנמצא בצד של המוחים, אבל בניגוד למערכה הכללית הציבור כמעט לא בתמונה, ותמורות משמעותיות עם השלכות לדורות עלולות להתרחש מבלי שרוב הישראלים יהיו מודעים לכך.
בתנועה הסביבתית מנסים להיאבק בנתק הזה ולייצר את החיבור המתבקש בין המאבק הכללי למאבק הסביבתי. השבוע הושק רשמית "הגוש הירוק בקפלן", שמתכוון להשתתף בצורה מאורגנת ומובחנת, כמו קבוצות אחרות בציבוריות הישראלית, כבר בהפגנה הערב (מוצ"ש), ולהזכיר שאין סביבה בלי דמוקרטיה ובלי מערכת משפט חזקה.
2
לפני מספר שנים, כשקו המגדלים שמתנשאים מעל איילון בתל אביב היה עדיין בחיתוליו, פנה אליי תושב האזור וקבל על כך שבחלק משעות היום מגדל הזכוכית שמולו הופך למראה מסנוורת וגורם לשהייה בביתו להיות בלתי נסבלת. כדי לגבות את הדברים הוא שיגר תמונות של המגדל הבוהק. "בקיץ אני יכול להכין חביתה על השולחן במרפסת", ציין, וכנראה לא התבדח.
תושב האזור קבל על כך שבחלק משעות היום מגדל הזכוכית שמולו הופך למראה מסנוורת וגורם לשהייה בביתו להיות בלתי נסבלת. "בקיץ אני יכול להכין חביתה על השולחן במרפסת", ציין, וכנראה לא התבדח
האדריכל ד"ר יוסי קורי, מהמומחים הבולטים בארץ לבנייה ירוקה, טען אז שהבעיה הזו רק בחיתוליה. ככל שיתרבו מגדלי הזכוכית יתרבה הסבל של התושבים, הוא צפה, וציין את המקרה של מגדל הווקי-טוקי בלונדון שהעיצוב הכעור שלו יצר מעין זכוכית מגדלת שהמיסה חלקי פלסטיק במכוניות ברחובות הסמוכים. קורי הציע שנלמד מהטעויות של הבריטים. כצפוי, זה לא קרה.
נזכרתי בזה השבוע, כשבשעת אחר הצהריים של יום שרבי סלון הדירה שלי, שפונה לכיוון מזרח, היה מואר וחם באורח חשוד. הרי השמש שוקעת בצד השני. סריקה קצרה העלתה שאנחנו חווים את השקיעה באדיבות אחד ממגדלי הזכוכית שהתרוממו בשנים האחרונות על דרך בגין/מתחם TLV. על דופן אחד המגדלים השתקף כדור בוהק וזרח הישר לתוך הדירה שלנו. אפשר רק לשער שאנחנו לא היחידים.
"בנייה בזכוכית מעולם לא הייתה דבר נכון וחכם מבחינה סביבתית", אומר קורי גם היום, "לכאורה זה חוסך שימוש בחומר ובבטון, זה יותר זול ומהיר, אבל אין לזה שום ערך בידודי וההוצאות על אנרגיה – חימום בחורף ובעיקר קירור בקיץ – הן אדירות.
"בנייה בזכוכית מעולם לא הייתה דבר נכון וחכם מבחינה סביבתית. לכאורה זה חוסך שימוש בחומר ובבטון, זה יותר זול ומהיר, אבל אין לזה שום ערך בידודי וההוצאות על חימום בחורף ובעיקר קירור בקיץ הן אדירות"
"אבל את היזם והקבלן זה לא מעניין ולחברות העשירות ששוכרות את המגדלים לא איכפת לשלם את חשבון החשמל המופקע. מי שמשלמים את המחיר הם תושבי האזור שסופגים סנוור ושאי החום העירוני שהם חיים בתוכו מתחמם עוד יותר".
כדי להתמודד עם הקרינה הישירה, אומר קורי, בשנים האחרונות בונים את חלק ממגדלי הזכוכית עם קיר כפול – "50 סנטימטר לפני הבניין עצמו בונים עוד חזית שאמורה לסנן חלק מהקרינה, ואז החום שמצטבר בתווך שבין שני הקירות מתנדף כלפי מעלה והאפקט של החממה מצטמצם.
"התוצאה היא שבנית בעצם שני מגדלים, כך שלא חסכת בחומר, ועדיין יש בעיה של חום וסנוור, שלא לדבר על ציפורים שמתנפצות על הקירות השקופים".
השינוי שלא מגיע מהאדריכלים והיזמים היה אמור להגיע מהערים ומהרגולציה, אבל למעט דיונים שנערכו לפני מספר שנים בעיריית תל אביב על הגבלת הבנייה בזכוכית לא קרה דבר, והעיריות – שבמישורים אחרים מהוות את הקטר המניע במאבק בהתחממות ובשינוי האקלים – מתמלאות מגדלי משרדים מזכוכית ולא עושות דבר כדי לעצור את התופעה.
"היזמים והאדריכלים יעשו שוב ושוב את אותן טעויות", מסכם קורי, "ובינתיים אנחנו הולכים ומתבשלים".
3
יש מדענים עתירי ידע ויש פעילי סביבה שנחושים לשנות את העולם; ויש אנשים, נדירים למדי, שהם גם וגם. פרופסור אביטל גזית, מומחה בעל שם עולמי למקווי מים מתוקים, הוא אחד כזה, ולכן ההודעה השבוע על בחירתו לחתן פרס ישראל לחקר מדעי הסביבה והקיימות היא מן המוצדקות.
אין ראוי מגזית; השאלה אם המכריז, שר החינוך, ראוי להעניק לו את הפרס, היא כבר נושא לדיון כואב אחר.
גזית הוא אוצר בלום של ידע באחד התחומים המוחמצים בישראל: נחלים. שנים הוא מנסה לשכנע וללמד ראשי ערים ומקבלי החלטות לנצל את הנחלים שעוברים בשטחם, לכבד אותם, להפוך אותם לפנינה של טבע עירוני שוקק חיים ואטרקטיבי, ושנים הם מתעקשים – רובם, לא כולם – לכבוש את הנחלים, לכלוא אותם בתוך צינורות בטון ולהפוך אותם לתעלה זנוחה בחצר האחורית.
שנים שגזית מנסה לשכנע וללמד ראשי ערים לנצל את הנחלים שעוברים בשטחם, לכבד אותם, להפוך אותם לפנינה של טבע עירוני שוקק חיים ואטרקטיבי, ושנים הם מתעקשים לכלוא אותם ולהפוך אותם לתעלה זנוחה
בעולם הסביבה אומרים על פסולת שצריך להפוך אותה ממטרד למשאב, מנטל לנכס; בישראל הצליחו להפוך את רוב הנחלים ממשאב למטרד, מנכס לנטל.
גזית היה מעורב בשיקום הירקון, הקישון, נחל רבה בראש העין וזה רק על קצה המזלג. בכל מקום שאליו יצא לי להגיע ולראות את המראה מרחיב הלב של נחל משוקם, בריכת חורף נהדרת, שילוב נכון בין מים טבעיים לסביבה וחברה אנושית, גזית היה בתמונה.
נהדר שמעניקים לו את פרס ישראל; אולי לרגל המאורע יתחילו גם להקשיב לו קצת יותר.
4
גל, מורה בתיכון, גרה באחד המושבים בנגב ומדי בוקר נוסעת לעיר הסמוכה שם ממוקם בית הספר שבו היא מלמדת. מי שמכיר את לוחות הזמנים של האוטובוסים ביישובים הקטנים בפריפריה, כבר מבין שגל נאלצת לנסוע במכונית הפרטית שלה. אם הייתה מסתמכת על התחבורה הציבורית, הייתה מגיעה במקרה הטוב לשעה השלישית.
המדינה לא מציעה לגל תחבורה ציבורית הולמת, אבל מתגמלת אותה כאילו נסעה בה: על פי חוק, היא זכאית לקבל בתלוש המשכורת החזר נסיעות בשווי של כרטיס חופשי-חודשי מביתה למקום עבודתה. לדבריה זה בקושי מכסה תדלוק אחד, אבל זה מה שיש. עד אוגוסט האחרון, שוויו של כרטיס כזה היה 133 שקל, וזה אכן הסכום שקיבלה מדי חודש.
המדינה לא מציעה לגל תחבורה ציבורית הולמת, אבל מתגמלת אותה כאילו נסעה בה: על פי חוק, היא זכאית לקבל בתלוש המשכורת החזר נסיעות בשווי של כרטיס חופשי-חודשי מביתה למקום עבודתה
רק שבאוגוסט נכנסה לתוקפה רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית, זו שהיו לה יתרונות רבים אבל גם אי אילו חסרונות. תושבי המושב שבו מתגוררת גל קיבלו את החסרונות. הרפורמה הקפיצה בבת אחת את העלות החודשית של הנסיעה מהמושב לבית הספר ל-255 שקל. מבחינת גל זה דווקא יתרון: היא ממשיכה לנסוע במכונית, אבל זכאית להחזר כמעט כפול.
רק שההחזר הזה לא באמת מגיע לתלוש המשכורת שלה. חודש אחרי חודש היא בודקת – וכלום. אחרי חצי שנה של המתנה ופניות לגורמים שונים במשרד החינוך שהושבו ריקם, פנתה אלינו, למערכת "יהיה בסדר" בגל"צ.
התשובה שקיבלנו ממשרד החינוך לא פחות ממדהימה: משרד החינוך "נערך ליישום הרפורמה בתחום התחבורה הציבורית", וגם "היישום כולל התאמה של מתווה הרפורמה לציבור עובדי ההוראה לצד התאמת המערכות הממוחשבות למתווה החדש".
כלומר: משרד ממשלתי אחד הכריז על רפורמה לפני כשנה, היא נכנסה לתוקף לפני שבעה חודשים, והמשרד הממשלתי השכן לא השכיל להפנים אותה למערכות הממוחשבות שלו עד לרגע זה. מלכתחילה המדינה מחזירה לגל הרבה פחות מכפי שהנסיעה באמת עולה לה, וגם את מה שהיא אמורה היא לא מצליחה לשלם.
משרד ממשלתי אחד הכריז על רפורמה לפני כשנה, היא נכנסה לתוקף לפני שבעה חודשים, והמשרד הממשלתי השכן לא השכיל להפנים אותה למערכות הממוחשבות שלו עד לרגע זה
במבט קדימה, משרד החינוך מעדכן ש"בימים אלה החל יישום ראשוני של הרפורמה לעובדים הגרים ומועסקים באותו יישוב". ומה על מורים כמו גל, שעובדים ביישוב אחר? זה יקרה, ובכן, מתישהו.
בינתיים גל תמשיך להלוות מדי חודש מכיסה 122 שקל למדינת ישראל – את הכסף, על פי חוק, היא זכאית לקבל רטרואקטיבית מיום כניסת המחירים החדשים לתוקף.
ומה יקרה אם שרת התחבורה הנוכחית, בהתאם להכרזתה, תבטל חלקים מהרפורמה של קודמתה ותשיק רפורמה משלה? נראה שזה יהיה האות הסופית לקריסת מערכות השכר המסורבלות של משרד החינוך.
5
ברגע הראשון זה נראה כמו התחכמות. מישהו בטח הטמין אותם כאן: קוביות מושלמות, שקופות, בתוך הבוץ שעל שפת ים המלח. נראות כמעט לא שייכות – כמו צעצוע מפלסטיק או זכוכית מלוטשת שהתגלגל אל הטבע.
ברגע הראשון זה נראה כמו התחכמות. מישהו בטח הטמין אותם כאן: קוביות מושלמות, שקופות, בתוך הבוץ שעל שפת ים המלח. נראות כמעט לא שייכות – כמו צעצוע מפלסטיק או זכוכית שהתגלגל אל הטבע
אבל לא. זה עוד אחד מהניסים הקטנים שמחוללת הכימיה במקום המופלא הזה. בגלל המבנה המולקולרי שלו, למלח בישול (נתרן כלורי) יש נטייה להתגבש בצורה של קובייה. למרגלות מצפה שלם, בין בולענים לפטריות מלח מרהיבות, הגדה שופעת קוביות כאלה. אפשר גם לקחת הביתה: מלח, במבנה של קובייה או לא, לא חסר במקום הזה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו