ביום שישי חזרו ההפגנות אל הגדר. בלוני תבערה הציתו שרפות בדרום, שני חיילים נפצעו, צה"ל הגיב בתקיפה, ארבעה פלסטינים נהרגו, ועשרות נפצעו. בשבת, מאות רקטות שוגרו לעבר ישראל, ישראלי אחד נהרג, אישה מקרית גת פצועה קשה, ועשרות נפגעי חרדה טופלו בבית חולים ברזילי. צה"ל שוב הגיב בתקיפות, וברצועה נהרגו לפחות שישה בני אדם ועשרות נפצעו.
קוראים לזה הסלמה. הקבינט המדיני-ביטחוני מתכנס בישראל בעוד שמשלחות חמאס והג'יהאד האיסלאמי מתכנסות בקהיר, שם לא יכולים לחסל אותם בסיכולים ממוקדים. ראשי ההתנגדות יצאו בקריאות שהם מוכנים לכל מצב, ושזו רק ההתחלה; שרגיעה לא תיענה ברגיעה, ושעל ישראל לעמוד בהתחייבויות שלה להסדרה.
אבל ההסלמה לא עוצרת את הזמן, ועם מולד הלבנה מחר (שני), יחל חודש הרמדאן, שבו כל העולם המוסלמי צם ביום וחוגג בלילה.
השנה, יתקיימו בישראל במהלך חודש הרמאדן, יום הזיכרון לחללי ישראל, האירוויזיון ויום העצמאות – יום הנכבה עבור הפלסטינים. לנוכח ההתרעות על הרצון של הג'יהאד האיסלמי לפגוע באירועים אלה, נפרשו כיפות ברזל ברחבי הארץ.
ארוחות שנמשכות אל תוך הלילה
הרמדאן הוא שמו של החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי, שזז כל שנה, ולפיכך חוגגים אותו מסביב לעולם בכל עונות השנה.
על פי האמונה, ברמדאן נמסר הקוראן לנביא מוחמד מידי המלאך ג'יבריל, והוא החודש המשמעותי ביותר לכל מוסלמי, גם אם הוא רק מסורתי.
מכיוון שעל פי המסורת מועד החג נקבע על סמך עדות ראייה בפועל של מולד הירח, איש לא יודע עד לרגע האחרון מתי בדיוק יתחיל החג. כך קורה שמי שקובע את המועד הם העדים שרואים את הסהר בסעודיה ומודיעים לשאר העולם.
במהלך החודש, על המאמינים לצום מעלות השחר ועד לשקיעה, אסור לעשן וחל איסור גם על קיום יחסי מין במהלך היום. אבל הלילות הם פסטיבל שלא נגמר.
היום מתחיל בארוחת ה"סחור", עוד לפני הנץ החמה. בשכונות מסוימות עדיין מסתובב "המשכים", המסחארתי, שעובר ברחובות עם תופים וקורא לכולם להתעורר ולאכול את הארוחה של לפני הצום, לפני שהאור שוטף את הרחוב.
היום מסתיים באיפטר – ארוחה מתמשכת ועשירה בממתקים מסורתיים, ובראשם הקינוח המיוחד ביותר לחג – הקטאייף. לסעודה הזה מתכנסים בני המשפחה הגרעינית, ובמהלך החודש מארחים הם ומתארחים אצל בני משפחה אחרים לארוחות שנמשכות אל תוך הלילה.
קשה לקיים את המצוות
לחודש הצום יש משמעות חברתית מובהקת, של מתן צדקה ועזרה לזולת. זהו חודש המסמל את ניקוי הנפש, כפרה על חטאים ותקווה שהתפילות ייענו.
אבל בעזה קצת יותר קשה לקיים מצוות.
הרמדאן פוגש את תושבי הרצועה במשבר הומניטרי מתמשך, ולאחר שנה של הפגנות על הגדר, גם עם לא מעט הרוגים, נכים, פצועים, מובטלים, עניים וחולים.
סמי (שם בדוי), עיתונאי תושב עזה, אומר כי המדפים כבר מלאים בסחורה, בהמון דברים טובים לחג, אבל לאנשים אין את האמצעים לרכוש את המוצרים. "אני מקווה שלא יהיו בעיות בחשמל, ושאנשים לא יצטרכו לחגוג את האיפטר עם נרות גם השנה".
הוא מסביר כי הרמאדן הוא חג של סולידריות, ושזה הזמן של העשירים לתמוך בעניים, "אבל בעזה אפשר לומר שרק 5% הם עשירים, עשירים מאוד אפילו. עוד 10% עד 15% במצב טוב-נורמלי, והשאר עניים, חיים בטרגדיה מתמשכת".
סמי ממקם את עצמו בין אלה שהוא מגדיר במצב נורמלי. "צריך להבין", הוא אומר לזמן ישראל, "מכיוון שאין משכורות, אין שוק. בעלי העסקים ייבאו מוצרים, והמדפים מלאים. אבל כבר ברבעון הראשון של השנה, יותר מ-5,000 מהם נכנסו לכלא, כי הצ'קים שלהם לא כובדו, אין מי שיקנה את הסחורות שלהם"
הוראת החוק ברשות הפלסטינית מושפעת מהחוק הירדני, הקובע עונש של בין חודשיים לשנתיים מאסר בפועל ותשלום קנס בגין המחאות שלא כובדו. ואכן, על פי גורמים בעזה, יותר מ-5,000 איש נכנסו ויצאו מהכלא מתחילת השנה, וכרגע מצויים בו כ-1,000 איש בשל המחאות חוזרות.
"צעירים יוצאים לרחובות עם התופים שלהם כל חודש הרמדאן, ומעירים את כולם רק כדי שבסוף החודש יוכלו לדפוק על דלתות התושבים ולבקש 20 שקל על העבודה שעשו"
כאמור, חלק משמעותי בחג הוא מתן תרומה לנזקקים, "ויש אפילו מנהג להפריש אחוז מההכנסות למי שאין לו", אומר סמי. "אבל כש-52% מהאוכלוסייה סובלים מאבטלה, ויותר מ-65% חיים בעוני מחפיר, גם התרומות לא מספיקות.
"יש המון צדקה בימים האלה, אנשים אוספים כסף בשביל העניים, אבל כמה כסף כבר אפשר לאסוף כשהמצב כל כך גרוע אצל כולם?
"בארוחת הסחור אוכלים גבינה, לחם, ריבה וביצים קשות, ושותים תה מתוק שתהיה אנרגיה ליום הצום. בסך הכל אוכל פשוט. אבל אלה שלא מצליחים לקבל את העזרה מארגוני הסיוע, או מהמשפחות העזתיות שיכולות לתת, אוכלים בסחור וגם באיפטר רק לחם טבול בתה. אין להם אפילו אמצעים לקנות את האוכל הפשוט והזול הזה.
"זה גלגל הקטסטרופה הכלכלית של עזה. כלכלה בנויה על התושבים, ואם אין להם עבודה, אין להם גם כסף לקניות. גם אלה שכן מקבלים משכורות מחמאס ומפת"ח, לא מקבלים את מלוא שכרם וחיים על הלוואות. חלקם לא יכולים אפילו להחזיר את ההלוואות, וגם הם מוצאים את עצמם בכלא, בשל אי עמידה בתשלומים. ממה הם יכולים לתת צדקה? אני יודע שזה קשה להבין, אבל אם תדפקי על דלתות בעזה, מאחורי 4 מתוך 5 דלתות שייפתחו תמצאי אנשים עניים".
בינתיים, מרבית התושבים פשוט מקווים לטוב.
"אין חוקים בזה", מסביר סמי איך עובדת השיטה, "וגם אי אפשר לדעת איך הרמדאן הזה יעבור. יש הרבה דברים שקורים באופן ספונטני. נגיד, שכן שידו משגת עורך ארוחה לבני משפחתו, אז הוא מזמין גם את השכנים שאין להם. או במקרה אחר, מישהו פתאום יכול לפתוח שולחן ולהזמין 200 איש.
"יש גם את הארגונים הלא ממשלתיים (NGO), שמארגנים ארוחות גדולות לכל מי שרוצה לבוא. או לפעמים מישהו עשיר מארץ ערבית מחליט לתרום, ומעביר כסף לארגון צדקה מקומי, ומבקש שיקנו בזה אורז ובשר, ויארגנו בשמו ארוחה לתושבי השכונה. אבל הדברים האלה לא קבועים או מאורגנים מראש, אנשים משתדלים לדאוג אחד לשני".
לפני שאנחנו מסיימים את השיחה, הוא מבקש לספר אנקדוטה על המסחארתי. "את יודעת, זו מסורת שכמעט עברה. אף אחד לא צריך את המסחארתי בשביל להתעורר לארוחת השחר. אבל צעירים בעזה, שאין להם הרבה אופציות, יוצאים לרחובות עם התופים שלהם כל החודש, ומעירים את כולם רק כדי שבסוף החודש יוכלו לדפוק על דלתות התושבים ולבקש 20 שקל על העבודה שעשו כל החודש".
הקלות לתושבי הגדה
בעקבות ההסלמה ומטח הרקטות המאסיבי במהלך סוף השבוע, מתאם פעולות הממשלה בשטחים הודיע על סגירת המעברים ארז וכרם שלום, וכן על ביטול מרחב הדיג ברצועת עזה עד להודעה חדשה.
בגדה, לעומת זאת, יקבלו התושבים הקלות לכבוד החג. ברמאדן יתאפשרו ביקורי משפחות מהגדה לישראל (בימי חול) ובסיום החג, בעיד אל פיטר, תתאפשר כניסה לתפילות יום שישי באל-אקצה. כמו כן, תתואם יציאה של פלסטינים לחו"ל דרך נמל התעופה בן גוריון, ויתאפשרו ביקורי משפחות מארצות ערב בגדה.
סמי מקווה שבצד העזתי, הסולידריות תקל על הקושי של העניים, שישראל תקיים את התחייבויותיה להסדרה, שהוא ובני עמו יוכלו לצום בשקט – ולהתפלל לעתיד טוב יותר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו