פרופ' אליאב ליבליך, אחד מראשי התארגנות פורום המרצים למשפטים הנאבקים בהפיכה המשטרית, היה הראשון לזהות את דפוס הפעולה העולה מהעתירה שהגישה השבוע עמותת הימין "רגבים" לבג"ץ, בניסיון לסכל את אירועי המחאה ששטפו את המדינה אתמול (חמישי).

בציוץ תמציתי בטוויטר מונה פרופ' ליבליך "שלוש מהעתירות האקטיביסטיות ביותר שאי פעם הוגשו לבג"ץ": העתירה ב-2005 נגד תוכנית ההתנתקות מעזה, העתירה בשנה שעברה נגד הסכם הגבול הימי עם לבנון, והעתירה השבוע של "רגבים" נגד אירועי המחאה.

ליבליך צודק. העתירות שהוגשו בשנת 2005 לביטול תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון, היו אקטיביסטיות במידה קיצונית במהותן – דהיינו, בבקשה שהפנו לשופטי בג"ץ לתת הוראות לממשלה ולכנסת ביחס לביצוע מהלך אסטרטגי בזירה המדינית-ביטחונית.

העתירות שהוגשו בשנת 2005 לביטול תוכנית ההתנתקות היו אקטיביסטיות במידה קיצונית במהותן – בבקשה שהפנו לשופטי בג"ץ לתת הוראות לממשלה ולכנסת ביחס לביצוע מהלך אסטרטגי בזירה המדינית-ביטחונית

שלוש מהעתירות האקטיביסטיות ביותר שאי פעם הוגשו לבג"ץ:

1. עתירה נגד ביצוע תוכנית מדינית בעלת חשיבות אסטרטגית

2. עתירה נגד הסכם מדיני שכל גורמי הביטחון גורסים שחיוני לביטחון

3. עתירה להורות למשטרה למנוע הפגנות לפני שהתחילו

כולן הוגשו ע"י הימין שמתנגד (עקרונית! כמובן) לאקטיביזם

— Eliav Lieblich (@eliavl) May 3, 2023

העתירות הללו הולידו גם את פסק הדין האקטיביסטי ביותר שנכתב בישראל מעולם, אלא שהוא נותר בדעת מיעוט – פסק דינו של השופט אדמונד לוי, שטען, אל מול עשרת השופטים האחרים בהרכב, כי אכן בית המשפט צריך להורות על ביטול ההתנתקות.

האקטיביזם השיפוטי שהימין הפוליטי ביקש מבג"ץ לנקוט לא נותר בהיסטוריה הרחוקה. בחודש אוקטובר האחרון עתרו לבג"ץ ארגוני ימין – ובהם פורום קהלת, ארגון "לביא", וגם מפלגת עוצמה יהודית של השר העתידי איתמר בן-גביר – בדרישה שבית המשפט ימנע מהממשלה לחתום על הסכם עם ממשלת לבנון, לשרטוט הגבול הימי בין שתי המדינות, ולחלוקה אפקטיבית של מאגר הגז הטבעי הנמצא על קו הגבול.

בית המשפט דחה את העתירות וקבע כי בסמכותה של הממשלה לחתום על ההסכם, גם בלא הצבעת אישור בכנסת.

ואולם, עד כמה ששתי העתירות הללו היו מרחיקות לכת באקטיביזם שלהן, יכול להיות שעתירת ארגון "רגבים" מהשבוע עלתה אפילו עליהן במדד הפעלתנות המשפטית.

בעתירה שהוגשה שלשום (רביעי) לבג"ץ, ונדחתה על הסף עוד באותו יום, התבקשו השופטים לתת פסק דין קיצוני בחומרתו ומרחיק לכת מעבר לכל מה שנקבע עד היום בתחום חופש ההפגנה והמחאה.

מפגינים שחסמו את איילון מול המכוניות, 4 במאי 2023 (צילום: עמיר טרקל)

כך ביקשה עמותת "רגבים" מבג"ץ:

"מדוע לא יפעלו [המפכ"ל והיועמ"שית] בכל האמצעים המצויים בידיהם לפיזור הפגנות בלתי חוקיות, ופיזור התפרעויות וחסימות כבישים, באופן שישאיר את נתיבי התנועה פתוחים ללא סכנת נסיעה וללא סכנת דריסה;

מדוע לא יימנעו מסגירת צירים וצמתים באופן המשרת את מטרותיהם של המתפרעים לשבש, באופן בלתי חוקי, את חיי תושבי מדינת ישראל;

מדוע לא ינקטו בדחיפות פעולות חקירה והגשת כתבי אישום, נגד גורמים הקוראים באופן מאורגן ושיטתי להפרות סדר ציבוריות, חסימות כבישים והתפרעות בכל מרחב מדינת ישראל;

מדוע לא יבוצעו מעצרי מנע נגד גורמים אלה במטרה למנוע את הפרות הסדר ומעשי האלימות המתוכננים;

להורות ל[תנועת דגלים שחורים] לחדול מכל פעולה המעודדת הפרת חוק, לרבות קריאה להשתתפות בהתקהלויות והפגנות בלתי מורשות ובלתי חוקיות".

העתירה הוגשה לקראת "יום השיבוש" שנערך אתמול (חמישי) נגד ההפיכה המשטרית – אירוע שהעותרים כינו "פעולה אנרכיסטית ובלתי מבוקרת". בסופו של דבר אירועי המחאה לא גרמו לשיבושים נרחבים ברחבי הארץ, וסחפו קהל מצומצם יותר מזה שהשתתף באירועי מחאה המוניים קודמים בחודשים האחרונים.

הפגנת תמיכה בירושלים ברפורמה המשפטית של הממשלה, 27 במרץ 2023 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

בעתירה טענו העותרים כי הם "מכבדים באופן מלא את זכותם של המוחים נגד מדיניות הממשלה", אך באותה נשימה קראו לבית המשפט לוודא כי המשטרה והתביעה ימנעו "הפרות חוק ופגיעה בסדר הציבורי". לטענת העותרת מדובר בעבירות פליליות של המרדה, פרסומי המרדה ופגיעה בסדר הציבורי, המסכנות את שלום הציבור.

אין בעתירה נימוק מפורט לכל אחת מהפעולות המבוקשות בעתירה. כך, למשל, מעצרי מנע המוניים של מארגני המחאה במטרה למנוע הפרות חוק עתידיות, סעד קיצוני ובלתי דמוקרטי שלא ננקט גם ביחס לסכנה של הפרות חוק חמורות מאות מונים.

מסקרן היה לגלות כיצד העותרים מנמקים בקשה שכזו, אך העתירה מסתפקת באמירה כללית, שלפיה המשטרה והיועצת המשפטית "אינם עושים די כדי להתמודד עם הפגיעה החמורה בציבור ובסדר הציבורי", וכן כי "כאשר כלו כל הקיצין והגורמים המתסיסים ממשיכים את פעולתם – אין מנוס מהגנה על הציבור באמצעות מעצרי מנע".

על עתירות כאלה ניתן לומר – טוב שבבית המשפט העליון יושבים גם שופטים שמרנים. רצה הגורל, והעתירה הגיעה להרכב שכלל את השופטים דוד מינץ, יחיאל כשר ורות רונן. בכמה פסקאות קצרות הבהיר ראש ההרכב, השופט מינץ, מה הוא חושב על העתירה הזו:

"העתירה אינה עוסקת בפעילות שלטונית נקודתית, אלא שזורה טענות כלליות שונות באשר להתנהלות המפכ"ל והיועצת בכל הקשור בטיפול בפעולות מחאה בלתי חוקיות. טענות כלליות כי על המשטרה לנקוט פעולות חקירה, להגיש כתבי אישום נגד גורמים שונים, לערוך 'מעצרי מנע' המוניים או אף למנוע 'חסימת צירים' ולהפעיל אמצעים שונים אינן מבססות תשתית ברורה לביקורת שיפוטית".

שופט בית המשפט העליון דוד מינץ (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

מינץ עשה כאן יחד עם חבריו להרכב שימוש מושכל בשמרנות הטבועה בשופטי בג"ץ ביחס לעתירות מרחיקות לכת שכאלה. בנוסף, דחיית העתירה סייעה לשמר את הקו השיפוטי הנוהג בבג"ץ, המגן ככל הניתן על מימושה האפקטיבי של זכות המחאה וההפגנה.

מינץ הוסיף וציין כי בג"ץ אינו נוהג לתת סעדים "כלליים וגורפים", ועוד יותר מכך, הוא אינו נוהג להוציא צווים כלפי גופים פרטיים, כגון "הדגלים השחורים", שיורו להם "לחדול מכל פעולה המעודדת הפרת חוק".

ובמילים פשוטות: אם הימין מבקש לעשות שימוש בכלים בג"ציים על מנת לרפות את ידי המחאה נגד ההפיכה המשטרית, הוא יצטרך להתאמץ קצת יותר.