רואשדה מוחמד בן ה־44 יושב על כיסא גלגלים בחצר של בית החולים לוינשטיין ברעננה. הוא חושף גדם של רגל קטועה ולאחר מכן בטן מצולקת לאורך ולרוחב. "כל השנים הוא עבד והתפרנס בכבוד, ועכשיו מרגיש את עצמו חצי בן אדם. עצם זה שהוא יושב ומדבר איתנו כאן מהווה נס של ממש", אומר קרוב משפחה היושב לצדו ומסייע בתרגום.
הוא בן 45, ואחרי 30 שנה של עבודה כפועל בניין בישראל יודע עברית בסיסית. סביבנו חג בנו בן ה־17.5 ומצלם את השיחה בלי להתערב בה. רואשדה נראה בסך הכול מבסוט ומחויך, אבל למעשה השנה האחרונה הייתה הגרועה בחייו.
בקיץ שעבר הוא נפגע בתאונת עבודה קשה מאוד שהותירה אותו חבול בכל גופו וכמעט שקטלה את חייו. שום דבר לא יכול היה להכין אותו לטראומה כזו. אם זה לא מספיק, ביום חמישי לפני שבוע, בית חולים לוינשטיין פנה לבית המשפט בדרישה לפנות אותו הביתה מיידית בטענה ש"הטיפול הסתיים".
ביום חמישי שעבר בית החולים לוינשטיין פנה לבית המשפט בדרישה לפנות אותו הביתה מיידית רק כי מוחמד רצה לבחור בתותבת חשמלית – ולא במכנית שהוצעה לו
"הטיפול הסתיים"
"הטיפול הרפואי־שיקומי בבית החולים הסתיים ב־16 ביוני […] המשך שהותו מהווה הפרעה לניהולו השוטף והיעיל שכן אין לבית החולים מקום או כוח אדם על מנת להחזיק חולים שלפי חוות דעתנו המקצועית, אין צורך כרגע בהמשך השיקום במסגרת אשפוז", כתב בתצהיר לבית המשפט ד"ר סרגיי קוטיקוב, אורתופד בכיר בבית החולים לוינשטיין השייך ל"כללית".
אולם, בעקבות התגובה שהגיש לבית המשפט עורך הדין ישראל אסל, ולאחר פניית זמן ישראל, לפי שעה בית החולים נסוג מהדרישה והסכים לתת לו להמשיך בשיקום ולקבל את התותבת המשוכללת יותר בזמן הקרוב.
מוחמד הוא דוגמה חיה להפקרות של בטיחות בעבודה בישראל. מעבר לכך, הוא נפל קורבן לאטימות מכעיסה של המערכות השיקומית, במה שמעלה חשש לאי־סדרים והתנהלות קלוקלת בעבודה עם הקטועים בשיקום האורתופדי.
כפי שתיאר זאת בא כוחו בבית המשפט, נראה שבית החולים חשב "להיפטר" ולהעניש מטופל פלסטיני שהפך לנכה קשה, כשהוא מרותק לכיסא גלגלים ורחוק מלהיות כשיר מלחזור לדירתו בקומה הראשונה בבית, עם 20 מדרגות. כל זאת רק משום שלא הסכים לקבל את התותבת מבית המלאכה המועדף על בית החולים.
פגיעה רב מערכתית קשה מאוד
מגיל 14 מוחמד קם ב־4:00 בבוקר בכפר א־סמוע שליד חברון כדי להגיע למעבר הגבול, מתייצב לעבודה בשטח ישראל ב־07:00 ואחר הצוהריים עושה את הדרך הארוכה בחזרה. הוא עבד בכל הארץ ופרנס משפחה של חמישה בנים ובת, שהיא גם הקטנה ביותר, בת 2.5.
אלא שבאוגוסט שעבר נפלו עליו מספר תבניות ברזל שאותן קשר למלגזה באתר בנייה בקרית גת. הוא הובהל לטיפול נמרץ בבית החולים ברזילי עם פגיעה רב־מערכתית קשה מאוד ושברים מרובים בגפה הימנית, בפנים ופגיעות פנימיות.
הוא שכב חודש ללא הכרה בהרדמה והנשמה ועבר סדרת ניתוחים בגפה, בבטן, פה ולסת וכן השתלת עור בשוק ימין. אחרי שהרגל הזדהמה, לא הייתה ברירה אלא לקטוע אותה מעל הברך.
הוא שכב חודש ללא הכרה בהרדמה והנשמה ועבר סדרת ניתוחים בגפה, בבטן, פה ולסת וכן השתלת עור בשוק ימין. אחרי שהרגל הזדהמה, לא הייתה ברירה אלא לקטוע מעל הברך
הקטיעה הצריכה תיקון של מכתב ההכרה מביטוח הלאומי, כדי לקבל זכאות לפרוטזה. המכתב אמור להגיע בימים אלה ואז המקרה יועבר לוועדת חריגים שתתכנס בימים הקרובים ב"מכון לואיס", שמוסמך לאשר תותבת עם ברך ממוחשבת. סביר שהוא יקבל את האישור, כפי שכבר נאמר לו על־ידי עובדי סוציאלי של בית החולים לוינשטיין לפני כשבוע וחצי.
בחרו בשבילו
אלא שמשום מה, אף שידעו על האפשרות הזו לתותבת ממוחשבת, בית החולים כבר התאים למטופל תותבת מכאית שאיתה הוא היה צפוי להיתקע כארבע שנים, בלי אפשרות להחליף. אותה תותבת גם גרמה לזיהום הגדם ופתחה את הפצע מחדש.
מי שסיפק אותה הוא מכון בשם "אשלא המרכז לאורתופדיה מתקדמת", אחד מכתריסר בתי מלאכה שמספקים את השירות – וכזה שעובד באופן הדוק עם בית החולים לוינשטיין. אלא שמוחמד לא אישר את המכון הזה.
עורך הדין של המטופל פנה בתחילת החודש ל"אשלא" וביקש מסמכים המעידים על חתימת המטופל; והאם הוצגו לו רשימת המכונים לבחירה על־ידי בית לוינשטיין, כפי שמחייב משרד הבריאות.
כפי שאפשר לראות בהתכתבות המצורפת, במכון השיבו שלא קיבלו חתימה של המטופל, אלא אישור מבית החולים לוינשטיין, ביטוח לאומי ומכון לואיס.
לאחר שהתברר כי לא התקבלה הסכמת המטופל, מכון "אשלא" הודיע לעורך הדין כי הוא מחליט לוותר על העבודה וגורם מטעמו נסע לקחת את התותבת שניתנה למוחמד בלי לדרוש את התשלום עבור התאמת האביזר שעלותו 45 אלף שקל.
רק אז בית לוינשטיין שלחו למוחמד את רשימת מכוני הפרוטזות לבחירה.
בבית החולים טענו שהציגו את הרשימה גם לפני כן (תגובה מלאה בהמשך). אולם, אין מסמך המעיד כי המטופל חתם על הסכמתו לקבל את האביזר מאותו מכון. באמצע החודש בית החולים הודיע למוחמד שעליו להתפנות, אך זה הודיע שבכוונתו להישאר באשפוז עד שתותאם לו התותבת.
פנינו לגורם במכון "אשלא". בתשובה לשאלה האם בדרך כלל הם נוהגים לקבל את הסכמת המטופל בכתב, נאמר כך: "המטופל הסכים. הסבירו לו והוא אמר בסדר בוא תיקח לי מידות. אני לא יודע איך זה מתנהל בתאונות של ביטוח לאומי כשהוא לא תושב ישראל. בדרך כלל המטופל חותם שהוא מוכן לעשות את התותבת. במקרה הזה הוא חולה עם חיידקים. טוב תודה רבה".
"הוא אמר בסדר בוא תיקח לי מידות. אני לא יודע איך זה מתנהל בתאונות של ביטוח לאומי כשהוא לא תושב ישראל. בדרך כלל המטופל חותם שהוא מוכן לעשות את התותבת"
השיחה נותקה ולא התקבלה תשובה לשאלה מדוע בכלל "אשלא" התאימו תותבת למוחמד הקטוע מעל הברך, כשהם מתמחים בקטיעות מתחת לברך, לפי המסמך המצורף כאן.
"בקשה מכוערת לפינוי"
בתגובה לדרישת הפינוי שהוגשה לבית המשפט ציין עורך דינו ישראל אסל כי "המניע לפינוי מבית החולים אינו רפואי אלא נועד למנוע חשיפת הטענות המועלות כאן. מדובר בבקשה מכוערת של מוסד רפואי לפנות נפגע עבודה קטוע רגל מבית החולים כשאין לו מקום מגורים מותאם לצרכיו כנכה".
בשיחה איתו, עו"ד אסל זועם על מה שהוא מגדיר כניסיון להיפטר מהחולה: "האישור לתותבת הממוחשבת אמור להתקבל בימים הקרובים, כך שלא ברור מה הייתה הבהילות להצמיד את התותבת המכנית.
"בסילוק מבית חולים, הטענה המרכזית היא שהסתיים הטיפול ולכן יש הליך שמאפשר להעיף ובית המשפט לא יתערב בשיקול הדעת, זה קדוש. אז הם ניצלו את זה וסיפרו כאילו שהטיפול הסתיים. לא כתבו שהוא נדבק אצלם בחיידק וצריך להיות בבידוד ואי־אפשר לשחרר אותו ככה".
"כשבית החולים אומר לבית המשפט 'שהטיפול בחולה הסתיים זה קדוש. הם ניצלו את זה. לא כתבו שהוא נדבק אצלם בחיידק וצריך להיות בבידוד ואי־אפשר לשחרר אותו ככה"
כרגע המטופל כבר עבר מדידות לתותבת הממוחשבת ובעוד כמה ימים צפוי להתקבל אישור ההכרה. עולה השאלה, אם בבית החולים ידעו שאפשר להתאים את הברך הממוחשבת, מדוע מיהרו להצמיד את המכנית שהצריכה המתנה של כמה ימים לקבלת האישור?
"נהלים משלהם"
טכנאי העובד בתחום התותבות אומר שזו תופעה סדרתית. "כל קטוע חייב לקבל רשימה של בתי מלאכה ולבחור, אבל בבית לוינשטיין יש נוהל משלהם – מכניסים קטוע לפיזיותרפיה ואומרים לו, 'אתה רואה את זה? הוא יעשה לך תותבת' ומי שמתחיל להגיד 'לא רוצה' אומרים לו 'אתה יכול ללכת הביתה'. היו לי שם כמה קטועים שבחרו בי והתאשפזו שם והכריחו אותם לעבור לבית מלאכה אחר".
"בבית לוינשטיין יש נוהל משלהם: מכניסים קטוע לפיזיותרפיה ואומרים לו, 'אתה רואה את זה? הוא יעשה לך תותבת' ומי שמתחיל להגיד 'לא רוצה' אומרים לו 'אתה יכול ללכת הביתה'"
ממשרד הבריאות טרם התקבלה תשובה לגבי הפרת הנוהל המחייב לאפשר למטופל לבחור את בית המלאכה ואת סוג התותבת. מבית החולים לוינשטיין נמסרה התגובה הבאה:
כל מטופל במוסדנו מקבל את הטיפול המלא והמיטבי בהתאם למצבו הרפואי. מפאת חיסיון רפואי לא נוכל להתייחס באופן פרטני. באופן כללי, כל מטופל שנזקק לתותבת או למכשיר הליכה לפי כללי משרד הבריאות מקבל הסבר לגבי אפשרות בחירת מכון תותבות מבין בתי מלאכה מורשים המופיעים באתר משרד הבריאות/מכון לואיס, וכך נעשה גם במקרה זה.
על מנת לקבל תותבת ממוחשבת יש לפעול על פי נוהל משרד הבריאות ולקבל אישור מהם. יש לציין כי במהלך ההמתנה לקבלת התותבת אין צורך באשפוז מלא.
"אין מה לאכול עכשיו בבית שלו. נותנים לו 2,500 שקל, רק הסיגריות שהוא מעשן פה להעביר את הזמן והתסכול לוקחות כמה מאות שקלים", אומר קרוב המשפחה של מוחמד
בביקור אצל מוחמד, קרוב משפחתו מציין כי הוא כלל לא היה כשיר לעבוד עם הציוד במלגזה. אלא ששאלת הרשלנות לא תגיע לבית המשפט, שכן תאונת מלגזה נחשבת לתאונת דרכים ולכן אין עילה לבירור אשמת הנהג או הפועל.
עד התאונה הוא השתכר כ־400 שקל ליום, שמהווים קרוב ל־9,000 שקל בחודש עבודה. אלא שעל פי רוב פועלי בניין פלסטינים מקבלים חלק ניכר משכרם ב'שחור', כך שהפיצוי שהוא יקבל בבוא היום לא יבטא את מלוא הנזק האמיתי שנגרם לכושר ההשתכרות שלו. נכון לעכשיו, המצב הכלכלי בבית קשה ודמי הביטוח הלאומי לא מגרדים את הצורך.
"אין מה לאכול עכשיו בבית שלו. נותנים לו 2,500 שקל, רק הסיגריות שהוא מעשן פה כדי להעביר את הזמן והתסכול לוקחות לו כמה מאות שקלים", אומר קרוב המשפחה. מוחמד היה בשנה האחרונה בביתו רק ארבעה ימים במהלך רמדאן. בסיום הביקור אני מנסה לחלץ ממנו איזשהו שביב של אופטימיות לעתיד.
מה הכי אהבת לפני הפציעה ותרצה לעשות ביום שבו תחזור הביתה?
"ללכת עם המשפחה לחיק הטבע, לשבת לדבר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו