לרגע אחד קצר, השופט נעם סולברג הצטייר אתמול (שני) כמי שמגלה אומץ לב ציבורי אל מול הצעת החוק הדורסנית של הממשלה לביטול עילת הסבירות לנבחרי ציבור.
הקואליציה טוענת שהצעתה מבוססת על "מתווה סולברג" אף שהוסבר פעמים רבות שתהום עמוקה רובצת בין עמדתו של סולברג, כפי שבאה לידי ביטוי במאמרו בכתב העת "השילוח", לבין הצעת החוק מבית היוצר של ח"כ שמחה רוטמן.
בשעות אחר הצהריים סולברג החליט לפרסם, באמצעות דוברת בתי המשפט, הודעה מטעמו, שנקראה כהבעת הסתייגות מהצעת החוק שהקואליציה מקדמת במהירות שיא, לקראת אישור סופי בימים הקרובים.
אך הרף עין לאחר מכן האומץ התפוגג, ובמקומה הופיעה פחדנות שיפוטית – אין דרך אחרת לכנות זאת.
בסופו של הסיבוב, לא זו בלבד שהקואליציה לא נסוגה מהצעת החוק שלה, אלא שהיא אף ממשיכה לעשות סיבוב על סולברג, ולהשתמש בשמו על מנת לקדם את הצעת החוק ההרסנית שלה.
בהנהלת בתי המשפט קיבלו בעת האחרונה פניות רבות – ביניהם מזמן ישראל – אשר יועדו אל השופט סולברג, בבקשה לקבל את תגובתו להצעת החוק בעניין הסבירות, המבוססת כביכול על עמדתו. אתמול הסכר נפרץ. דוברת בתי המשפט פירסמה בשם סולברג את ההודעה הבאה:
"ניתנת האמת להיאמר: לא חשבתי אז, לפני שלוש וחצי שנים, על תיקון בדרך של חקיקה; חשבתי על מגמה שתבוא לידי ביטוי בפסיקה. בסיום הרצאתי אף ציינתי כי פרשנות, סבירות ומידתיות מזמנים אתגרים משמעותיים, ומחייבים אותנו להרחיב ולהעמיק את הדיון החשוב על אודות גבולותיו הראויים של שיקול הדעת השיפוטי".
שעה קלה חלפה, ודוברת בתי המשפט מיהרה לפרסם "הבהרה" נוספת מטעמו של השופט סולברג:
"השופט סולברג השיב לשאלה ביחס למאמרו מלפני שלוש וחצי שנים, ולא נקט כל עמדה ביחס להליכי החקיקה שבימים אלה".
תרגום בגוף הסרט: ההודעה הראשונה שפרסם סולברג היא חריגה מאוד. שופטים מכהנים אינם נוהגים להשמיע בפומבי את עמדותיהם ביחס להצעות חוק הנדונות בממשלה ובכנסת.
במקרים נדירים, תפקיד זה שמור לראש הרשות השופטת – נשיא או נשיאת בית המשפט העליון. כך קרה בחודש ינואר השנה, כשהנשיאה אסתר חיות הביעה את עמדתה בנאום פומבי ביחס להצעות ההפיכה המשטרית.
עם זאת, מתבקש היה שסולברג ישמיע קול, במיוחד נוכח השימוש המניפולטיבי שעושה הקואליציה בשמו, תוך יצירת מצג כאילו הצעת החוק הנדונה כעת מבוססת על מתווה מטעמו. לכן, הודעתו הראשונה של סולברג הייתה בבחינת ביקורת על הצעת החוק, וביקורת זו הייתה במקומה.
מתבקש היה שסולברג ישמיע קול, במיוחד נוכח השימוש המניפולטיבי שעושה הקואליציה בשמו, תוך יצירת מצג כאילו הצעת החוק הנדונה כעת מבוססת על מתווה מטעמו
בהתחשב בפילטרים המוכרים של מתינות שיפוטית, המילים שכתב מהוות ביקורת חריפה: צמצום עילת הסבירות צריך לבוא מתוך פסיקת בית המשפט העליון עצמה, ולא בחקיקה, מאחר שרק באמצעות דיאלוג פנים-שיפוטי מתגלגל, המבוסס על מקרים אמיתיים מהעולם האמיתי שיתגלגלו לפתחו של בית המשפט, ניתן יהיה לכוון את מידותיה של עילת הסבירות, לשיטתו של סולברג, למידה המדויקת.
ההודעה השנייה של סולברג היא אקט פחדני. הוא יכול כמובן להעמיד פנים שהודעתו הראשונה מהווה התייחסות לנאומו ולמאמרו מלפני שנתיים-שלוש. אך מוטב היה להודות בפשטות, כי לסולברג יש ביקורת על הצעת החוק, ושהוא בחר להשמיע אותה. זה היה מכבד יותר, גם אותו.
אין פלא שהליכוד עט על "הבהרתו" של סולברג כמוצא שלל רב: "כבוד השופט סולברג שב והבהיר שהוא דבק בעקרונות הקיימים לגבי תיקון עילת הסבירות, בדומה לנשיאי העליון לשעבר, השופט גרוניס והשופט לנדוי", נמסר בהודעת המפלגה.
"השופט סולברג לא סתר את מהות החוק – צמצום עילת הסבירות בנוגע לנבחרי ציבור. הפער הקיים הוא טכני ונוגע אך ורק בדרך תיקונה, אם בפסיקה או בחקיקה. הקואליציה תקדם את תיקון עילת הסבירות בדרך של חקיקה, לפי מתווה סולברג".
"השופט סולברג לא סתר את מהות החוק. הפער הקיים הוא טכני ונוגע אך ורק בדרך תיקונה, אם בפסיקה או בחקיקה. הקואליציה תקדם את תיקון עילת הסבירות בדרך של חקיקה, לפי מתווה סולברג"
הקואליציה תמשיך לעשות שימוש מניפולטיבי בביטוי "מתווה סולברג" עד קץ הדורות. זה עונשה של פחדנות.
ויכוח בין שני הנשיאים לעתיד
ההודעות הפומביות של סולברג בעניין עילת הסבירות לא היו ההתייחסות היחידה שלו לסוגיית הסבירות במהלך יום האתמול. בית המשפט העליון בחר בעיתוי מעניין לפרסם את פסק דינו בעתירה שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו ביוני 2022 נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, בדרישה שזו תורה על פתיחת חקירה פלילית לאיתור המדליף של חומרי חקירה מתיקי האלפים לכלי התקשורת.
הרכב השופטים, שכלל מלבד סולברג גם את דפנה ברק-ארז וחאלד כבוב, דחה את העתירה. ואולם מעל דפי פסק הדין, התלקח ויכוח בין שני הנשיאים לעתיד (אם שיטת הסניוריטי תישמר) ברק-ארז וסולברג, בנוגע למקומה של עילת הסבירות בביקורת השיפוטית על החלטות היועצת המשפטית לממשלה.
מעל דפי פסק הדין, התלקח ויכוח בין שני הנשיאים לעתיד (אם שיטת הסניוריטי תישמר) ברק-ארז וסולברג, בנוגע למקומה של עילת הסבירות בביקורת השיפוטית על החלטות היועצת המשפטית לממשלה
בעתירתו של נתניהו, שהוגשה הרבה לפני פרוץ ההפיכה המשטרית, הקפידו עורכי דינו שלא לכתוב במפורש את המילים "אי סבירות קיצונית", ואולם הם יודעים היטב שכלל העתירות שהוגשו עד היום נגד החלטות שקיבלו היועצים המשפטיים לממשלה בתחום הפלילי נטועות בעילת הסבירות.
בעתירה קודמת שהוגשה בעניין הדלפות של חומרי חקירה מתיקי האלפים, שהגיש בעלי בזק לשעבר שאול אלוביץ', ציין השופט ג'ורג' קרא שהעותרים לא הצליחו לבסס "אי סבירות קיצונית" בהחלטת היועץ הקודם אביחי מנדלבליט שלא לפתוח בחקירה בנושא ההדלפות. עורכי דינו של נתניהו ציטטו את פסק הדין ההוא.
ברק-ארז לא ויתרה על ההזדמנות: "ללא עילת הסבירות הכללית כחלק בלתי נפרד מעילות הביקורת של המשפט המינהלי", היא עקצה את נתניהו, "לא הייתה תקומה לעתירה זו ולעתירות דומות לה.
"החלטה שאינה סבירה במובנה המשפטי אינה החלטה שאינה נושאת חן בעיניו של מי שחיווה דעתו עליה, אלא החלטה שאינה עומדת באמות המידה של חוסר סבירות קיצוני, כפי שאלה הוגדרו בפסיקה לאורך השנים ובספרות המשפטית הענפה בתחום זה".
סולברג כנראה התרגז למקרא פסק דינה של ברק-ארז. "קראתי את דברי חברתי, שראתה לנכון לפרוש, ולו בקצרה, את משנתה-שלה ביחס לעילת הסבירות", כתב. "דעות והשקפות אחרות היו כלא היו. בשים לב לכך שבעתירה דנן כלל לא התחדדה שאלת טיבה והיקפה של עילת הסבירות – אינני סבור שזהו המקום וזוהי השעה לעשות כן. אין הצדקה להסיט את מרכז הכובד של דיוננו מן ההדלפה אל הסבירות".
הדברים האלה מעוררים תמיהה. האם סולברג ציפה שברק-ארז תפרוש את גישתו-שלו ביחס לסבירות? האם הוא נוהג לאמץ אוטומטית גישות של שופטים אחרים בעליון, ולהעדיפן על פני גישתו שלו? ותמוה אף יותר – אם הסבירות איננה הנורמה המשפטית שעליה מבוססת העתירה, על מה בדיוק מבוססת העתירה?
האם סולברג ציפה שברק-ארז תפרוש את גישתו-שלו ביחס לסבירות? ותמוה אף יותר – אם הסבירות איננה הנורמה המשפטית שעליה מבוססת העתירה, על מה בדיוק היא מבוססת?
סולברג שלף כמה תשובות ערטילאיות – "הימנעות משיקולים רלוונטיים, ניגודי עניינים וטענות נוספות". זה לא רציני. הימנעות משיקולים רלוונטיים היא חלק מעילת הסבירות עצמה; ניגודי עניינים – סולברג עצמו יודע שמדובר בטענה מופרכת שאינה רלוונטית למקרה הנוכחי; ו"טענות נוספות" – מעניין איזה.
ברק-ארז לא נותרה חייבת: "נדרשתי להיקפה של עילת הסבירות במקרה זה", היא השיבה, "משום שבסופו של יום זוהי העילה המהותית המרכזית שעליה הושתתה העתירה כדי להצדיק את ההתערבות המבוקשת בשיקול דעת היועצת".
היממה החולפת לא הייתה המוצלחת ביותר בחייו המקצועיים של השופט סולברג. וגם לא מזהירה מבחינת המצב המשפטי הנוהג בישראל ביחס לעילת הסבירות. וזה כנראה רק הקדימון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכול כך הרבה חרטוטים… השופט סולברג הרי מחויב לסניוריטוס לכן הוא נאבק במצפונו במקום במתנגדיו, עילת הסבירות נולדה בחטא בסביבה של מערכת משפט מושחתת ולא אמינה על פי אמות מידה הזויות ואכיפה בררנית והשקר במשפט זו כבר לא מילה גסה בבג"ץ חיים ונושמים את הכח הבלתי מוגבל שיש להם מזה עשרות שנים השינוי חייב להיות הדרגתי ועקבי והיכן שצריך לתת גז אז נותנים… וגם אחרי התיקונים האמון בבתי משפט יהיה בערבון מוגבל.