אמש (ראשון), כחמש שעות לאחר שהרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ החל לדון בעתירות לביטול "חוק טבריה" שחוקקה הכנסת, ביקש השופט נעם סולברג את רשות הדיבור.

סולברג כיוון את דבריו לעבר עו"ד אילן בומבך, בא-כוחו של בועז יוסף, המקורב ליו"ר ש"ס אריה דרעי ומי שלכבודו נחקק החוק המאפשר גם ליו"ר ועדה קרואה ברשות מקומית, שמונה על ידי שר הפנים, להציג את מועמדותו בבחירות לראשות העיר בעודו מכהן בתפקיד.

סולברג השמיע בפני בומבך את העמדה המסתמנת של רוב חברי הרכב השופטים. זה לא היה פרומו תמים לקראת פסק הדין שעתיד להינתן בעתירות, אלא מעין הצעת עסקה. תכליתה הייתה לשכנע את יוסף להסכים לוותר על התמודדותו בבחירות לראשות עיריית טבריה, על מנת לפטור את השופטים מהצורך להכריע בעתירות.

שכן, כפי שברור היה גם לחברי הכנסת שחוקקו את החוק כי תכליתו היא פרסונלית לחלוטין – לאפשר למקורב לדרעי לרוץ בבחירות לראשות עיריית טבריה – כך ברור היה גם למי שהתכנסו באולם ג' של בית המשפט העליון.

כפי שברור היה לחברי הכנסת שחוקקו את החוק כי תכליתו היא פרסונלית לחלוטין, כך הדבר היה ברור גם למי שהתכנסו באולם ג' של בית המשפט העליון

ולכן, אם יוסף יוציא את העוקץ מהעתירות וייסוג מכוונתו להתמודד, לא יהיה טעם של ממש לדון ולהכריע בעתירות לביטול החוק.

עו"ד אילן בומבך, פרקליטו של בועז יוסף, בבית המשפט העליון בדיון על העתירות נגד "חוק טבריה", 30 ביולי 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

סולברג פנה בלחישה לנשיאת העליון אסתר חיות וביקש את רשות הדיבור. חיות, שכבר ידעה מה בכוונתו לומר, סיננה – "על אחריותך". הוא פתח ואמר: "ביקשתי את רשות חברותיי וחבריי לשקף את עמדת רוב ההרכב". חיות תיקנה בלחש: "את עמדתך, את עמדתך", והוסיפה: "אני לא רוצה להתחייב".

סולברג המשיך בכל זאת, והודיע לנוכחים כי העמדה המתגבשת של ההרכב היא כי "אכן התיקון לא חל על מערכת הבחירות הנוכחית, וצריך לדחות את התחולה שלו. יכול להיות שבשלב הזה, נכון יהיה מצד מר בועז יוסף להודיע שהוא לא יגיש את מועמדותו. מוטב כעת לא לצחצח חרבות, להשלים עם התוצאה ולמצות באופן הזה את הדיון בעתירות".

"יכול להיות שבשלב הזה, נכון יהיה מצד מר בועז יוסף להודיע שהוא לא יגיש את מועמדותו. מוטב כעת לא לצחצח חרבות, להשלים עם התוצאה ולמצות באופן הזה את הדיון בעתירות"

עו"ד בומבך ביקש דקות אחדות להתייעץ עם מרשו. כשחזר עם תשובה, נכונה לשופטים אכזבה: בועז יוסף איננו מוכן לוותר על כוונתו להתמודד לראשות עיריית טבריה. פירושה של עמדה זו שהשופטים ייאלצו להכריע. זה לא לקח להם זמן רב. פחות משעתיים לאחר מכן, הם כבר פרסמו את פסק דינם.

זהו פסק דין קצר, שניתן ללא נימוקים – וזאת נוכח סד הזמנים שנוצר, עקב המועד הקבוע בחוק, שלפיו מחר (שלישי) הוא המועד האחרון שבו רשאים מתמודדים ברשויות המקומיות להירשם במשרד הפנים. פסק הדין המנומק והמפורט יפורסם במועד אחר.

השופטים אלכס שטיין (מימין), דוד מינץ, דפנה ברק-ארז, יצחק עמית, אסתר חיות, עוזי פוגלמן, נעם סולברג, ענת ברון ויעל וילנר בדיון על העתירות נגד "חוק טבריה", בית המשפט העליון בירושלים, 30 ביולי 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

"לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעתירות החלטנו פה אחד כי הוראות תיקון מס' 53 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) יפורשו באופן שלא תהא להן תחולה על הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, שתתקיימנה ביום 31.10.2023", כתבו השופטים לקונית, "כמו כן, ובהינתן החלטתנו זו, החלטנו עוד כי לעת הזו לא נדרשת הכרעה בסוגיות החוקתיות, וממילא הטענות שמורות".

ובעברית מדוברת: בית המשפט זיהה חסר בתיקון לחוק, אותו תיקון שאפשר למקורבו של דרעי להתמודד. החסר הוא בהיעדרן של "הוראות מעבר" שיסדירו את מועד כניסתו לתוקף של התיקון.

בית המשפט זיהה חסר בתיקון לחוק, אותו תיקון שאפשר למקורבו של דרעי להתמודד. החסר הוא בהיעדרן של "הוראות מעבר" שיסדירו את מועד כניסתו לתוקף של התיקון

החסר הזה איפשר לשופטים לתת פסק דין בדרך של יציקת פרשנות לחוק, ולא בדרך של ביטול דבר חקיקה. בסולם האקטיביזם השיפוטי, זהו סעד הרבה פחות מרחיק לכת מאשר סעד במישור החוקתי.

בית המשפט קבע כי נוכח הפגיעה בזכות לשוויון למתמודדים האחרים נגד יו"ר ועדה קרואה שהחליט להתמודד, ונוכח המאפיינים הפרסונליים הבולטים של החוק, המסייע למועמד אחד ויחיד ברשות מקומית אחת ויחידה – יש לקבוע כי הוא ייכנס לתוקף רק מהסבב הבא של בחירות ברשויות המקומיות, ולא מהבחירות הקרובות.

זו לא מסקנה מובנת מאליה, והיא איננה מסקנה פשוטה במישור העיוני, ולכן יהיה מעניין לראות כיצד יבחרו השופטים לנמק את החלטתם זו.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בדיון על העתירות נגד "חוק טבריה", 30 ביולי 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שכן, בהחלטתם למנוע ממקורבו של דרעי ליהנות מהחקיקה המושחתת שנחקקה למענו, ובמקביל להותיר את התיקון לחוק בספר החוקים, כך שבעתיד ראשי ועדות קרואות יהיו רשאים להתמודד בבחירות בעיר שבה מונו ללא תקופת צינון – השופטים נתנו פסק דין שהוא פרסונלי בדיוק באותה מידה שבה הכנסת חוקקה חוק פרסונלי.

אם הכנסת חוקקה חוק שמטרתו האמיתית לסייע לבועז יוסף, בית המשפט נתן פסק דין שמטרתו היחידה למנוע מהחוק לסייע לבועז יוסף.

מובן מדוע השופטים בחרו שלא להידרש להיבטים החוקתיים, שהיו מחייבים אותם לשקול לפסול עוד חוק מושחת, שהקואליציה חוקקה לפני כחודש, במסגרת פאזת אובדן הבושה של המערכת הפוליטית, כמעין סרח עודף של חוקי ההפיכה המשטרית. מה שניתן לפתור באמצעים קיצוניים פחות, עדיף.

לעזרתם באה היועצת המשפטית לממשלה, שהציעה לבית המשפט להלך בדרך הזו, תוך דילוג על שלבי הניתוח החוקתי שעניינם פגיעה בזכות חוקתית ובחינת המידתיות שלה.

השופטים הסתמכו על העמדה המוסדית שהיועצת הגישה לבג"ץ, שהקלה עליהם לסמוך את ידיהם עליה. גם בכך אפשר לראות מעין פרומו לעתיד, למשל ביחס לחוק הנבצרות: לבית המשפט קל יותר לפסוק נגד רצון השלטון, כאשר היועצת נוקטת עמדה כזו.

השופטים הסתמכו על העמדה המוסדית שהיועצת הגישה לבג"ץ, שהקלה עליהם לסמוך את ידיהם עליה. גם בכך אפשר לראות מעין פרומו לעתיד, למשל ביחס לחוק הנבצרות

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אילו השופטים היו נדרשים בכל זאת להכריע כעת בשאלת חוקתיות החוק, היו כמה בעיות עומדות בדרכם.

בניגוד לזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, המעוגנת בחוק יסוד הכנסת ולפיכך מהווה זכות יסוד חוקתית, אין בחוקי היסוד עיגון לזכות לבחור ולהיבחר בבחירות לרשויות המקומיות. לכן, כלל לא ברור איזו זכות יסוד חוקתית נפגעת, המצדיקה ביטול חקיקה ראשית.

בניגוד לזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, המעוגנת בחוק יסוד הכנסת ולפיכך מהווה זכות יסוד חוקתית, אין בחוקי היסוד עיגון לזכות לבחור ולהיבחר בבחירות לרשויות המקומיות

אפשר לטעון שהזכות הנפגעת היא השוויון שלו זכאים המועמדים האחרים, אך ככל הנראה קונסטרוקציה פרשנית כזו לא הייתה זוכה לתמיכת כלל השופטים בהרכב, לפחות ביחס לסעד שיפוטי של ביטול חוק, להבדיל מסעד שיפוטי של מתן פרשנות.

על בית המשפט לפרסם את נימוקיו בהקדם האפשרי, ולא להמתין חודשים ארוכים עד לפרסום פסק הדין המלא. הזירה הפוליטית דורשת זאת. כך בדיוק היה גם בפרשת ראשי הערים בשנת 2013, אז פרסמו השופטים את נימוקיהם כחודש לאחר שניתן פסק דין ללא נימוקים – פרשה שבה הודחו מכהונתם שלושה ראשי ערים נוכח העמדתם לדין בעבירות פליליות חמורות.

גם במישור היחסים הפנימיים בין השופטים בעליון, הדיון לכד רגע מעניין. אלמלא ההסתייגות שהשמיעה חיות בלחישה מדברי השופט סולברג, אפשר היה לחשוב שהנשיאה משאירה את מלאכת ההובלה של דעת ההרכב לסולברג, על אף שהיא עצמה יושבת בראש ההרכב.

שופט בית המשפט העליון נעם סולברג (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מעניינת גם בחירתו של סולברג להתבלט בדיון הזה ובהכרח להתעמת פומבית עם הממשלה, נוכח הסערה האחרונה שנקשרה בשמו, בשל כך שהקואליציה טענה כי חוק הסבירות שאושר בכנסת מבוסס על "מתווה סולברג".

מעניינת בחירתו של סולברג להתבלט בדיון הזה ובהכרח להתעמת פומבית עם הממשלה, נוכח הסערה האחרונה שנקשרה בשמו, בשל כך שהקואליציה טענה כי חוק הסבירות שאושר בכנסת מבוסס על "מתווה סולברג"

בשורה התחתונה, חיות קטפה הישג משולש: גם נתנה סעד אפקטיבי לעותרים בכך שחסמה את מקורבו של דרעי מהתמודדות בטבריה; גם נמנעה מהצורך לתת פסק דין שיבטל חקיקה של הכנסת ויקים על בית המשפט זעקת אלוהים; וגם הצליחה לרגע אחד לייצר קונצנזוס בין השופטים, שגם השמרנים שבהם החליטו לשרטט קו גבול להשתוללות המערכת הפוליטית.