רוב פסקי הדין שכתב השופט יוסף אלרון בבית המשפט העליון עד היום, הם פסקי דין בתחום הפלילי.
אלרון, שמונה לעליון אחרי ששימש נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מקדיש את עיקר מרצו בעליון לתחום הפלילי, שבו צמח והתמחה בערכאות הנמוכות.
אך אתמול (רביעי) קבע אלרון תקדים חוקתי מהדהד בהיסטוריה המשפטית של ישראל, והוא עשה זאת לא בפסק דין, אלא במכתב קצר ששיגר לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ולשר המשפטים יריב לוין:
"לקראת סיום כהונתה של השופטת חיות כנשיאת בית המשפט העליון, הריני להודיעכם כי אני מציג את מועמדותי לכהונת נשיא בית המשפט העליון הבא. הצגת מועמדותי זו אינה תלוית מבנה והרכב הוועדה. אבקש כי שמי ייכלל ברשימת המועמדים לכהונה זו לכשתתפרסם".
מהלך תקדימי זה של שופט בבית המשפט העליון, מביא לכך שבפעם הראשונה מאז הוקמה הוועדה לבחירת שופטים בשנת 1953 עם חקיקת חוק השופטים – שהוחלף בשנת 1984 בחוק יסוד השפיטה – יתחרו לפחות שני שופטים מכהנים בבית המשפט העליון על תפקיד נשיא בית המשפט העליון, לאחר פרישתה של חיות בעוד חודש וחצי.
בפעם הראשונה מאז הוקמה הוועדה לבחירת שופטים בשנת 1953 יתחרו לפחות שני שופטים מכהנים בבית המשפט העליון על תפקיד נשיא בית המשפט העליון
אלרון, שהוא השמיני מבין 15 שופטי העליון בדירוג הוותק, החליט לקרוא תיגר על מועמדותו הטבעית של השופט יצחק עמית, שאמור להתמנות לנשיא הבא בשל עקרון הסניוריטי והעובדה שהשופט עוזי פוגלמן ויתר על הנשיאות משום שנותרה לו שנת כהונה אחת בלבד לאחר פרישת חיות.
מיד התעוררו כל הפרשנים, שידעו לספר על היריבות והיחסים העכורים השוררים זה שנים רבות בין אלרון לעמית, עוד מהימים שבהם שניהם כיהנו בבית המשפט המחוזי בחיפה, ועל התנגדותו של עמית, שמונה לעליון ב-2009, למינויו של אלרון, המבוגר ממנו בשנה, שמונה שנים אחריו.
כעת הגיעה שעת הנקמה של אלרון בעמית: על פי דיווח ב"כאן 11", החלטתו של אלרון להציג את מועמדותו באה במטרה מוצהרת למנוע את מינויו של עמית לנשיא, והתקבלה לאחר שהשופט נעם סולברג, שאמור ממילא להתמנות לנשיא ב-2028 בהתאם לשיטת הוותק, דחה את הצעתו של אלרון להציג את מועמדותו שלו לנשיאות העליון כבר עתה.
על פי דיווח ב"כאן 11", החלטתו של אלרון להציג את מועמדותו באה במטרה מוצהרת למנוע את מינויו של עמית לנשיא, והתקבלה לאחר שהשופט נעם סולברג, דחה את הצעתו של אלרון להציג את מועמדותו שלו
צעדו של אלרון הוא ההצלחה הגדולה ביותר של שר המשפטים יריב לוין ותומכי ההפיכה המשטרית: האיום על בית המשפט העליון מגיע כעת לא רק מכיוון הממשלה והכנסת, אלא מתוככי הבית פנימה.
"שום מבצר לא נופל", גערה חיות באחת מעורכות הדין שטענו בפניה ב-2020 בעתירות נגד הטלת המנדט להרכיב ממשלה על הנאשם בנימין נתניהו. שלוש שנים לאחר מכן, המבצר מאיים להתמוטט מבפנים. אם כי, ככל הידוע אלרון בודד במערכה במסדרונות העליון. בכל הנוגע לתמיכה בעקרון הסניוריטי, השופטים אינם חלוקים לשני מחנות. זה אלרון נגד שאר העולם.
עיקר הנזק שיוצר אלרון הוא תדמיתי, ולא אופרטיבי. באופן מעשי, אין לו סיכוי של ממש להתמנות לנשיא. לפי שעה, אין סימנים שלוין מתכוון לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. אך גם אם יעשה כן, מרצונו או מכוח צו של בג"ץ, הוא לא צפוי לזכות לרוב בוועדה.
שלושת השופטים החברים בוועדה יתמכו בעמית (אם כי עלולה לצוץ בעיה, בשל העובדה שמלבד חיות חברים בוועדה עמית עצמו וסולברג, ועמית לא יוכל להשתתף בהצבעה), וכך גם ח"כ קארין אלהרר ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה.
אלרון מתפקד במקרה הזה, מסיבות אישיות ואולי גם אידיאולוגיות, כסוכן כאוס, מעין "תמות נפשי עם פלישתים" בגרסה שיפוטית. הוא לא ירוויח דבר מהצגת מועמדותו, אך בית המשפט והמערכת המשפטית כולה עלולים להפסיד.
אלרון מתפקד במקרה הזה, מסיבות אישיות ואולי גם אידיאולוגיות, כסוכן כאוס, מעין "תמות נפשי עם פלישתים" בגרסה שיפוטית. הוא לא ירוויח דבר מהצגת מועמדותו, אך בית המשפט והמערכת כולה עלולים להפסיד
וזה עיקר האימפקט של מהלכו: השמדת ערך רבתי של התדמית העניינית והמקצועית שממנה נהנה בית המשפט העליון, ובנוסף השמדת ערך עצמית של אלרון בעיני חבריו לכס השיפוט והזירה המקצועית כולה.
מי שבוודאי חוכך ידיים בהנאה גלויה הוא ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה ובעבר היועץ המשפטי ומנהל המחקר של הגוף הקרוי "התנועה למשילות ודמוקרטיה".
ביולי 2017 חתם רוטמן, בתפקידו זה, על נייר עמדה מטעם הארגון, שמנה את "היתרונות והחסרונות" בשיטת הסניוריטי, וקבע כי "לוועדה לבחירת שופטים אסור לפעול על פי השיטה". רוטמן המליץ, איך לא, שנשיא העליון ימונה על ידי מליאת הכנסת לאחר שימוע בוועדת החוקה.
![ח"כ שמחה רוטמן מנהל דיון בוועדת החוקה של הכנסת, 7 בפברואר 2023 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/02/F230207OBH23-1024x640.jpg "ח"כ שמחה רוטמן מנהל דיון בוועדת החוקה של הכנסת, 7 בפברואר 2023 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)")
צריך להחזיק אצבעות שאיש לא יגיש עתירה לבג"ץ נגד אלרון על עצם הצגת מועמדותו. אין צורך לסבך את העליון בדיון בעתירה נגד אחד משופטיו, על כך שבחר לעשות שימוש בזכותו הפורמלית להציג מועמדות לנשיאות בית המשפט.
חוק בתי המשפט אינו אוסר זאת כמובן. בהתאם לסעיף 8(א) לחוק, "נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא יתמנו מקרב שופטי בית המשפט העליון". עקרון הסניוריטי אינו מעוגן בחוק, כוחו בהיותו חלק מהתורה שבעל פה, שלפיה נהגו כלל השופטים בעליון מאז ומעולם.
לאורך השנים הועלו סברות כי נוכח מעמדו של עקרון הסניוריטי, הוא הפך למנהג חוקתי בעל תוקף מחייב. כך כתב השופט יצחק זמיר בספרו "בית המשפט העליון" בשנת 2021:
"הנשיא והמשנה לנשיא נבחרים על פי הוותק בבית המשפט העליון. הסדר זה מקובל מאז ומתמיד, ואף כי לא נקבע בחוק, אפשר לומר שכיום יש לו תוקף כמנהג חוקתי".
ואילו אהרן ברק, בדברים שנשא בפני ועדת החוקה בשנת 2017, אמר כי דינה של המסורת הארוכה של מינוי נשיא העליון לפי שיטת הוותק, הוא כדין הנחיה מנהלית:
"נדרשים נימוקים מיוחדים, הנשענים על תשתית ראייתית של עובדות, על שיקולים ענייניים בלבד, והכול בתחומי הסבירות והמידתיות, כדי להצדיק סטייה מכללי המשפט המנהלי לעניין מינוי נשיא בית המשפט העליון ומשנהו".
כל השופטים שהשמיעו את עמדתם בעניין שיטת הסניוריטי, הביעו חשש שבחירת נשיא העליון בדרך אחרת תביא לחדירת פוליטיזציה אל קומת השופטים. לפי שיטת הסניוריטי, שופט שמונה לעליון אינו מתמודד עוד על שום תפקיד – ובכך הוא קונה לעצמו עצמאות מקצועית מוחלטת, בשונה ממי שמתכנן התמודדויות נוספות בוועדה לבחירת שופטים.
לפי שיטת הסניוריטי, שופט שמונה לעליון אינו מתמודד עוד על שום תפקיד – ובכך הוא קונה לעצמו עצמאות מקצועית מוחלטת, בשונה ממי שמתכנן התמודדויות נוספות בוועדה לבחירת שופטים
זה מה שגרם אלרון בהחלטתו להתמודד על נשיאות העליון: במו ידיו, הוא הכניס פוליטיזציה לבית המשפט העליון, חשף את העובדה שהשופטים מתמודדים עם תמיכה בהפיכה המשטרית גם בתוך הבית פנימה, וגרם לפגיעה נוספת במוסד שהוא חלק ממנו, שממילא מתמודד עם התקפות פוליטיות פרועות בתקופה הנוכחית.
במהלכו זה וידא השופט יוסף אלרון כי שמו ייכנס להיסטוריה, מכל הסיבות הלא נכונות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם