1
רק לא ביבי
יום הדיונים האחרון בוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, שהתקיים אתמול (חמישי), קיבע את ראש הממשלה בנימין נתניהו לא רק כמי שבורח מנטילת אחריות לאסון, אלא כמי שמטיל את האחריות, ואולי גם את האשמה, על האסון שבו נהרגו 45 מבאי ההילולה לפני שנתיים, על כל סביבותיו.
כולם אשמים, או לפחות אחראים, רק לא הוא: היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט; יו"ר הכנסת (והשר לביטחון פנים לשעבר) אמיר אוחנה; השגריר באו"ם (והשר לביטחון פנים לשעבר) גלעד ארדן; והשרה מירי רגב. את כל השמות האלה הזכירה, שוב ושוב, עורכת הדין רינה מיוחס שייצגה את נתניהו בפני הוועדה.
כצפוי, עו"ד מיוחס הקדישה פרק זמן ניכר בדבריה לאזכור חוזר ונשנה של שמו של מנדלבליט, תוך שהיא מציגה את נתניהו כקורבן: בעוד שראש הממשלה נכלל בין מוזהרי הוועדה כמי שעלול להימצא כנושא באחריות לכשל ארוך השנים בטיפול בהר מירון, שהוביל בסופו של דבר לאסון הכבד – מנדלבליט אפילו לא זומן להעיד בפני הוועדה.
בסופו של דבר מי שזימן את מנדלבליט להעיד היו עורכי דינו של נתניהו עצמו, בשלב הבאת הראיות מטעם המוזהרים בוועדת החקירה.
הטענה המשתמעת היא לאכיפה סלקטיבית – היועץ לשעבר קיבל פטור ועל נתניהו שוקלים להטיל אחריות, אף ששניהם כביכול מחזיקים באותו קו, שלא הייתה עליהם כל חובה לקבל באופן אישי דיווח על המהלכים הנדרשים במסגרת הטיפול בכשלים באתר מירון.
את מצוקת עורכי הדין של נתניהו אפשר לראות גם נוכח ההיגררות שלהם למחוזות האבסורד. עו"ד מיוחס נגררה אפילו לטעון שהמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך לא טרח לעשות חפיפה מסודרת בנושא הר מירון למפכ"ל הנוכחי קובי שבתאי.
חבר ועדת החקירה, האלוף (במיל') שלמה ינאי הזכיר לה שחלפו שנתיים בין סיום כהונתו של אלשיך לתחילת כהונתו של שבתאי. אך מיוחס לא התבלבלה: "היו שנתיים פער אבל יש דברים שבהם היה צריך לטפל. אני לא נתפסת להיעדר חפיפה כמעשה שפוגע במפכ"ל אלשיך ולכן הוא היה צריך להיות מוזהר, אני אומרת – אלשיך היה בתפקידו ולא עשה דבר בנושא ההר".
קו ההגנה של נתניהו בוועדת מירון מתמקד בכך שבאופן פוזיטיבי הוא לא ידע לא על הכשלים בהתארגנות בשנת 2021 שהובילו לאסון, ולא על הכשלים בביצוע החלטת הממשלה בדבר הפקעת אתר מירון לאורך השנים שקדמו לאסון.
אלא שעורכי הדין של נתניהו מתעלמים מעמדת הוועדה, לפיה גם אם באופן פוזיטיבי "איש לא משך בדש בגדו" של נתניהו, הרי שהיה עליו לדעת, ומתוקף כך נשקלת הסקת מסקנות נגדו.
"אני מניחה שיש טעויות. דברים שהיו צריכים להגיע לראש הממשלה, לא הגיעו אליו", אמרה עו"ד מיוחס, "אלה הסיכונים שקיימים כשמחליטים לעשות עבודת מטה מהסוג הזה".
אבל זה עוד כלום, לעומת הצמצום הדרמטי במידת הסמכות והכוח שיש לראש הממשלה מול שריו, לפי התיזה שהשמיעה עורכת דינו בוועדה: "כוחו של ראש הממשלה איננו בלתי מוגבל", היא אמרה, "הוא אינו מוסמך לתת הנחיות מחייבות לשרים בביצוע סמכותם. הם לא כפופים לו משפטית, ולתכתיבים שלו בביצוע סמכויותיהם".
"כוחו של ראש הממשלה איננו בלתי מוגבל. הוא אינו מוסמך לתת הנחיות מחייבות לשרים בביצוע סמכותם. הם לא כפופים לו משפטית, ולתכתיבים שלו בביצוע סמכויותיהם"
זו עמדה מדהימה, שהופכת את ראש הממשלה למישהו ששיעור קומתו הוא אפילו נמוך יותר מאשר "ראשון בין שווים" – הגישה שאפיינה את מעמד ראש הממשלה בעשורים הראשונים של המדינה, לפני שבית המשפט, בעידוד משרד המשפטים, החליטו להעניק לראש הממשלה מעמד חוקתי חזק בהרבה, שכלל אינו דומה למעמדו של שר.
כעת מתברר שמבחינת נתניהו, ראש הממשלה הוא בקושי סדרן בתחנת מוניות – כל שר עושה כראות עיניו, ולראש הממשלה אין שום סמכות לגבי שום תחום פעולה.
2
רוטמן נדחה שוב
יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, חשב כנראה שהצליח להטריל את בית המשפט העליון, בכך שהגיש בקשה לפסול את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מלשבת בהרכב בעתירות לביטול סעיף הסבירות בחוק יסוד השפיטה.
למרות שכבר הוגשו עתירות לבג"ץ בעניין זה ונדחו, רוטמן מצא לנכון להגיש בקשת פסלות לחיות עצמה, ולאחר שהיא דחתה את בקשתו, הגיש ערר על ההחלטה ודרש שהוא יעלה לדיון בפני ההרכב כולו, למעט חיות עצמה.
חיות בחרה לפעול בהתאם להוראות הדין ולא בהתאם לגחמותיו של רוטמן, והעבירה את הדיון בערר בעניינה למשנה לנשיאה, השופט עוזי פוגלמן.
אתמול (חמישי) גם פוגלמן דחה את טענתו של רוטמן שלפיה יש לפסול את חיות מהדיון בעתירות בעניין הסבירות, בשל הנאום שנשאה בחודש ינואר השנה, שבוע אחרי חשיפת תוכנית ההפיכה המשטרית על ידי שר המשפטים יריב לוין.
רוטמן נפל לאותו פח שבו נפלו גם ארגוני הימין שביקשו לפסול את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מטיפול בענייני ההפיכה המשטרית בטענה לניגוד עניינים.
גם אז הוגשו עתירות לבג"ץ בעניין זה, ונדחו בבושת פנים, תוך שבית המשפט מנצל את ההזדמנות כדי להסביר את המציאות העובדתית והמשפטית בפשטות. גם אז, כמו עכשיו, העיקרון הוא אותו עיקרון – בדיון רציונלי, ידם של תומכי ההפיכה המשטרית תמיד תהיה על התחתונה.
"טענתו העיקרית של המערער היא כי דברי הנשיאה בכנס [מחודש ינואר] מלמדים כי דעתה ננעלה – הגם שאין חולק כי באותה העת, הוראות התיקון הקונקרטי לא באו לעולם, וכך גם לא העתירות", כתב פוגלמן. "מהדברים שנאמרו ביחס לתוכנית שהציג שר המשפטים בכללותה, לא ניתן ללמוד כי דעת הנשיאה ננעלה ביחס לרכיב זה או אחר בתוכנית".
פוגלמן הוסיף, במעין טיפ למתעניינים לקראת הדיון בעתירות ביום שלישי הקרוב, כי השאלה שעומדת בפני בית המשפט כעת איננה מה המדיניות הראויה ביותר, אלא האם סעיף הסבירות עומד במבחני המשפט החוקתי.
3
"סיכון מוחשי למעצר"
שמונה עתירות התקבלו לדיון בהרכב 15 השופטים בעניין עילת הסבירות. יתר העתירות שהוגשו נותרו בחוץ. בתוך העתירות שיישמעו בשבוע הבא יש כמה עתירות העוסקות בהיבטים התיאורטיים של עילת הסבירות, ויש גם כאלה שעוסקות בהיבטים מעשיים וקונקרטיים.
כך, למשל, עתירתו של האלוף (מיל') רוני נומה, הטוען כי ביטול עילת הסבירות בביקורת השיפוטית על החלטות הממשלה, חושף את חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, בסדיר ובמילואים, להליכים משפטיים בערכאות בינלאומיות.
"המגן המשפטי של חיילי צה"ל הוא עקרון המשלימות", הנוהג במשפט הבינלאומי, נכתב בעתירה. עיקרון זה משמעו שמקום שבו ערכאות המשפט הבינלאומיות והזרות רואות את מערכת המשפט המדינתית של אותה מדינה שלגביה מתעוררות טענות, כמערכת עצמאית ומהימנה – הן לא ייכנסו לפעולה.
בעתירה נטען כי "ככל שהתיקון לחוק אכן פוגע בעצמאות מערכת המשפט בישראל או ביוקרתה כמערכת משפט עצמאית, או בצביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל או ביוקרתה כמדינה שצביונה דמוקרטי, הרי שלתיקון חוק היסוד עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת על מידת הסיכון של חשיפת קציני צה"ל העוסקים בפעילות מבצעית, לשיפוט בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג".
לעתירה זו צורף תצהירו של ד"ר גל לברטוב, שעמד בראש המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, עוד בימים שמחלקה זו טיפלה בהגנה על גורמים ישראלים שהיו נתונים בסכנת העמדה לדין בפני ערכאות זרות.
"במסגרת תפקידי עסקתי בין היתר בהגנה משפטית על כמה מבכירי מערכת הביטחון הישראלית שנטלו חלק בליבת העשייה המבצעית", כתב לברטוב בתצהירו, "חלקם עמדו בסיכון מוחשי למעצר ולהליכים פלילים באותן מדינות.
"בכל המקרים שבהם טיפלנו, הטיעון המרכזי שסייע לנו במלאכתנו נשען על עקרון המשלימות: חוזקתה ועוצמתה של מערכת המשפט הישראלית, שיכולה ורוצה לנקוט הליכים פליליים בעצמה נגד מי מאזרחיה, בכיר ככל שיהיה, לרבות מנהיגיה או קציני הצבא שלה, אם עבר לכאורה על החוק".
"בכל המקרים שבהם טיפלנו, הטיעון המרכזי שסייע לנו במלאכתנו נשען על עקרון המשלימות: חוזקתה ועוצמתה של מערכת המשפט הישראלית, שיכולה ורוצה לנקוט הליכים פליליים בעצמה"
יש להניח כי הטיעון הזה, לצד טיעונים בדבר נזקים קונקרטיים ומוחשיים של סעיף הסבירות, יעמדו במוקד הדיון בעתירות, לצד הסמינר התיאורטי בדבר יחסי הגומלין בין רשויות השלטון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם