שש בבוקר ביום שבת ה-7 באוקטובר – ישראל מתעוררת בגיהינום. שש בבוקר יום שבת – ישראל נכנסת לאחת התקופות הנוראות בתולדותיה. כותרות עיתוני סוף השבוע ההוא עסקו במחלוקות ובשסע ובשיסוי ובהדתה ובהפגנות המחאה שנכנסו לשבוע ה-40.

ומתוך השפל החברתי, העימותים, הוויכוחים, האלימות המילולית והפיסית – הגיחה התדהמה. צפירות האזעקות והטילים והפיצוצים ורעש המטוסים ורעם נפילת הרקטות ושטף הדיווחים המחרידים האפילו לפתע פתאום באחת על כל מה שהיה רק שעות מעטות קודם לכן. כמו בהינף שרביט אוחו באחת הקרעים.

מתוך השפל החברתי, העימותים, הוויכוחים, האלימות המילולית והפיסית – הגיחה התדהמה. צפירות האזעקות והטילים והדיווחים המחרידים האפילו באחת על כל מה שהיה רק שעות מעטות קודם לכן

הלוחמים קיפלו ואיפסנו את חולצות המחאה, את "הלוחמים לנשק" ו"דמו דמוקרטיה" ויצאו אל הבסיסים בלי סנדוויצ'ים, בלי בגדים להחלפה, בלי כלי רחצה. הם יצאו להגן על המולדת.

ומאז החלו להתפרסם מספר הנרצחות והנרצחים ואח"כ השמות. שם ועוד שם. הבת של השכן והבת דודה מהצפון שהתארחה בניר עוז והבעל של החברה של הבת והדרוזי מרהט. ויש פנים ו…אין ימין ואין שמאל ואין בעד ונגד וכמו במטה קסם חזרנו להיות עם אחד.

ובימים אלה של מסע ההלוויות הבלתי נגמר נבטיח לעצמנו: לא ניתן לאף אחד, לא לשליט כזה או אחר ולא לממשלה כזו או אחרת, לפלג אותנו שוב. נאבק ונלחם על צדקת הדרך אבל לא עוד דם רע בינינו.

כמו שעמדנו יחד לארוז חבילות לחיילים בחזית וכמו שהעברנו יחד מזרונים למשפחות שהגיעו להתארח במרכז – כך נמשיך.

לא חרדים מול חילוניים ואשכנזים מול יוצאי עדות המזרח וערבים נגד יהודים. חלקת הארץ הזו היא של כולנו ויחד נבנה ונשרטט את עתידנו כאן.

האם גם עכשיו, לאחר ימי הלחימה בהם איבדנו חברים, ואנחנו מתפללים לשלומם של החטופים, האם גם אחרי הימים האלה נחזור לתת לאחרים לשחק בנו? להלהיט את הרוחות על פי רצונם ומטרותיהם? נשמש כלי משחק בידיהם?

האם גם עכשיו, לאחר ימי הלחימה בהם איבדנו חברים, ואנחנו מתפללים לשלום החטופים, האם גם אחרי הימים האלה נחזור לתת לאחרים לשחק בנו? להלהיט את הרוחות עפ"י רצונם ומטרותיהם? נשמש כלי משחק בידיהם?

סדר הדברים ברור. שחרור החטופים. לחימה עד פירוק החמאס מכל יכולותיו הצבאיות ושיקום כוח ההרתעה שלנו שנקבר קבורת חמור ב-7 לאוקטובר. שיקום ההרתעה הצבאית ייעשה קודם כל ע"י ריפוי החברה הישראלית. כי מי שפוגע במרקם החיים העדין כאן פוגע בביטחון הלאומי.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.