הפעם האחרונה שראש הממשלה בנימין נתניהו התיישב באולפן לשיחה הייתה ב־13 באפריל 2023. השידור הזה – לפני יותר מחצי שנה, עם הרייטינג הבינוני–נמוך יחסית של ערוץ 14 – היה כמו מפגש סחבקייה עם חברים. האנשים שמנגנים לו מזמורים במערכות בחירות היו גם ה"מראיינים".

הציבור הישראלי בוודאי לא קיבל מאותו שידור מידע חשוב למעט צרור של סיסמאות נבובות על "ערוצי התעמולה" 11, 12 ו־13, שלא מספרים לציבור את האמת על גדולתו.

בתחילת השיחה עם חברו/מעריצו ינון מגל, נתניהו הולך צעד נוסף ואף האשים את ערוץ הבית שלו בסיקור בלתי מספק של גדולתו: "אם אתה שומע את ערוצי התקשורת, וזה חודר אפילו לאולפן הזה, שהדברים שאנחנו עושים הם לא מכסים. למה? כי הם מכסים בעיקר את ההפגנות. עשיתי רשימה של מה שהתקשורת לא מראה".

אנחנו יודעים כבר שנים כי תאוות הסיקור החיובי של נתניהו לא יודעת שובע. גם עם ערוץ הבית 14 הוא לא דיבר מאז אפריל 2023. במהלך התקופה הזו הוא התראיין ושוחח עם יותר מ־20 כלי תקשורת זרה באנגלית, כולל הסכתים טכנולוגיים. בעברית הוא לא משיב לשאלות.

בנימין נתניהו בהצהרה בירושלים, 23 בנובמבר 2022 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

ראש ממשלה מואשם בשחיתות ושולט בעמו ביד רמה (כבר לא כל כך בעת הזו); שציבור עצום איבד בו אימון – והוא לא משוחח עם העם שלו, בשפתו. מאז ההתקפה הרצחנית על ישראל לפני 15 ימים, נתניהו לא התייצב מול התקשורת.

הוא שלח וידאו אחד או שניים – ופעם אחת יצר בהלה רבתית כשביקש להעביר מסר מצולם ביום שישי בלילה. אנשים חשבו אז שיש לו משהו חשוב להגיד, שישה ימים לתוך מלחמת הזוועות, אבל כל מה שהוא רצה לעשות זה למצב את תדמיתו אחרי שהתברר שהנשיא האמריקאי כבר קיים זום עם משפחות בני הערובה – והוא אפילו למשפחות הקורבנות הנעדרים בקושי פנה.

כבר שנים נתניהו טוען בשיחות סגורות שהסיבה שהוא לא מתראיין היא שהמראיינים הישראלים מתנהגים אליו בחוסר כבוד. הטענה הזו היא כמובן קשקוש

באותו השידור הבהול הוא אמר: "שוחחתי גם היום עם כמה מהמשפחות שאיבדו את יקיריהם או שגורלם לא נודע. עולמם חרב עליהם". זו הייתה העובדה היחידה החדשה בדבריו, בסיומו של עוד יום קרבות בנגב המערבי.

כבר שנים נתניהו טוען בשיחות סגורות – וכל מעריציו ודובריו מהדהדים את הדברים האלה בנאמנות בלתי ניתנת לערעור – שהסיבה שהוא לא מתראיין היא שהמראיינים הישראלים מתנהגים אליו בחוסר כבוד. הטענה הזו היא כמובן קשקוש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצהרה לתקשורת ביום השני של מבצע "מגן וחץ", 10 במאי 2023 (צילום: חיים צח/לע"מ)

העיתונאים המראיינים בישראל תמיד שאלו שאלות נוקבות ומעולם לא עשו זאת בחוסר כבוד. הם היו מוכנים ללכת לקראתו בהכתבות שהגיעו מהלשכה. למשל, לראיין את ראש הממשלה במיקום שנוח לו, אף שבמהלך חמש מערכות הבחירות העיתונאים היו אמורים, לכל הפחות, לראיין אותו בתנאים זהים למועמדים האחרים. אבל הוא קיבל כבוד יתר השמור לראשי ממשלה.

המראיינים נתנו לו לסטות מהשאלות, להכביד בקלישאות, להטיף מוסר ובעיקר אפשרו לו לצאת לבליצים תקשורתיים כשבוע לפני כל מערכת בחירות, אחרי שנים שהוא צפצף על כלי התקשורת.

נתניהו מעולם לא כיבד את התקשורת בחזרה.

עתה, במלחמה, הוא משקשק לדבר עם התקשורת. מי שגלגל יחסים עכורים עם עיתונאים בכל כלי התקשורת, לא מסוגל בזמן מלחמה לקיים מסיבת עיתונאים או להתראיין

הפעם האחרונה שנתניהו התראיין בערוץ כאן, ערוץ השידור הציבורי הישראלי, הייתה ב־14 בספטמבר 2019. לפני יותר מארבע שנים. בערוצים 12 ו־13 הוא התראיין לאחרונה ב־20 במרץ 2021 – לפני יותר משנתיים וחצי. בכל השנים הללו נתניהו העניק אינספור ראיונות לערוץ 14, אך זה לא נחשב לשוחח עם הציבור הישראלי.

עתה, במלחמה, הוא משקשק לדבר עם התקשורת. מי שגלגל יחסים עכורים עם עיתונאים בכל כלי התקשורת, לא מסוגל בזמן מלחמה לקיים מסיבת עיתונאים או להתראיין.

אנחנו במלחמה. pic.twitter.com/XNM3l7fEQH

— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) October 7, 2023

באותה שיחה של שעה בערוץ 14 מאפריל 2023, הוא חזר על הרבה קלישאות נבובות. "אני אומר לאויבים שלנו, לא תוכלו לנו. עם ישראל חזק, חי, מנצח ועכשיו אני אענה על השאלה שלך, ינון. במה תרצה להתחיל, בכלכלה?"

המראיין מגל שואל את נתניהו על "הערכת אמ"ן על החשש הגובר למלחמה, זה רציני?" הוא מפטיר כאילו אמ"ן היה זבוב טורדני שאפשר לנפנף. ונתניהו עונה בזחיחות האופיינית לו: "אני חושב שיש הפרזה בזה, אבל אנחנו תמיד נערכים לאפשרות הזאת. נערכים לאיומים מ־360 מעלות.

"הלמנו באיראנים, תקפנו בסוריה, גם בלבנון תקפנו מטרות של חמאס וחזבאללה, חמאס לא יפתח חזית נוספת", משיב נתניהו בזלזול אין קץ בציבור הישראלי

"הלמנו באיראנים, תקפנו בסוריה, גם בלבנון תקפנו מטרות של החמאס וחזבאללה, חמאס לא יפתח חזית נוספת", משיב נתניהו בזלזול אין קץ בציבור הישראלי, שלא מקבל מהאיש הזה תשובות.

כל השיחה הזו מתגלגלת בסגנון הבא: התקשורת לא מהללת אותו מספיק; הוא – מר ביטחון לדעת עצמו – פועל בכל החזיתות (מילים חלולות שאין לצדן דבר, כפי שנודע לכולם בדיעבד); וערוצי התקשורת מייצרים תבהלה מיותר בנושא הרפורמה המשפטית.

רק תשובה אחת שנתן נתניהו מתגלה בדיעבד כמדויקת. "אם האויבים שלנו חושבים שהוויכוח הפנימי ימנע מהציבור להתייצב כאיש אחד (בעת איום, ט"ש) הם טועים. יכול להיות שהם יתפתו לתקוף אותנו, כי הם חושבים שישראל קורסת. אבל יש פה עם חזק במדינה חזקה", אמר נתניהו במה שהתגלה בדיעבד כנכון. ההתייצבות של אנשי המילואים והמתנדבים באמת עלתה על כל הציפיות.

המחיר של אובדן היחסים עם התקשורת

כאמור, נתניהו טוען במשך שנים שהוא לא משוחח עם התקשורת הישראלית כי זו אינה רוחשת לו כבוד ושואלת אותו שאלות בוטות. גם אם זה היה נכון, אין זה מתיר למנהיג במדינה דמוקרטית להתעלם מהתקשורת. שיח עם הציבור, בשפה העברית, הוא עיקרון מרכזי בדמוקרטיה.

בדיוק כפי שנתניהו רמס את השירות הציבורי, הוביל למינויים מופרכים, עיוות את כל מבנה משרדי הממשלה, תקף את הרשות השופטת, כך הוא גם עיוות את היחסים בין המנהיג הנבחר ובין התקשורת

בדיוק כפי שנתניהו רמס את השירות הציבורי, הוביל למינויים מופרכים, עיוות את כל מבנה משרדי הממשלה, תקף את הרשות השופטת, כך הוא גם עיוות את היחסים בין המנהיג הנבחר ובין התקשורת.

כל ראשי הממשלה לפניו – יצחק רבין, אהוד ברק, אהוד אולמרט, אריאל שרון, שמעון פרס – ספגו קיתונות מהתקשורת. אז מה? זה לא מנע מהם להמשיך ולהתראיין, לקיים מסיבות עיתונאים.

יעקב ברדוגו ויו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו בוועידת ערוץ 14 בירושלים. 23 באוקטובר 2022 (צילום: Yonatan SIndel/Flash90)

ומה התוצר של עיוות היחסים הזה? בעת מלחמה כוללת נתניהו מפחד לדבר ואין לו שום עיתונאים (למעט להקת המלקקים מערוץ 14) שאיתם הוא מקיים יחסים כלשהם.

הוא מזמן אליו את ראשי הערוצים 12, 13 וידיעות אחרונות מתוך מצוקה, מתחנן על נפשו שירפו מהכאסח כלפיו בשידורים החיים ו/או לפחות יחכו לשש אחרי המלחמה לפני שצולבים אותו, כי הוא חושב שהדברים פוגעים במורל הלאומי.

לו הוא היה מקיים איזושהי מתכונת של יחסי עבודה סבירים עם הפרשנים, העיתונאים, הכתבים, בכל 14 השנים האחרונות, אולי היה לו עם מי לדבר, את מי לשכנע

לו הוא היה מקיים איזושהי מתכונת של יחסי עבודה סבירים עם הפרשנים, העיתונאים, הכתבים, בכל 14 השנים האחרונות, אולי היה לו עם מי לדבר, את מי לשכנע. אבל הוא איבד את האמון של רוב העיתונאים – ובעת חירום, הזעם הציבורי נשפך.

האם יש מדינה דמוקרטית אחת בעולם שבה מנהיג לא מקיים מסיבות עיתונאים בשפת העם במשך שנים ממושכות, לא מתראיין, לא משיב לשאלות? גם בתחום הזה נתניהו הוא כישלון מוחץ, שמתעלם מהבסיס של השיח הציבורי.