הרמז המטרים ניתן בדמות צילום בו נראים חיילי צה"ל סמוך לחוף הים של עזה מחברים חלקי צינור ארוך; אחר כך הגיעה הכותרת המרעישה של ה"וול סטריט ג'ורנל": צה"ל שוקל להציף את מנהרות חמאס במי ים.
לפי הפרסום, כבר באמצע נובמבר צה"ל התקין חמש משאבות גדולות באזור החוף מצפון למחנה שאטי, שמסוגלות להזרים למנהרות אלפי קוב מים מדי שעה. מקורות אמריקאים אישרו את המידע וגורמים ישראליים לא הכחישו אותו.
במלחמה שבה מספר הספינים שני רק למספר הפגזים הנורים, קשה לדעת אם אכן מדובר בצעד שעומד רגע לפני מימוש או שמא בתמרון פסיכולוגי שנועד לגרום למחבלי חמאס לעלות על פני הקרקע. ימים, ואולי שבועות, יגידו.
עד לא מזמן זה נראה כמו תרחיש דמיוני, אבל במלחמה הזו לתרחישים דמיוניים יש נטייה להתממש. אם ראינו את חיילי צה"ל הולכים במנהרות מתחת לשיפא, אי אפשר לפסול את האפשרות שנראה את הים של עזה זורם מתחת לחאן יונס.
מטבע הדברים, מדובר בפרויקט בעל השלכות דרמטיות על התשתיות ועל הסביבה באחד האזורים הצפופים בעולם. לא מיותר לתהות האם בצה"ל בחנו עד הסוף את ההשלכות הללו. לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", גורמים אמריקאים הביעו דאגה מפגיעה באספקת המים של עזה.
ברשות המים הפלסטינית משוכנעים שמדובר במתכון לאסון. בהודעה שהוציאה בעקבות הפרסום הזהירה הרשות מ"אסון אקולוגי עצום, אם תבוצע התוכנית להטבעת מנהרות חמאס במי ים, מה שעלול להוביל לפגיעה קולוסאלית ובלתי הפיכה באיכות מי התהום של אקוויפר החוף".
הרשות גם הוסיפה שהצפת המנהרות עלולה להוביל לשקיעת הקרקע החולית באזורים רבים ברצועה, מה שעלול להוביל להרס נוסף של מבנים ותשתיות, וכן להפוך את אדמות הרצועה לבלתי ראויות לחקלאות
הרשות גם הוסיפה שהצפת המנהרות עלולה להוביל לשקיעת הקרקע החולית באזורים רבים ברצועה, מה שעלול להוביל להרס נוסף של מבנים ותשתיות, וכן להפוך את אדמות הרצועה לבלתי ראויות לחקלאות בשל העלאת רמת המליחות באדמה.
החשש העיקרי הוא אכן שמי הים שיוזרמו למנהרות ייספגו בקרקעיתן, יחלחלו למי התהום וימליחו אותם. על אף שישראל ורצועת עזה חולקות את אותו אקוויפר, גורם בישראל מבהיר שמנקודת מבט ישראלית צרה אין מקום לחשש שמי התהום של ישראל ייפגעו: "אקוויפר החוף שלנו משותף עם האקוויפר של עזה. זה אותו אגן.
![חיילי צה"ל על חוף הים ברצועת עזה, 5 בדצמבר 2023 (צילום: דובר צה"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/12/WhatsApp_Image_2023-12-05_at_12.45.48-1024x640.jpeg "חיילי צה"ל על חוף הים ברצועת עזה, 5 בדצמבר 2023 (צילום: דובר צה"ל)")
"זה אומר שגשם שיורד למשל בניר עם מחלחל עד למי התהום של עזה. למזלנו, השיפוע בתת־הקרקע הוא כזה שמפלס מי התהום בישראל גבוה מזה שבעזה ולכן מה שיזרימו בעזה לא ישפיע על מי התהום שלנו".
ומה באשר למי התהום של עזה? אלה, עוד לפני המלחמה, היו בגדר אזור אסון. בשנים האחרונות נוצר פער הולך וגדל בין קצב מילוי האקוויפר של עזה באמצעות גשמים לבין קצב השאיבה לטובת השימושים השוטפים.
מאז שפרצה המלחמה, תשתיות המים הרעועות ברצועה קרסו לחלוטין. מתקני התפלה קטנים שסיפקו מי שתייה הפסיקו לפעול בהיעדר חשמל ודלק. כך גם מתקני טיהור השפכים
כתוצאה מכך האקוויפר הלך והתרוקן, המפלס הלך וירד, ומי הים החלו לחלחל לתוכו ולהמליח את מי התהום של הרצועה. התוצאה: לפי הגדרות ארגון הבריאות העולמי, 95% ממי התהום ברצועת עזה אינם ראויים לשתייה וגבוליים לשימושים חקלאיים.
מאז שפרצה המלחמה, תשתיות המים הרעועות ברצועה קרסו לחלוטין. מתקני התפלה קטנים שסיפקו מי שתייה הפסיקו לפעול בהיעדר חשמל ודלק. כך גם מתקני טיהור השפכים. ואם לא די בכך, כל פיצוץ בצנרת גורם לזרימה חופשית של ביוב על פני השטח ולערבוב שלו עם המים.
בבניינים רבים ברצועה – אלה שעדיין עומדים על תילם – כלל אין מים זורמים. לפי האו"ם, אם לפני המלחמה אספקת המים לכל תושב ברצועה עמדה על 83 ליטר ביום (בישראל – כ־250 ליטר לאדם ביום), כיום היא עומדת על שלושה ליטרים ביום.
במצב כזה, ברור שהמלחה נוספת של מי התהום כתוצאה מדליפת מי ים עלולה להיות מכת מוות סופית למשק המים ברצועה. מצד שני, ספק אם אפשר להרוס יותר ממה שכבר נהרס. "בעבר חשבתי שאם נזרים מי ים למנהרות ונמליח את האקוויפר יהיה בלגן בינלאומי", אומר הגיאולוג ד"ר יוסי לנגוצקי, אלוף־משנה בדימוס, ששימש כיועץ הרמטכ"ל למאבק באיום המנהרות.
"לפי כל הנתונים שהפלסטינים עצמם מפרסמים, מי התהום ברצועה כל כך מזוהמים, כל כך מלוחים, שכבר אי אפשר להזיק להם יותר מהנזק שכבר נעשה"
"במלחמת העולם השנייה המארינס נלחמו באיים באוקיינוס השקט, היפנים ישבו בתוך מנהרות אדירות – והם שרפו אותם בלהביורים. זה נשק שאסור להשתמש בו ולפי האמנות הבינלאומיות אסור גם להמליח ולזהם מקורות מים טבעיים.
"העניין הוא שהיום, לפי כל הנתונים שהפלסטינים עצמם מפרסמים, מי התהום ברצועה כל כך מזוהמים, כל כך מלוחים, שכבר אי אפשר להזיק להם יותר מהנזק שכבר נעשה, ומכיוון שהמנהרות קרובות מאוד לים אפשר לנצל את הקרבה הזו ולהציף אותן".
מה באשר לטענה שהחדרת המים תמוטט את דפנות המנהרות ותקריס שכונות שלמות?
"אני לא רוצה לדבר במונחים מוחלטים כי אני לא יודע מה קורה בתוך כל מנהרה, אבל בגדול המנהרות מדופנות בפלטות של בטון מזויין. בתחילת העשור הקודם המצרים הציפו את המנהרות של ההברחות בציר פילדלפי, בחלקן לא היה דיפון ובחלקן היה דיפון גרוע מעץ, המים נכנסו ומוטטו חלק מהמנהרות.
"בחמאס למדו את הלקח והבינו שכדי להגן על המנהרות צריך לדפן אותן. זה שונה לגמרי מהמנהרות בלבנון, שם הן נחצבות בתוך סלע מאוד קשה כך שאין סכנה של התמוטטות. בעזה הקרקע חולית או חולית במצב של כורכר, זה מאוד פריך. אם אתה לא מגן עליהן אז באמת מים יכולים להרוס אותן, אבל נראה שהחמאס התכוננו לזה".
פרופסור חיים גבירצמן, הידרו־גיאולוג מהאוניברסיטה העברית, ערך כבר לפני 20 שנה סדרה של ניסויים במימון המערכת, שבסיומם המליץ על הצפת המנהרות כאמצעי למגר את האיום
זו לא הפעם הראשונה שהרעיון של הצפת המנהרות עולה לדיון במערכת הביטחון. פרופסור חיים גבירצמן, הידרו־גיאולוג מהאוניברסיטה העברית, ערך כבר לפני 20 שנה סדרה של ניסויים במימון המערכת, שבסיומם המליץ על הצפת המנהרות כאמצעי למגר את האיום הנשקף מהן.
בצה"ל לא אימצו את ההמלצה וגבירצמן התקשה בשעתו להסתיר את תסכולו. השבוע הוא העדיף שלא להתראיין.
גיורא שחם, ראש רשות המים הקודם (ברשות המים הנוכחית סירבו להתייחס לנושא), מתוסכל לנוכח מצב תשתיות המים ברצועה. במהלך הקדנציה שלו הוא השקיע מאמץ רב בהתקנת צינורות שהזרימו לרצועה מים טובים של "מקורות", מתוך הנחה ששכנים צמאים הם שכנים מסוכנים.
"אפילו היה כאן שליח נורווגי מטעם האו"ם שניסה להרים תוכנית למעין מוביל ארצי של הרצועה שיעביר מים מארז ועד רפיח", הוא נזכר, "והבטחתי שאעזור לו בכל מה שאוכל. כמו רוב הפרויקטים של האו"ם גם מזה לא יצא כלום".
"כדי להחזיר את האקוויפר של עזה להיות אקוויפר טוב עם מים ראויים לשתייה, צריך להשקיע בו מאות מיליוני קוב של מים טובים. כשזה קנה המידה, הזרמה של כמה מיליוני קוב מי מלח היא כמעט חסרת משמעות"
דווקא כמי שבעבר תמך בהתלהבות בשדרוג מערכות המים ברצועה, שחם סבור כיום שהצפת המנהרות תגרום נזק שולי: "אם אני עושה חשבון מהיר", הוא אומר, "ומכפיל את אורך המנהרות המשוער בגודל שלהן, צריך סדר גודל של מיליון קוב כדי למלא אותן עד צוואר. לצורך העניין אפשר לקחת בחשבון גם שני מיליון.
"מכיוון שאנחנו יודעים שבכל שנה שאיבת היתר מהאקוויפר עומדת על כמאה מיליון קוב, זה בטל בשישים. אולי בשש מאות. צריך להכיר בכך שכדי להחזיר את האקוויפר של עזה להיות אקוויפר טוב עם מים ראויים לשתייה, צריך להשקיע בו היום מאות מיליוני קוב של מים טובים. כשזה קנה המידה, הזרמה של כמה מיליוני קוב מי מלח היא כמעט חסרת משמעות".
![מבט על "ואדי עזה" (צילום: UNDP/PAPP image bank -- Shareef Sarhan)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/05/1-wadi-gaza-spring-1024x640.jpg "מבט על "ואדי עזה" (צילום: UNDP/PAPP image bank -- Shareef Sarhan)")
ומה באשר להשלכות של שאיבת המים מהים?
"גם זה לא משמעותי. כל מתקן התפלה אצלנו שואב 100–150 מיליון קוב בשנה. כאן מדובר בכמויות הרבה יותר קטנות".
מומחה ישראלי שמעדיף להישאר בעילום שם חולק על התפיסה לפיה האקוויפר העזתי הוא בגדר "טוטאל לוס" ושכבר אי אפשר להזיק לו: "כשמחדירים מיליוני קוב של מי ים לאקוויפר שהמליחות שלו היא כמה מאות מיליגרם כלורידים לליטר, זה בהחלט ממליח אותו בצורה קיצונית. לטעמי הטענות של רשות המים הפלסטינית לא מופרכות, אני לא הייתי ממהר ללכת על המהלך הזה".
"כשמחדירים מיליוני קוב של מי ים לאקוויפר שהמליחות שלו היא כמה מאות מיליגרם כלורידים לליטר, זה בהחלט ממליח אותו בצורה קיצונית"
על דבר אחד כל המומחים מסכימים: את כל הנחות המוצא והתרחישים שהוצגו כאן צריך לקחת בערבון מוגבל, משום שהם לא היו במנהרות ואין להם מידע ודאי על רמת המיגון הקיים בהן, ממה עשויה הקרקעית ובאיזה מידה המים יחלחלו דרכה במידה והמנהרות יוצפו.
צריך לקוות שהמידע הזה מצוי בידי צה"ל ושהוא יילקח בחשבון בטרם יינתן אור ירוק למהלך עם פוטנציאל להשלכות בלתי הפיכות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולאור העובדה שהחלק העליון של האקוויפר ברצועת עזה ממוקם כ- 100 עד 200 מטרים בלבד מתחת לפני השטח,והמסלע רך, כדאי לבדוק גם את האפשרות להגיע באמצעים צבאיים מהירים למי התהום ולהציף בהם מינהרות המרוחקות מהים .