הרשו לי לספר לכם על חבריי ז'יל וג'ים. ז'יל מתעורר עם התרנגולים, מסיים התעמלות רצחנית ב-6:30 בבוקר ומזנק אל תוך יום העבודה שלו בן שמונה השעות ב-7:30 ללא היסוס. ג'ים מדדה למקלחת בשעה 10, עדיין מנקה קורי עכביש מהעיניים ב-11, ובצהרי היום מתחיל יום עבודה שעשוי להימשך עד הרבה אחרי חצות. מי נחשב לחרוץ מבין השניים?

אני חושב שכל קורא יודע שבגדול, זה ז'יל. מעטים יקחו בחשבון את שעותיו הארוכות יותר של ג'ים, ויש שיחשיבו אותו מפוקפק. ההנחה שבוקר שווה חריצות כה נפוצה שהיא יכולה להיות רק תוצאה של קנוניה בינלאומית: עריצות משכימי הקום.

מעטים יקחו בחשבון את שעותיו הארוכות יותר של ג'ים שקם בצהריים, ויש שיחשיבו אותו מפוקפק. ההנחה שבוקר שווה חריצות כה נפוצה, שהיא יכולה להיות רק תוצאת קנוניה בינל': עריצות משכימי הקום

במסגרת הקונספירציה, העריצות דופקת לנו בראש השכם והערב את הפרופגנדה שלה. מהשיר "שלוש ארבע לעבודה" של אריק איינשטיין, דרך "MORNING HAS BROKEN" האלמותי, וכלה באינספר אמרות שפר על סגולות הבוקר וההשכמה.

באיליאדה של הומרוס, רק בשעות הבוקר המוקדמות הצליחו אודיסאוס ואנשיו בקרבות. הרומן "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן מעדיף בבירור דמויות שקמות מוקדם, כמו מר דארסי, שנהנה מהשלווה של שעות הבוקר לצורך הרהור והליכות.

השיר המודרני "הבוקר נשבר" חוגג את היופי וההבטחה ליום חדש. "Here Comes the Sun" מאת הביטלס מבטא שמחה ואופטימיות כששמש הבוקר זורחת, ומסמל תקווה וחיוביות. בסרט רוקי, רוטינת הבוקר המופרכת של הדמות (כולל וארוחות בוקר מוזרות עם ביצים נוזליות) הם המפתח להצלחתו.

הסטואיקנים של הפילוסופיה, כמו אפיקטטוס, הדגישו כמה חשוב להתחיל את היום בלהט, וראו קימה מוקדמת כדרך לטפח משמעת עצמית וחוסן.

באשר לדת, ובכן, לפעמים נדמה שפולחן הבוקר הוא הדבר היחיד שיהודים ומוסלמים יכולים להסכים עליו – שתי הדתות מתעקשות על תפילה בשעות לא נורמליות.

הנצרות, על אף שהיא סלחנית יותר, משתתפת כאן בחגיגה: במרקוס 1:35 מודגש עד להכעיס שישו התעורר לתפילה "מוקדם מאוד בבוקר, כשהיה עדיין חשוך". כמובן, באופן בלתי נמנע, הפילוסופיות המזרחיות כמו הטאואיזם והבודהיזם מקדשות את שעות הבוקר המוקדמות כזמן למדיטציה והרהור עצמי.

באיליאדה, רק השכם בבוקר הצליחו אודיסאוס ואנשיו בקרבות. הרומן "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן מעדיף בבירור דמויות שקמות מוקדם, כמו מר דארסי, שנהנה מהשלווה של שעות הבוקר לצורך הרהור והליכות

זה כאילו שכולם, מקרישנה ועד קאט סטיבנס, עובדים בתשלום אצל עריצות משכימי הקום.

וזה עובד!

תסתכלו עמוק בפנים: האין אתם גם חושבים שאנשים ששונאים לקום בבוקר הם עצלנים, גם אם קראו ב"מלחמה ושלום" עד 4 לפנות בוקר? אתם לועגים להם שייצאו כבר לפנסיה – או כאשר הם עצבניים בישיבת הבוקר הארורה והמיותרת.

בסדר – אני מודה שזה טיפה מסובך. העוול ההיסטורי המערכתי הזה הוא לא רק בגלל הקונספירציה שגיליתי. אומרים שהשכמה מוקדמת הפכה לנורמה תרבותית בחברות רבות בשל שיקולים מעשיים הקשורים לאורח חיים חקלאי (ומאוחר יותר, תעשייתי). החקלאים היו צריכים להפיק את המרב משעות האור לצורך עבודתם. לכן, הרעיון של עלייה מוקדמת להיות ערכי או פרודוקטיבי השתרש בתרבויות רבות.

אבל בתקופה היותר מתורבתת שלנו (לזרום איתי בבקשה) זה פשוט לא הוגן. בעולם יש גם את ז'יל וגם את ג'ים, ואף אחד מהם לא שולט בזה. כמו נטייה מינית, זו לא בחירה.

אז אני כאן כדי לייצג את הג'ימים של העולם. אני לעולם לא אקבע מפגש ב-8 בבוקר, והדרך הטובה ביותר (ואולי היחידה) לפגוע ברגשותיי היא להתעקש על כך (או על ארוחת בוקר כלשהי). איפשהו בסביבות השעה 11:00 אני אהיה מוכן לקבל שיחה. אבל מצד שני, אני זמין פחות או יותר 16 שעות ביממה וידוע שאני עובד ב-3 לפנות בוקר. תקראו לי עצלן ונהיה בריב. תקראו לי לא פרודוקטיבי, וההיסטוריה תוכיח שזה לא נכון.

זה כאילו שכולם, מקרישנה ועד קאט סטיבנס, עובדים בתשלום אצל עריצות משכימי הקום. וזה עובד! האין אתם גם חושבים שאנשים ששונאים לקום בבוקר הם עצלנים, גם אם קראו טולסטוי עד 4 לפנות בוקר?

והרוב לא יכבדו זאת. אותו רוב יבין לגמרי אם מישהו יגיד שמאוחר לו בעשר בלילה. איזון בין עבודה לחיים, עאלק.

בחברה שוויונית, צריך להבטיח לכולם הזדמנות שווה לשגשג ללא אפליה על סמך נטיות ביולוגיות כמו כרונוטיפ. לחץ להתאים למקצבים צירקדיים (שעונים ביולוגיים) שאינם טבעיים יוצר סביבה שבה אנשי לילה בנחיתות ועלולים לסבול ממתח, מחסור בשינה ורווחה מופחתת.

אז אני רוצה לפנות למעסיקים בבקשה להכיר באנשי לילה כמו ג'ים ואני כקבוצה מוגנת. קבוצה שזהותה לא נבחרה, כמו הגזע. קבוצה שהדיכוי שלה על בסיס זהות זו יהיה גרוע באותה מידה. קבוצה שראויה לא רק לכבוד אלא לייצוג.

מעסיקים צריכים לאמץ שעות עבודה גמישות שמתאימות לאנשי בוקר ולילה כאחד. גמישות כזו יכולה לשפר את הפרודוקטיביות הכוללת בכך שהיא מאפשרת לאנשים לעבוד בשעות השיא שלהם, ובסופו של דבר תועיל הן לעובדים והן למעסיקים.

זה בגלל שמעבר להוגנות, אני מאמין שהנחות הפרודוקטיביות שלהם שגויות. אין ספק שחלק מהאוכלוסיה מצטיינים בשעות המוקדמות ואחרים בהמשך היום. אנשי לילה נוטים להיות יותר יצירתיים וערניים בשעות הערב, מה שיכול להיות מתורגם לפרודוקטיביות גבוהה יותר. כתבתי שני ספרים שתמצאו ובהחלט כדאי לרכוש באמזון; אף מילה משניהם לא נכתבה לפני חצות.

אני מבקש מכולם להצטרף אליי להעז לדמיין עולם שבו הערך שלך נמדד לא לפי שעת התעוררותך אלא במהות! עריצות משכימי הקום רמסה את העקרון הנשגב הזה יותר מידי אלפי שנים.

אז אני רוצה לפנות למעסיקים בבקשה להכיר באנשי לילה כקבוצה מוגנת, שזהותה לא נבחרה, כמו הגזע. קבוצה שהדיכוי שלה על בסיס זהות זו גרוע באותה מידה. קבוצה שראויה לא רק לכבוד אלא לייצוג

והתזמון שלי אינו מקרי. בסוף השבוע שעבר ציינתי בגאווה את יום השינה העולמי, שחל ב-15 במרץ (בחסות אגודת השינה העולמית, מטרתו לקדם את הידע על בריאות השינה, מקצבי יממה וכדומה). אני בטוח שרובכם אפילו לא שמעתם על החג הנפלא הזה. אם תחשבו על העניין, תביני בוודאי שעצם דיכויו הוא-הוא ההוכחה האולטימטיבית לתיאוריה שלי. עריצות משכימי הקום היא אמיתית, לא פחות מאשר היא אכזרית. ביחד נשים לה קץ.

עורו אחים ואחיות!

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com