אנחנו נמצאים במנהרה בעומק 5 מטרים מתחת לירושלים, מול קיר עפר מוצק, על אבני מרצפה ששימשו את עולי הרגל היהודים להר הבית לפני 2,000 שנה.
בחלקו העליון של קיר העפר משורטט פס לבן רציף, המסמן את המקום שבו גרו אנשים בתקופה הרומית המאוחרת, לדברי ארכאולוג רשות העתיקות ארי לוי.
בסמוך לקרקע מפוזרות כמה לבני בניין שנותרו מחורבן ירושלים בידי הרומאים בשנת 70 לספירה. עבורי, קיר העפר הוא תעלומה בלתי מובנת, אבל עבור לוי זוהי מפת דרכים. אנו צועדים בדרך בת 2,000 השנים שנחשפה לאחרונה ואשר שימשה פעם עשרות אלפי עולי רגל בשלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות.
היום, כ-20,000 בני אדם חיים בשכונה הערבית סילוואן, 5 מטרים מעל אותן מרצפות עתיקות. זוהי אחת הסיבות לביקורת שמתחו על החפירות ממשלות וכלי תקשורת בעולם, אשר מגנים את הגן הלאומי בעיר דוד ואת עמותת אלע"ד הימנית, המממנת ומפעילה אותו, על ביצוע חפירות תחת שכונה ערבית שהפכה לחלק מירושלים הישראלית של ימינו לאחר מלחמת ששת הימים.
גן לאומי עיר דוד הוא אתר תיירות פופולרי, אבל גם נקודת מפגש נפיצה בין פוליטיקה עתיקה לפוליטיקה מודרנית. אולם לצד המיקום השנוי במחלוקת, שיטת החפירה האופקית עומדת במוקד המחאה של כמה ארכאולוגים.
כדי להבין טוב יותר את חילוקי הדעות בנושא, צעדנו בנתיב התת-קרקעי ושוחחנו עם לוי ועם כמה ארכאולוגים אחרים, שאינם קשורים לחפירה במקום.
600 מטרים של היסטוריה
ארכאולוגים והיסטוריונים מכנים את הדרך התת-קרקעית "הרחוב המדורג". אלה שמעדיפים לציין את הקשר בין עברה של ירושלים להווה שלה נוטים לכנותה "דרך עולי הרגל" או "דרך העלייה לרגל". לדברי לוי, בנייתה החלה בשנת 20 לספירה בידי הרומאים, והושלמה בימי שלטונו של פונטיוס פילטוס בסביבות שנת 30. מחקר שנערך לאחרונה על מטבעות שנאספו מהאתר מאשש את התארוך הזה.
אבל כל העבודה הקשה של הרומאים כוסתה בעפר 40 שנים בלבד לאחר מכן, עם חורבנה של ירושלים בשנת 70 לספירה. לפיכך, אבני המרצפה, שהיו קבורות תחת עפר ורסיסי אבנים, השתמרו היטב, במצב כמעט כמו חדש.
לדברי לוי, הדרך עוקבת אחר הטופוגרפיה הטבעית של הגיא המרכזי, ומובילה לברכת השילוח, אחד ממקוואות הטהרה הציבוריים הגדולים ביותר בעיר העתיקה והאתר שבו, לפי המסורת הנוצרית, ישו ריפא את האיש העיוור.
הדרך ממשיכה צפונה, עד לקשת רובינסון שברחבת הכותל, ובסך הכל היא נמתחת על פי כ-600 מטרים, ורוחבה שמונה מטרים.
לדברי לוי, הרחוב גבל מכל צד בשורה של חנויות, שככל הנראה היו דו-מפלסיות. כאשר עולי הרגל והרומאים צעדו ברחוב, הם עשו זאת באוויר הפתוח. עם כל צעד שקירב אותם אל הר הבית, נגלתה לעין תפארתו האדריכלית של בית המקדש.
היום, אנחנו הולכים ברחוב התת-קרקעי בתוך מנהרה חמה וטחובה. גובהה בין מטר וחצי לכמעט שני מטרים, ולרוחבה היא מחולקת בעיקרו של דבר לשתי מנהרות – מזרחית ומערבית – כדי למנוע את קריסתה.
לדברי לוי, הארכאולוגים עובדים עם מהנדסים כדי לשמר את התמיכה למבני השכונה שמעל, על פי תכנית ביצוע הכוללת אמצעי בטיחות וקורות תמך. הרחוב המדורג התת-קרקעי עדיין אינו פתוח לגמרי לציבור הרחב, וצפוי להיפתח בעוד כמה שנים. החפירות היומיות במקום נמשכות משבע בבוקר ועד עשר בלילה.
טקס מעורר מחלוקת
בשלהי יוני נחנכו כ-200 מטרים מהדרך התת-קרקעית בטקס חגיגי בהשתתפותו של שגריר ארצות הברית בישראל, דיוויד פרידמן, שמשך תשומת לב תקשורתית.
התקשורת הבינלאומית מיהרה לגנות את פרידמן, שבאופן סמלי פרץ קיר דק שהוקם במקום וחשף את המנהרה, באמצעות פטיש כבד.
בנאום שנשא ב-6 באוקטובר לפני נוצרים אוונגליסטים בירושלים הסביר פרידמן כי הדרך בעלת חשיבות רבה, לא רק עבור ישראל אלא עבור העולם המערבי כולו.
"זוהי למעשה חפירה שמתבצעת בגלל אינטרס תיירותי, או אולי, כפי שאנחנו מאמינים, בגלל אינטרס פוליטי – ליצור עיר תת-קרקעית בסילוואן, עיר דוד, וגם עיר תת-קרקעית ברובע המוסלמי וברבעים אחרים של העיר העתיקה"
"דרך תת-קרקעית של כ-600 מטר, רובה מרוצפת באותן אבנים שהיו בכניסה לבית המקדש. זו הייתה הדרך שצעדו בה עולי הרגל – בכללם ישו, בביקוריו המתועדים היטב בבית המקדש – המוכרת בשם 'דרך העלייה לרגל'", אמר אז.
ביוני, הוסיף פרידמן, "זכיתי לכבוד ולפריבילגיה לשבור קיר סמלי כדי לחנוך את פתיחת החצי הראשון של דרך העלייה לרגל, וללכת את כל המרחק".
"לא כולם היו שבעי רצון לנוכח התגלית המדהימה הזאת. כל אלה שמבקשים להכחיש את הקשר של העם היהודי לעיר הקדושה הזאת מחו בכל תוקף – שכן התכחשותם לירושלים כבירתה של ישראל, התכחשותם לבית המקדש עצמו, נחשפו כשקר וכזב. נחשפו לא על ידי פוליטיקאים, לא על ידי אקטיביסטים, לא על ידי הכמורה, אלא על ידי מדע אובייקטיבי שאינו ניתן להפרכה", טען.
אולם בדיוק אותו "מדע" ארכאולוגי הוא זה שעורר מחלוקת בקרב הארכאולוגים.
מערכת כבלים משוכללת
ירדנו אל הקצה הדרומי של המנהרה, היכן שעמד הקיר הסמלי שפרץ פרידמן, המוביל אל ברכת השילוח. היקף החפירות מרשים, וכמוהו העבודה המיומנת.
במקום הותקנה מערכת כבלים, שמסייעת לצוות להרים שקים של עפר, שחלקו מסונן לאחר מכן על ידי הציבור הרחב ומתנדבים בגן לאומי עמק צורים הסמוך.
העבודה הזאת גם היא מתבצעת בחסות משותפת של רשות העתיקות ועיר דוד, והיא כבר העלתה כמה ממצאים מעניינים מאוד, למשל טביעת חותם מחימר, שעליה חרוטה הכתובת "לאדניהו (השר הבכיר בממלכת יהודה) אשר על הבית".
תוך כדי ההליכה במנהרה הטחובה אנחנו חולפים על פני מבנים מסקרנים, בהם בימה מוגבהת שייתכן כי שימשה פעם את כרוז העיר. דרומה משם מתגלה לעינינו מבנה נוסף, שככל הנראה היה בסיס קטן של חיל המצב הרומי, ונחשף ב-2018.
בקצה הדרומי של המנהרה ישנם שרידים של שתי כנסיות מהתקופה הביזנטית, ששימשו אתרי עלייה לרגל עבור נוצרים בני התקופה.
תוך כדי הליכה, שאלתי את לוי על מטרות החפירה שלו. "יש לנו שתי מטרות עיקריות", הוא אמר. "הראשונה היא תיירותית: להגיע לחניון גבעתי וליצור מעבר מברכת השילוח לגבעתי, ומשם למרכז דוידסון. השנייה: כארכאולוגים, אנו רוצים להבין מה קרה כאן. זה מספק לנו הצצה למה שקרה כאן אחרי שנת 70".
אנחנו שבים לאחור. לפני שאנחנו מתחילים ללכת לעבר הצד הצפוני, נגלה לעינינו מה שנראה כמו חצר העיר, שרק חלק ממנה נחשף.
החפירות נמשכות מצפון לחצר, אבל למרות שהארכאולוגים חופרים לאורך הדרך המשוערת להר הבית – לפי רישומים מהתקופה הביזנטית ולפי המדרון הטבעי של הגיא – הם טרם מצאו שם את אותן אבנים יפות שמרצפות את האזור הדרומי. לוי אומר שהן ככל הנראה נלקחו לשימוש חוזר.
בקצה הצפוני של המנהרה אנחנו מגיעים לקיר עפר גדול, שגובהו כמעט שני מטרים. לוי מסביר שאנחנו נמצאים עכשיו כ-360 מטרים מדרום לפינה הדרום-מערבית של הר הבית וכ-220 מטרים מברכת השילוח.
לאחר חשיפת חלק מקיר האבן שנמצא כאן, הארכאולוגים יחפשו דגימות שיעזרו להם להבין מתי הוא נבנה, בכלל זאת שברי חרס, ממצאים אורגניים ודגימות של גרגירי קוורץ, שניתן לתארך את הפעם האחרונה שבה הם נחשפו לאור השמש.
לוי מנהל את כאן ב-3 השנים האחרונות. קיר העפר הוא כמו ספר פתוח עבורו; מה שנראה בעיניי כמו גיבוב של סלעי אֵם, עפר ואבני בניין מצביע בעיניו על הֶקשר וריבוד שכבות ברורים. אולם ארכאולוגים רבים רואים תמונה קצת אחרת.
המדע בשירות הנרטיב
כמה ימים אחרי הסיור עם לוי, שוחחתי עם יונתן מזרחי, מנכ"ל "עמק שווה", ארגון ישראלי שמתרכז בתפקידה של הארכאולוגיה בסכסוך הפוליטי ובאופן שבו הארכאולוגיה מוצגת לציבור, האופן שבו היא משמשת כנרטיב היסטורי.
ארגון "עמק שווה" מתנגד לחפירות באזור מכמה סיבות, אחת מהן היא שיטת החפירה: "הבעיה העיקרית שם היא החפירה האופקית שמבצעת רשות העתיקות לפי תוואי של רחוב עתיק, תחת בתי סילוואן והעיר העתיקה"
הארגון מתנגד לחפירות באזור מכמה סיבות, אחת מהן היא שיטת החפירה. "הבעיה העיקרית שם היא החפירה האופקית שמבצעת רשות העתיקות לפי תוואי של רחוב עתיק, תחת בתי סילוואן והעיר העתיקה", אומר מזרחי.
החפירה כזאת מעוררת התנגדות בעולם, ו"אינה יכולה לספק לנו מספיק מידע כדי להבין את מה שאנחנו מוצאים ואת התארוך של המבנים", הוא אומר.
![יונתן מזרחי, מנכ"ל הארגון "עמק שווה" (צילום: courtesy)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/10/20170615_112249-280x360.jpg "יונתן מזרחי, מנכ"ל הארגון "עמק שווה" (צילום: courtesy)")
בניגוד לשיטה הרווחת בארכאולוגיה – חפירה מלמעלה למטה, שכבה אחר שכבה, שכל אחת מהן קדומה מקודמתה – מנהרת הרחוב המדורג נחפרת אופקית.
מבצעי החפירות והמהנדסים של רשות העתיקות פיתחו מערכת ייצוב מורכבת כדי למנוע את קריסת השכבה העליונה, עליה מתגוררים אנשים, הכוללת שימוש בקורות ובלוחות פלדה והזרמת בטון נוזלי פנימה כדי לסתום מרווחי אוויר.
חפירה אופקית היא שיטה שלא מרבים להשתמש בה בעידן המודרני – ומסיבה טובה. כפי שאמר לוי עצמו, "משום שאנחנו לא יודעים מה יהיה במטר הבא".
אולם עבור הארכאולוג האקטיביסט מזרחי, "השיטה המפוקפקת" הזאת היא רק אחת הבעיות בחפירה. מזרחי עומד בראש ארגון שמאל שלעתים קרובות נמצא במחלוקת עם עמותת אלע"ד הלאומנית, שמממנת את החפירות בעיר דוד – ועם כמה מתנחלים שהחליטו להתגורר בשכונה הערבית.
לדבריו, "כשרשות העתיקות החליטה לחפור כך, הם החליטו לעשות פרויקט שהמוקד שלו הוא לא שיטת החפירה או המדע, או צורכי המדע".
"זוהי למעשה חפירה שמתבצעת בגלל אינטרס תיירותי, או אולי, כפי שאנחנו מאמינים, בגלל אינטרס פוליטי – ליצור עיר תת-קרקעית בסילוואן, עיר דוד, וגם עיר תת-קרקעית ברובע המוסלמי וברבעים אחרים של העיר העתיקה.
"הכל חלק מתכנית פוליטית של המתנחלים ושל הממשלה ליצור ירושלים תת-קרקעית כזאת, שמדגישה את ההיסטוריה היהודית ומתעלמת מחיי ההווה של הפלסטינים וגם מתקופות אחרות בהיסטוריה של העיר, וזה דבר מסוכן מאוד".
שיטת חפירה בעייתית
מזרחי אינו לבד בביקורת שלו. פניתי בעניין גם לפרופ' ג'ודי מגנס, ארכאולוגית מובילה המנהלת חפירות בישראל, כרגע בבית הכנסת הקדום בחוקוק שליד הכנרת. מגנס, שביקרה לאחרונה ברחוב המדורג בחודש מאי, היא פרופסור ליהדות קדומה באוניברסיטת צפון קרוליינה, ואינה קשורה לחפירות בעיר דוד.
בשיחה שערכתי עמה, מגנס החמיאה ליכולות ולידע של הארכאולוגים שמבצעים את החפירות בעיר דוד. "אני לא מטילה ספק בכישורים של הארכאולוגים", היא מדגישה. "זו לא ביקורת עליהם ועל הכישורים והיכולות שלהם".
"הכל חלק מתכנית פוליטית של המתנחלים ושל הממשלה ליצור ירושלים תת-קרקעית שמדגישה את ההיסטוריה היהודית ומתעלמת מחיי ההווה של הפלסטינים ומתקופות אחרות בהיסטוריה של העיר, וזה דבר מסוכן מאוד"
היא גם לא מוטרדת מהיעדרן של אבני המרצפה בחלק הצפוני של המנהרה, שלדבריה סביר מאוד שנלקחו לשימוש חוזר במהלך אלפיים השנים האחרונות.
אבל היא מסבירה מדוע גם היא סבורה ששיטת החפירה האופקית היא בעייתית.
לדבריה, "מבחינה מתודולוגית, הבעיה בחפירה אופקית או בחפירה ארכאולוגית של מנהרה היא שזה לא מאפשר לראות את ההקשר המלא של השרידים. ארכאולוגיה מתבססת על הקשר, אבל כשחופרים בצורה הזאת מפרידים את השרידים שנחשפים מהשרידים שמעליהם ומסביבם, וזה דבר בעייתי".
כמו מזרחי, גם היא מפקפקת במוטיבציה מאחורי החפירה, "שמטרתה איננה לענות על שאלה מחקרית". תחת זאת, החפירה "מונעת מאג'נדה לא ארכאולוגית, לא מדעית. היא מכוונת למצוא רחוב שחיבר את הברכה לבית המקדש, ואז לחבר את ירושלים היהודית המודרנית עם ירושלים של לפני 2,000 שנה".
אולם חוקרים אחרים לא שוללים לחלוטין את החפירה במקום. פרופ' אהרון מאיר מאוניברסיטת בר-אילן, שמנהל את החפירות בגת המקראית מאז 1996, משבח את צוות רשות העתיקות על יכולתו לעבוד במגבלות שמציבה שכונת המגורים.
"בניגוד לחפירות קודמות של מנהרות, בעיקר בעיר דוד, אבל גם במקומות אחרים, שבהן חפרו בעיקר לאורך המנהרה, לא בצורה אופקית סטרטיגרפית (כלומר לפי סדר השכבות) – בחפירה הנוכחית הם המציאו שיטה שמאפשרת להם לחפור את החלקים השונים של המנהרה בצורה ממש סטרטיגרפית, מדעית", אומר מאיר.
"וזו למעשה דרך חשובה מאוד להבטיח שהחפירה מתבצעת כראוי. זה ללא ספק נעשה באופן שעולה בקנה אחד עם שיטות השדה הטובות ביותר שמשתמשים בהן בשטח, גם בחפירות פתוחות", הוא אומר.
כששאלתי את לוי על הביקורת שנתקל בה במהלך השנים, הוא אמר שכשהפרויקט התחיל, חלקה היה מוצדק. אבל עם הזמן, לדבריו, הצוות נמנע מלגרום הרס בלתי הכרחי, ותיעוד החפירה קפץ מדרגה עם הדמיות תלת-ממד ואמצעים וירטואליים אחרים. לדבריו, היום הוא יכול לצפות בשחזור של האתר כולו במחשב שלו ולראות את תהליך הבנייה ואת ההקשרים ההיסטוריים.
לוי אומר שהטכנולוגיה מאפשרת לארכאולוגים להתגבר על מכשולים רבים בחפירה, ומעיר שהם אינם יכולים פשוט להזיז את בתי השכנים.
כששאלתי את לוי על הביקורת שנתקל בה במהלך השנים, הוא אמר שכשהפרויקט התחיל, חלקה היה מוצדק. אבל עם הזמן, לדבריו, הצוות נמנע מלגרום הרס בלתי הכרחי, ותיעוד החפירה קפץ מדרגה
אפשרות אחרת היא, כמובן, לא לבצע את החפירה כלל. זה מה שהיו מעדיפים ארכאולוגים כמו מגנס. אבל עבור לוי הדבר יהיה בגדר החמצת הזדמנות. חפירת הרחוב, שעדיין טומן בחובו תעלומות, מסייעת במילוי פערים היסטוריים.
בכל צעד בדרך, לאחר תיעוד קפדני, המטרה היא להמשיך לחפור ולחבר את המנהרה אל רחבת הכותל. כפי שאמר לוי כשעמדנו לפני קיר העפר המוצק שסימן את סוף הסיור שלנו, "אנחנו נפרק אותו, נפרק הכל, ונמשיך להתקדם צפונה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו