למרות שבישראל לא אומרים זאת רשמית, נראה שההצעה לעסקה לשחרור החטופים אשר הועברה לחמאס בסוף השבוע הלכה הכי רחוק שאפשר. גורמים ישראלים בכירים אישרו לזמן ישראל כי בהצעה שגובשה הוחלט לוותר על החזקת ציר נצרים, זה שמבתר את רצועה עזה.

המשמעות של הצעד הזה בפועל היא הסכמה ישראלית לחזרה מלאה של תושבי צפון הרצועה לביתם – או, ליתר דיוק, מה שהיה ביתם. בהחלטה הזו ישראל לוקחת סיכון גדול. המשמעות הראשונה של הוויתור על הביתור יכולה להיות חזרה של כוחות לוחמים של חמאס בכסות אזרחית לצפון הרצועה. אם זה יקרה – וסביר להניח שכך יהיה – החיכוך הצבאי והירי לעבר יישובי העוטף והדרום יתגבר.

מעבר לכך, חזרת מחבלים רבים תקשה על ישראל בעת יישום שלב ג' של המלחמה – שלב הפשיטות הנקודתיות. אם עד כה הפעולות בצפון הרצועה נתקלו בחיכוך קטן יחסית, הרי שעתה כל כניסה כזו תהיה מן הסתם עצימה יותר, ותגדיל את הסיכון לפגיעה בבלתי מעורבים.

חזרת מחבלים רבים תקשה על ישראל בעת יישום שלב ג' של המלחמה – שלב הפשיטות הנקודתיות. אם עד כה הפעולות בצפון הרצועה נתקלו בחיכוך קטן יחסית, הרי שעתה כל כניסה כזו תהיה מן הסתם עצימה יותר

אחרי הפעולה האחרונה בבית החולים שיפא, בצה"ל התגאו שתוך פחות משעה הכוחות כבר הקיפו את בית החולים, במציאות החדשה של יותר ממיליון עזתים באזור הזה, הצלחה כזו לא תחזור.

טנק ישראלי חוצה את הגבול לכיוון צפון רצועת עזה, 19 בפברואר 2024 (צילום: RONALDO SCHEMIDT / AFP)

מעבר לכך, חזרת הפלסטינים לצפון יכולה להשפיע על העבודות שמבצעת ישראל באזור החיץ לאורך גדר הרצועה בצד העזתי שלה. העבודות האלה, שעדיין נמצאות בשלבים מתקדמים, לא נתקלו עד כה בהתנגדות גדולה, במיוחד באזור צפון הרצועה.

הוויתור על ביתור הרצועה אמנם משמעותי, אבל הוא נעשה בעצה אחת עם בכירי מערכת הביטחון. הם חזרו והדגישו בשבועות האחרונים כי צה"ל ושב"כ יוכלו להתמודד עם כל החלטה, ולו רק כדי לקדם את עסקת החטופים. התנאי היחיד שעליו מסכימים כל הצדדים הוא אי-התחייבות ישראלית לסיום הלחימה. זה היה ונשאר תנאי הכרחי.

הוויתור על ביתור הרצועה אמנם משמעותי, אבל הוא נעשה בעצה אחת עם בכירי מערכת הביטחון. הם חזרו והדגישו בשבועות האחרונים כי צה"ל ושב"כ יוכלו להתמודד עם כל החלטה, ולו רק כדי לקדם עסקת חטופים

כאן נכנסים לתמונה המתווכים המצריים שמנסים ליצור יש מאין: להבטיח לחמאס שרידות מבלי להבטיח לו סיום לחימה. הדרך לשכנע את יחיא סנוואר לכך היא הלחץ הבינלאומי על ישראל והלגיטימציה שלה שנשחקה. ככל שההפוגה תתארך, כך תתקשה ישראל לחדש את הלחימה ודה פקטו זה יהיה סוף המלחמה.

בישראל לא ממש מתייחסים ישירות לאפשרות הזו, לכן חמאס דורש התחייבות מפורשת וערבות בינלאומית לכל הסכמה בין הצדדים.

כאן נכנסת לתמונה ארצות הברית. ביקורו של שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן בערב הסעודית בסוף השבוע היה למעשה הצגת מחיר הפסד לישראל. האופטימיות שבלינקן הביע לגבי התקדמות המגעים עם ריאד הייתה מכוונת בעיקר לירושלים.

שר החוץ הסעודי פרחאן בן עבדאללה (מימין) צועד עם שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן בריאד, 29 באפריל 2024 (צילום: Evelyn Hockstein/Pool via AP)

גם הממשל האמריקני בלחץ. הנשיא ביידן נמצא עמוק בתוך קמפיין בחירות והוא חייב הישג משמעותי כדי שיוכל לנפנף בו מול היריב דונלד טראמפ. ברית הגנה מזרח תיכונית ונורמליזציה בין ישראל לסעודיה הן קודם כל משקל נגד להסכמי אברהם של ממשל טראמפ, ואחר כך גם תשובה נחרצת למי שביקר את ביידן על התמיכה הבלתי מסויגת שלו בישראל במהלך כל חודשי המלחמה בעזה.

הכדור בעניין הזה נמצא שוב במגרש הישראלי. כדאי לשים לב לניסוח המאוד זהיר של בלינקן בדברים שנשא אתמול בפורום הכלכלי העולמי בריאד: הוא לא אמר במפורש מדינה פלסטינית, אלא נקט בלשון עמומה יותר, מסלול בהיר להכרה במדינה פלסטינית.

כדאי לשים לב לניסוח המאוד זהיר של בלינקן בדברים שנשא אתמול בפורום הכלכלי העולמי בריאד: הוא לא אמר במפורש מדינה פלסטינית, אלא נקט בלשון עמומה יותר, מסלול בהיר להכרה במדינה פלסטינית

כלומר, לא הכרה מיידית – כזו שתקשר מייד בין טבח ה-7 באוקטובר למדינה פלסטינית – אלא משהו עתידי, ערטילאי יותר. סביר להניח שהדברים האלה מקובלים גם על הצד הסעודי, שכן בלינקן חזר והדגיש כי "רוב העבודה בין ארצות הברית לריאד כבר נעשתה".

השאלה עתה היא כיצד יגיב ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמרחב התמרון הפוליטי שלו צר מאוד – יש שיגידו כמעט בינארי: ממשלה או עסקה.

בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר מאיימים במפורש כי דחיית הפעולה ברפיח היא סוף הממשלה, לכן יהיה מעניין לשמוע איך הם יקבלו את הוויתור על מסדרון נצרים – ואולי גרוע מכך מבחינתם, תחילת דרך להכרזה על מדינה פלסטינית.

כוח צה"ל פועל ליצירת אזור חיץ בגבול עזה, מרץ 2024 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

הממשל האמריקאי קלע כאן את נתניהו לפינה ומכריח אותו להחליט: המשך ממשלת ימין קיצונית, או עסקת חטופים ומזרח תיכון חדש. ההתלבטות של נתניהו בעניין הזה גדולה, שכן מצד אחד ברור שהסכם עם סעודיה ועסקת חטופים משמעותה נפילת ממשלה ואולי סוף דרכו הפוליטית, אבל מצד שני היא יכולה לקבע משהו אחר, חשוב ומשמעותי שנתניהו מאד מוטרד ממנו: מורשתו.

ההתלבטות של נתניהו גדולה, שכן מצד אחד ברור שהסכם עם סעודיה ועסקת חטופים משמעותה נפילת הממשלה, אבל מצד שני היא יכולה לקבע משהו אחר, חשוב ומשמעותי שנתניהו מאד מוטרד ממנו: מורשתו

הסכם עם סעודיה יציב את נתניהו כמנהיג שהביא שני הסכמי שלום ששרטטו מחדש את קווי השותפות במזרח התיכון ויותר מכך, הם יכולים להעמיד למבחן את היומרנות האיראנית – זו האזורית וזו הגרעינית – שני איומים שראש הממשלה טוען כבר שנים כי הם קיומיים מבחינת מדינת ישראל ורק הוא יכול להתמודד איתם.

וישנה עוד בעיה: לאין זמן. בדרך כלל הוא נוטה לדחות משברים שלא ניתן לפתור אותם לרוחו, אבל הפעם הוא חייב להחליט. מצב החטופים מתדרדר מיום ליום, והביקורת עליו כבר נשמעת לא רק מהאופוזיציה אלא גם מבית. ההתלבטות ללא ספק קשה, נתניהו יצטרך להחליט כיצד הוא מחליט – כפוליטיקאי או כמנהיג.