יש כמה תחומים שבהם רגלו של בג"ץ לא דורכת כמעט לעולם. אזורים רדיואקטיביים מבחינה שיפוטית, שבהם הסיכוי להתערבות של בג"ץ בהחלטת הרשויות נושק לאפס, לא משנה מאיזה צד.
בצמרת הרשימה הזו מצויות החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה בתחום הפלילי – האם לפתוח בחקירה פלילית, האם לסגור תיק, האם להגיש כתב אישום. בג"ץ מדיר את רגליו מהתחום הזה באופן כמעט מוחלט.
עד אתמול נרשמו בהיסטוריה רק שני מקרים שבהם בית המשפט הורה ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית בניגוד לעמדתו, שניהם בעניין חקירות נגד שוטרים. אתמול (חמישי) הצטרף פסק דין שלישי לרשימה הקצרצרה הזו.
עד אתמול נרשמו בהיסטוריה רק שני מקרים שבהם בית המשפט הורה ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית בניגוד לעמדתו, שניהם נגד שוטרים. אתמול הצטרף פסק דין שלישי לרשימה הקצרצרה הזו
בפסק דין מהדהד, הורה בג"ץ – בדעת רוב של השופטות דפנה ברק-ארז ורות רונן, מול דעת המיעוט של השופט יעל וילנר – לפתוח בחקירה פלילית בנוגע לבנייה בלתי חוקית של בתים בשכונת "היובל" בהתנחלות עלי.
וזה לא ששופטת המיעוט וילנר ביקשה לדחות את העתירה: לאחר שש שנים שבהן הייתה העתירה תלויה ועומדת, ותוך שרשויות המדינה עושות כל תרגיל אפשרי (וגם כמה בלתי אפשריים) כדי למסמס את העתירה ולמרוח את הזמן, הגיעה וילנר למסקנה כי יש לקצוב את הזמן עד להחלטה של הרשויות אם לפתוח בחקירה בנושא, אם לאו.
כן, מתברר שהשנים שחלפו לא גרמו למדינה אפילו להגיע להחלטה בשאלה אם יש להורות על חקירה פלילית.
תיאור השתלשלות המהלכים לאורך השנים עלול להלאות אף את הקורא הנחוש ביותר, אך למעשה הוא אמור לעורר תדהמה: ממש ניתן לדמיין את פקידי המנהל האזרחי ואנשי משטרת ישראל ומשרד המשפטים מעבירים ניירות בשיא האיטיות ממקום למקום, כך שבכל כמה חודשים הפרקליטות נאלצת לדווח לבית המשפט כי "חלה התקדמות בתהליך", אך החלטה בעניין פתיחה בחקירה – עדיין אין.
ניתן לדמיין את פקידי המנהל האזרחי ואנשי משטרת ישראל ומשרד המשפטים מעבירים ניירות בשיא האיטיות ממקום למקום, כך שבכל כמה חודשים הפרקליטות נאלצת לדווח לבית המשפט כי "חלה התקדמות בתהליך"
שכונת "היובל" בהתנחלות עלי הייתה בעבר מאחז בלתי חוקי. ברבות השנים, סופחו המבנים, המצויים כקילומטר וחצי דרומית להתנחלות, לגבול המוניציפלי של ההתנחלות, והמאחז "הולבן". כך במישור התכנוני הכללי – אך לא במישור הפלילי.
העותרת, תנועת "שלום עכשיו", עקבה לאורך שנים אחר התקדמות הליכי הקמת עשרות מבנים בשכונה, החל משנת 2016 – תוך הפרת דיני התכנון והבנייה החלים בשטחים, בניגוד לייעוד הקרקע בתוכנית המתאר, ללא היתרי בנייה חוקיים, ותוך שיתוף פעולה מצד המועצה האזורית מטה בנימין.
העתירה בעניין הוגשה בשנת 2018, וכללה שורה של דרישות, לרבות עצירת הבנייה הבלתי חוקית ועצירת האכלוס. ואולם כשנה לאחר הגשתה, התברר שהסעד האפקטיבי היחיד שנותר עניינו בדרישה לחקירה פלילית נגד הגורמים שהיו מעורבים בהקמתה הבלתי חוקית של השכונה.
גם כאן מדובר בתקדים: מעולם, ככל הידוע, לא ננקט הליך פלילי נגד מי שהיו מעורבים בהקמה בלתי חוקית של התנחלויות ובבנייה "יהודית" בשטחים.
בתחילה טענה המדינה כי בחינת הטענות במישור הפלילי הועברה ליחידת להב 433 במשטרת ישראל, ובית המשפט נתן למדינה שהות נוספת להודיע האם חקירה כזו אכן נפתחה. ואולם הזמן חלף, ודבר לא התקדם.
בתחילה טענה המדינה כי בחינת הטענות במישור הפלילי הועברה ליחידת להב 433 במשטרת ישראל, ובית המשפט נתן למדינה שהות נוספת להודיע האם חקירה כזו אכן נפתחה. ואולם הזמן חלף, ודבר לא התקדם
ביוני 2020 הודיעה המדינה כי הוחלט להביא את הנושא בפני היועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט וכי בכוונתו של היועץ לפעול להקמת יחידת אכיפה ייעודית חדשה, שתפקידה יהיה לחקור הפרות של דיני התכנון והבנייה בשטחים. זה לא היה רעיון חדש שנצנץ במוחו של מנדלבליט: ההחלטה להקים יחידה כזו התקבלה כבר ב-2013, אך זו מעולם לא הוקמה.
השנים נקפו, העתירה בעניין נותרה תלויה ועומדת, והמדינה שבה והודיעה לבג"ץ כי ההחלטה בעניין חקירה פלילית אמורה להתקבל על ידי היחידה הייעודית – שעדיין לא הוקמה.
בדיון שהתקיים בבית המשפט בפברואר 2021 הודיע נציג המדינה: "אין שאלה אם תוקם היחידה או לא תוקם. היחידה תוקם בוודאות". ספוילר: היחידה מעולם לא הוקמה. בהמשך עדכנה המדינה כי כבר "הוקצו תקנים" ליחידה החדשה, אך עדיין לא הוחלט "היכן ימוקמו". קישון לא יכול היה להזות תסריט כזה.
מתברר כי את הפטנט הזה המדינה ניצלה בלא פחות משבעה מקרים: בשבע עתירות נפרדות לבג"ץ, שבהן הועלו דרישות לחקירות פליליות בנוגע לעבירות בעניין הקמת מאחזים והתנחלויות, טענה המדינה כי או-טו-טו תוקם יחידה ייעודית לאכיפת דיני תכנון ובנייה בשטחים, ועל בסיס הצהרות אלה של המדינה – העתירות נמחקו.
בסופו של דבר, קבע אתמול בית המשפט כי הזמן תם והסבלנות פקעה. ואולם כאמור, שופטות ההרכב נחלקו בדעותיהן בדבר התוצאה המתחייבת.
השופטות ברק-ארז ורונן קבעו כי מאחר שהמדינה בחרה שלא להחליט אם לפתוח בחקירה פלילית – על בית המשפט לקבל את ההחלטה במקומה. השופטת וילנר הייתה בדעה שפסק הדין צריך להסתפק בקציבת זמן של 90 ימים על מנת שהמדינה תגיע בעצמה להחלטה אם לפתוח בחקירה.
"שנים של גרירת רגליים מצד המדינה, וגישה מכבדת וזהירה מצד בית המשפט, שלא נוצלה לקידום הנושא", כתבה ברק-ארז, תוך שניתן לחוש בכעסה הרושף מבעד לשורות.
"שנים של גרירת רגליים מצד המדינה, וגישה מכבדת וזהירה מצד בית המשפט, שלא נוצלה לקידום הנושא", כתבה ברק-ארז, תוך שניתן לחוש בכעסה הרושף מבעד לשורות
מקופלת כאן מסקנה רחבה יותר. בעוד שפורמלית נושא העתירה ופסק הדין הוא החובה לפתוח בחקירה פלילית כאשר מתעוררים חשדות לביצוע עבירה, ומידת ההתערבות של בג"ץ בהחלטות רשויות האכיפה בעניין פתיחת חקירה, הרי שנוכח גלגולי העתירה, בית המשפט מתמקד בחובת הרשויות לפעול בתוך פרק זמן סביר. אך כפי שהחובה הזו חלה על רשויות השלטון, כך היא חלה גם על בית המשפט עצמו.
בית המשפט המתין במקרה הזה – גם במקרה הזה – הרבה מעבר לסביר ולמתבקש, מתוך זהירות יתר וגישה המכבדת יתר על המידה את המדינה. "אם יש משאב שבית משפט זה לא חסך בתיק בנוכחי זהו זמן נוסף", כתבה ברק-ארז.
בית המשפט המתין במקרה הזה הרבה מעבר לסביר ולמתבקש, מתוך זהירות יתר וגישה המכבדת יתר על המידה את המדינה. "אם יש משאב שבית משפט זה לא חסך בתיק בנוכחי זהו זמן נוסף", כתבה ברק-ארז
כך פועל בית משפט מורתע, והמסר הזה מחלחל אל רשויות השלטון ומלמד אותן כי גם כאשר המדינה מתרשלת, מתמהמהת, ממסמסת – בג"ץ נכון להמתין עוד ולהמשיך לייצר פסאדה של תקינות. בכך תורם בית המשפט את חלקו להידרדרות הנורמות ברשויות השלטון.
"כדי שניתן יהיה לכבד את הצהרות המדינה", סיימה ברק-ארז את פסק דינה, "צריכה המדינה לכבד אותן בעצמה". נראה שהדברים יפים גם לגבי בית המשפט עצמו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מפעל ההתיישבות בשטחי ארץ ישראל המשוחררים המעשה הציוני הגדול ביותר בדור האחרון . מאות אלפי מתיישבים מהווים פקטור ביטחוני וציוני חשוב ביותר המגן על מרכז הארץ מפני האוייב הפלסטינאצי. שטח שהוסגר לידיהם הפך לבסיס טירור. והדברים ידועים . שלום אך שווא ושלוחותיהם בתקשורת ובמשפט יודעים רק להרוס ולא לבנות . כל דבר שהצליח להם בעקבות פעולותיהם הסיג את הציונות לאחור עד למצב האנוש בו היא מצוייה היום . נסיונות המדינה למסמס את המחקפה המשפטית שלהם ראויות להערכה . שיתוף הפעולה של בגצ איתם ראוי לכל בוז