הסופר הצרפתי פרנסואה מוריאק פסק בימי המלחמה הקרה:
"אני כל כך אוהב את גרמניה, שאני מרוצה מכך שיש שתיים".
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
הוא התייחס לקיומן בנפרד של שתי מדינות – גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית. נראה שגם אנו נהיה מרוצים אם לפלסטינים תהיינה שתי ישויות נפרדות, אך רק אחת מהן מדינה עצמאית והאחרת קונדומיניום בשליטת כוחות זרים.
פתרון זה מנוגד לשני הפתרונות המקובלים – מדינה אחת בין הירדן לים התיכון, ושתי מדינות לשני עמים – שכל אחד מהם טומן בחובו הרג והרס, ולא פיוס ותקווה.
רבים נוטים לחשוב שמדיניות ישראל מובילה לאי-היפרדות משטחים שכבשה במלחמת ששת הימים וליצירת מדינה אחת בין הירדן לים. אולם לגבי כל אחת משלוש החלופות הגלומות בפתרון המדינה האחת – מדינה מוסלמית, מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה – יהיה רוב גדול של מתנגדים.
נראה שמדיניות ישראל מובילה לאי-היפרדות מהשטחים ומדינה אחת בין הירדן לים. אולם לכל אחת מ-3 החלופות בפתרון זה – מדינה מוסלמית, יהודית או מדינת כל אזרחיה – יהיה רוב גדול של מתנגדים
לעומת זאת, מטבע-הלשון "שתי מדינות לשני עמים" הפך למקובל בקרב רבים בישראל, במזה"ת ובעולם כולו. אולם מן הראוי להזהיר מן הטמון בתוכו. מה הפסול ב"שתי מדינות לשני עמים"? הפסול נעוץ לא בחלוקה עצמה, אלא בקווי המתאר המצטיירים מדברי התומכים ביישום הרעיון בארצנו.
אנו צפויים לראות "סנדוויץ'", כשהפרוסות של המדינה הפלסטינית (הגדה המערבית ורצועת עזה) כורכות ביניהן חלקים ממדינת ישראל.
כידוע לנו מ-100 השנים האחרונות ברחבי העולם, כל סנדוויץ' כזה, או "כיס" בריבונותה של מדינה מסוימת המוקף ביישות ריבונית אחרת, דינו מתיחות, עוינות והתנגשויות, עד שמלחמה עקובה מדם "בולעת" את אחד ממרכיבי ה"סנדוויץ'", או מחסלת את ה"כיס". מפרוזדור דנציג שיצר חיץ פולני בין שני חלקי גרמניה, עד כיס נגורנו קרבך הארמני בלב אזרבייג'ן.
הרלוונטי ביותר לענייננו הוא סיפור חלוקת הודו, "פנינת הכתר" הבריטי, לשתי מדינות עצמאיות, הודו ופקיסטן (1947). זאת כאשר האחת, פקיסטן, מורכבת משתי "פרוסות" שכרכו את האחרת, הודו (משל לכריכת ישראל בין הגדה המערבית ועזה).
מרגע חלוקת הודו לשתי מדינות, האזור חווה ארבע מלחמות, כאשר גם בשנים של לא-מלחמה, חילופי-אש ופשיטות הדדיות הם עניין שבשגרה. שלוש ממלחמות אלה היו מסיבות הנובעות מקווי-הגבול שנקבעו בשעת החלוקה לשתי מדינות ומהעוינות המתמדת ביניהן. אולם בהקשר שלנו, חשובה המלחמה הרביעית – השלישית בסדר הכרונולוגי של מלחמות אלה.
מרגע חלוקת הודו לשתי מדינות, האזור חווה ארבע מלחמות, כאשר גם בשנים ללא מלחמה, חילופי-אש ופשיטות הדדיות הם עניין שבשגרה. שלוש ממלחמות אלה היו מסיבות הנובעות מקווי-הגבול שנקבעו
בתחילה, פקיסטן השתרעה משני עבריה של הודו, כאשר העוצמה הכלכלית-תרבותית והמרכז השלטוני נמצאו בחלקה המערבי של המדינה. מנהיגות החלק המזרחי התמרמרה על מעמדו הנחות של אזור זה (תארו לעצמכם התפתחות דומה ביחסים בין ממשל פלסטיני בגדה המערבית, לבין מנהיגי רצועת עזה ה"מקופחת", הכפופים לשלטון המרכזי). ב-1971 פתחו מנהיגי האזור המזרחי במרד גלוי נגד השלטון המרכזי. הודו תמכה בצד המורד, והמלחמה הכוללת הסתיימה בהכרה בבנגלדש, מדינה מוסלמית עצמאית ממזרח להודו. מאז – במלחמה הרביעית ובחילופי-האש והפשיטות ההדדיות בין הודו לפקיסטן – הודו יכלה להתרכז בחזית אחת בלבד, בצדה המערבי.
לאור הסכנות הרבות שבהקמת מדינה אחת בין הירדן לים (תהא הגרסה אשר תהיה) או בפתרון של שתי מדינות בלבד בשטחי פלשתינה-א"י המנדטורית, עלינו ליזום פתרון אחר.
כמו שצרפת העדיפה שתי "גרמניה", והודו מעדיפה שתי "פקיסטן" (גם אם אחת נושאת שם אחר), גם ישראל צריכה לעודד קיומן של שתי "פלסטין", אולם אחת מהן, עזה, לא תהיה מדינה ריבונית אלא תהווה שטח חסות (פרוטקטורט) במסגרת קונדומיניום. קונדומיניום הוא שיטת בעלות משותפת או שליטה משותפת של שתי מדינות או יותר על שטח-ארץ מסוים.
כמו שצרפת העדיפה שתי "גרמניה", והודו מעדיפה שתי "פקיסטן", גם ישראל צריכה לעודד קיום שתי "פלסטין", שאחת מהן, עזה, לא תהיה מדינה ריבונית אלא שטח חסות במסגרת קונדומיניום
בהקשר זה, עלינו לעיין ביישומה של שיטה זאת בגרמניה ובאוסטריה בשנים שלאחר סיומה של מלחה"ע השנייה. היבטים שונים של ההסדר באוסטריה, יכולים לשמש לתכנון הקונדומיניום ברצועת עזה.
אוסטריה חולקה בין ארה"ב, בריטניה, צרפת ובריה"מ לארבעה אזורי ממשל צבאי. גם וינה, לשעבר בירת אוסטריה העצמאית, חולקה לארבעה אזורי שליטה נפרדת, כאשר מרכז העיר מנוהל בידי ארבעת הצבאות במשותף. במרכז ובכל רחבי העיר נערכו פטרולים ממונעים בהשתתפות נציגי ארבעת הצבאות, שזכו בכינוי "ארבעה בג'יפ". המשטר הצבאי הוסר ב-1955, עם השבת ריבונות מלאה לאוסטריה.
כאמור, המערך הווינאי בשנים 1955-1945 מתאים לארגון השלטון הצבאי ברצועת עזה. רצוי שישראל תיזום "בעלות משותפת" על השטח, ותבטיח לעצמה נוכחות צבאית בכל אזורי הגבולות, היבשתי והימי, ברצועה (כולל במים הטריטוריאליים של עזה).
לצד ישראל, יש לרתום את מצרים, ארה"ב, בריטניה, ואת אחת מן השתיים, צרפת או גרמניה, שתייצג את האיחוד האירופי. כך ייבנה השלטון הצבאי המשותף ברצועת עזה (שיכלול פטרולים משותפים בדמות "חמישה בהאמר").
המשטר הצבאי יארגן את החיים האזרחיים בשלושה תחומים עיקריים, על-פי קווי-המתווה הבאים: מינהל, שבתוכו ישולבו נציגי הרשות הפלסטינית/המדינה הפלסטינית שבגדה המערבית/יו"ש, וגורמים פלסטיניים מתוככי הרצועה, תחת פיקוח ובקרה מטעם "בעלות הבית".
המערך הווינאי בשנים 1955-1945 מתאים לארגון השלטון הצבאי ברצועת עזה. רצוי שישראל תיזום "בעלות משותפת" על השטח, ותבטיח לעצמה נוכחות צבאית בכל אזורי הגבולות, היבשתי והימי, ברצועה
שיקום הרצועה וקידום כלכלתה – כמובן, שכאן יוכנסו לפעולה הממשל בארה"ב, האיחוד האירופי, מדינות בחצי-האי ערב ובראשן ערב הסעודית, הבנק העולמי, קרן המטבע העולמית, זרועות שונות של האו"ם (ארגון המזון והחקלאות, תוכנית המזון העולמית, יוניצ"ף, ועוד), ויוזמנו ארגוני סיוע בינלאומיים (רופאים לזכויות אדם, המטבח המרכזי העולמי, וכיו"ב) להירתם למשימות השונות ולהאיצן.
תוכנית הגירה מרצון – אין סיכוי לחיוניות הרצועה ולקיום סביר של תושביה, ללא צמצום משמעותי במספרם בשטחה לצד הבטחת עתיד של ממש למהגרים ממנה. לפיכך, צריך להכין תוכנית קליטה בינלאומית עבור המוני עזתים.
מאות אלפים מתוכם ימצאו מקומות מגורים במדינה הפלסטינית, במהלך נדידת אוכלוסין מוסדרת, שמתיישבים יהודים ישובו/יושבו במסגרתה מיו"ש/הגדה המערבית לשטחי מדינת ישראל. ישראל עצמה תקלוט רבבות אחדות של יוצאי מחנות הפליטים שברצועה, ובכך יינתן מענה סמלי ומעשי על דרישת "זכות השיבה". פעולת הקליטה הישראלית תיעשה במסגרת הסדר אזורי, שיכיל ביטול המעמד "פליט" לצאצאי דור הנכבה השוהים במחנות במדינות ערב, וסגירת אונר"א.
כמובן שהסכם הקונדומיניום, שייושם בשוך הקרבות בעזה ולאחר/תוך סילוק חמאס מהשפעה ברצועה, יהיה גילומו של "היום שאחרי" וייצור צעדים ראשונים להבראת רצועת עזה ולייצובה. הוא יאפשר פסק-זמן עד שמדינות העולם יגבשו פתרון ארוך-טווח עבור "היום שאחרי היום שאחרי".
הסכם הקונדומיניום, שייושם בשוך הקרבות בעזה ולאחר סילוק חמאס מהשפעה ברצועה, יהיה גילומו של "היום שאחרי", ייצור צעדים ראשונים להבראת רצועת עזה ולייצובה, ויאפשר פסק-זמן עד לגיבוש פתרון ארוך-טווח
נקווה שתבונה ומעוף יכוננו מבנה מדינתי שאינו כולל יצירתן של שתי פרוסות פלסטיניות הכורכות את מדינת ישראל. זאת כדי שלא תהיינה שתי פרוסות שתשאפנה לאכול או לרמוס את הנכרך ביניהן, ושלא יהיה צד שימצא עצמו כרוך בין שתי פרוסות ויתפתה לכרסם בהן.
לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנועם ללא ערכים איננו עם .
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל בלבד מכח הבטחת האלוהים בתנ"ך .
אתה וחבריך שאינם מאמינים בזה .
התכבדו ומצאו לכם מדינה אחרת יחד עם אהובי נפשכם הערבים . ותחגגו איתם יחד .
אין לכם ולהם זכות להיות כאן בארץ ישראל .
אתם מדברים עדיין על מדינה ערבית נוספת במזרח הירדן? לא ייאמן. נתניהו גם ניסה לבסס שלטון שונה בין הגדה לעזה. חמאס בעזה והרשות בגדה. ראינו מה יצא מיזה. תוציאו לכם מהרשות מדינה ערבית ממזרח לירדן. לא יקום ולא יהיה. על גופתם המתה של עשרות אלפי יהודים, פשוטו כמשמעו.
ומי שלא טוב לו מוזמן להגר מישראל. נבין זאת. לא נגנה אותכם על זה.