מרגע שפרצה המלחמה היה ברור שאספקת המים לאוכלוסייה הפלסטינית היא סוגייה רגישה במיוחד. גם לפני השבעה באוקטובר, רשת המים ברצועה הייתה במצב שברירי והאוכלוסייה סבלה ממחסור כרוני במים ראויים לשתייה. תחת אש, גם המעט הזה עמד בסכנת קריסה מוחלטת.

כעת מתברר שתוך כדי הקרבות התקיימו מגעים ישירים ושיתוף פעולה בין גורמים בצד הישראלי לגורמים פלסטיניים בעזה על מנת להבטיח את חידוש אספקת המים מישראל לרצועה.

שיתוף הפעולה הזה בין גורמי מקצוע ישראלים ועזתים תחת אש ממחיש את התהום הפעורה בין ההצהרות המתלהמות של שרי הממשלה לבין המציאות המורכבת בשטח. הפער הזה הוא אחת הסיבות לכך שכל הגורמים בצד הישראלי שעוסקים בסוגיה הזו – מתאם הפעולות בשטחים, רשות המים ו"מקורות" – מעדיפים לא להתבטא בנושא.

שיתוף הפעולה הזה בין גורמי מקצוע ישראלים ועזתים תחת אש ממחיש את התהום הפעורה בין ההצהרות המתלהמות של שרי הממשלה לבין המציאות המורכבת בשטח

בשנים האחרונות ישראל הזרימה מים לרצועת עזה באמצעות שלושה צינורות: הצפוני, סמוך לנחל עוז, המרכזי, שמכונה בריכת סעיד, והדרומי, שמכונה בני סוהילה, ליד חאן יונס.

סך כל ההזרמה עמדה על כ-20 מיליון מ"ק בשנה, כשהתשלום קוזז מכספי המיסים של הרשות הפלסטינית. את יתרת המים העזתים קיבלו ממתקני התפלה קטנים שהוקמו ברצועה ומשאיבה מבארות שהמים בהם הלכו והומלחו בגלל ירידת המפלס וחדירת מי ים.

ילדים שותים מים ממתקן התפלה ברצועת עזה, 2021 (צילום: Baitulmaal)

מתקן השאיבה הצפוני, שדוחף את המים מישראל לרצועה ליד נחל עוז, ניזוק והושבת במתקפת השבעה באוקטובר. מתקני ההתפלה ברצועה חדלו לפעול כמעט מיידית בגלל מחסור בסולר וחשמל. שר האנרגיה דאז ישראל כ"ץ ושר הביטחון יואב גלנט מיהרו להצהיר שהעזתים יכולים לשכוח ממים.

ביום השלישי למלחמה (9 באוקטובר) גלנט הפיץ סרטון בו אמר "מעתה לתושבי עזה אין חשמל, אין מזון, אין מים, אין דלק". באותו יום צייץ כ"ץ: "הוריתי לנתק מיידית את אספקת המים מישראל לעזה. מה שהיה לא יהיה". כבר אז היה ברור שדברי הרהב האלה עלולים להפוך יום אחד לראיות בהאג.

בעוד אין חולק על כך שהצינור הצפוני הושבת, יש מחלוקת באשר לגורלם של הצינור המרכזי והדרומי. לפי גרסה אחת, גם הם הושבתו בימי הלחימה הראשונים כתוצאה מנפילת פצמ"רים או מעבר של טנקים וכלים כבדים של צה"ל. לפי גרסה אחרת, צה"ל סגר את השיברים בהוראת שר הביטחון.

יש מחלוקת באשר לגורלם של הצינור המרכזי והדרומי. לפי גרסה אחת, הם הושבתו בימי הלחימה הראשונים כתוצאה מנפילת פצמ"רים או מעבר כלים כבדים של צה"ל. לפי גרסה אחרת, צה"ל סגר את השיברים בהוראת גלנט

"מה שקרה בימים הראשונים הייתה מלחמה פוליטית ותקשורתית האם לסגור או לא לסגור להם את הצינורות", אומר גורם שעוסק בנושא. "המלחמה הזו, שכללה הרבה ציוצים עוד לפני שסגרו את הצינורות בפועל, סיכנה חיי אדם מפני שמדובר בתשתיות שיושבות 20 שנה באותו מקום וזה לא סוד איפה הן.

"ברגע שאתה מספר שאתה הולך לסגור, מתחילים לפצמ"ר את הנקודה הזו. כל ההתלהמות הזו רק עיכבה את מה שרצו לעשות. בסופו של דבר זה היה מסוכן מכדי לשלוח לשם את אנשי 'מקורות' וצה"ל ביצע את זה".

תיקון קו בני סוהילה בצד הישראלי על ידי עובדי מקורות תחת אש (וידיאו: "מקורות"‎

כך או כך, עד מהרה התברר שהמחסור במים ברצועה עומד להתהפך על ישראל ולגרום לה נזק אדיר בזירה הבינלאומית והמשפטית. מבלי להודות בכך בפומבי, בצד הישראלי התחילו לחפש את הדרך לחדש את הזרמת המים לרצועה. אלא שלנוכח מצבה של הצנרת זה לא היה פשוט.

עד מהרה התברר שהמחסור במים ברצועה עומד להתהפך על ישראל ולגרום לה נזק אדיר בזירה הבינלאומית והמשפטית. מבלי להודות בכך בפומבי, בצד הישראלי התחילו לחפש את הדרך לחדש את הזרמת המים לרצועה

בצד הישראלי עוד אפשר היה לטפל: עובדי "מקורות" נשלחו לתקן את הצינור בגזרה הדרומית תחת אבטחה כבדה. בסרטון שצילם אחד מהם נשמעים קולות ירי עזים בקרבת אתר העבודות. גורמים בישראל, אגב, טוענים שהתיקון נעשה בראש ובראשונה על מנת לאפשר הזרמת מים לכוחות צה"ל שנכנסו לרצועה. על הדרך, זה גם החזיר את האפשרות להזרים מים לפלסטינים.

התיקון בצד הישראלי של הגדר הושלם, "אבל אם בצד השני הצינור תקול אז המים יישפכו בחולות", אומר גורם במשק המים. התברר שהצנרת בצד הפלסטיני במצב קשה מאוד, וכדי להשמיש אותה יש צורך להיכנס למקצה תיקונים נרחב.

זה כמובן לא יכול להיעשות על ידי "מקורות", שפועלת אך ורק בתוך ישראל. בשביל זה צריך פלסטינים שיתקנו. אל הקלחת הזו נכנסו בכירים שגויסו למילואים ולשעברים שגויסו לעזור.

ימים אחדים לאחר תחילת המלחמה קיבל גיורא שחם, יו"ר רשות המים הקודם, פנייה מקצין מילואים בכיר ביחידת מתאם הפעולות בשטחים. בשנות כהונתו שחם קיים קשרים ענפים עם אנשי רשות המים הפלסטינית שמושבם ברמאללה במסגרת ועדת המים המשותפת שפועלת מאז הסכמי אוסלו.

גיורא שחם בעת שהיה יו"ר רשות המים, יוני 2020 (צילום: צילום מסך מיוטיוב, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

"לי היה ברור שחייבים לחדש את ההזרמה כדי לאפשר לצה"ל חופש פעולה צבאי ולישראל מרחב תמרון בינלאומי", אומר שחם, "הרי אי אפשר להשאיר מיליוני אנשים בלי מים. המערכת חיפשה פתרון איך לטפל בצנרת בצד הפלסטיני וגורמים בצד השני שאפשר יהיה לנהל את זה מולם".

מערכת המים ברצועת עזה, כמו כל דבר שם, היא יישות רב-זרועית. "מי שמנהל את מערכת המים ברמה הארצית זו רשות המים שהבסיס שלה ברמאללה ומקבלת משכורות מהרשות הפלסטינית", אומר שחם.

"אחרי שהמים נכנסים לרצועה הם מחולקים לרשויות המקומיות כמו עזה, בית לאהיא וכו', שהן כבר רשויות חמאסיות. חמאס מוכר את המים לאוכלוסייה במחיר מופקע וגוזר את הקופון שלו".

"אחרי שהמים נכנסים לרצועה הם מחולקים לרשויות המקומיות כמו עזה, בית לאהיא וכו', שהן כבר רשויות חמאסיות. חמאס מוכר את המים לאוכלוסייה במחיר מופקע וגוזר את הקופון שלו"

כדי לתקן את הצנרת היה צריך לאתר גורמים בתוך הרצועה שיוכלו לשלוח עובדים. "דיברתי עם מהנדס שגר בג'באליה", משחזר שחם, "איש נחמד שעדיף ששמו לא יפורסם. שאלתי אותו איך זה שהוא לא התפנה דרומה. הוא אמר שאין לו לאן ללכת והוא נשאר. דיברנו כמה פעמים במהלך המלחמה.

"במתפ"ש השקיעו מאמצים גדולים בתיאומים, ובסופו של דבר נשלחו עובדים פלסטינים אל המקומות שבהם הצנרת נפגעה סמוך לגדר ותיקנו אותה תחת אבטחה כבדה של צה"ל".

עובדי רשות המים ברצועת עזה מתקנים את בריכת סעיד במהלך המלחמה

האבטחה הייתה מחשש להתנכלות של חמאס או מאש כוחותינו?
"כדי שכוחותינו לא יירו בהם בטעות. מדובר בפלסטינים שמתקרבים עם באגרים וכלי ריתוך לגדר, בקלות יכולים לחשוב שהם נוח'בות. יצרו סביבם חגורה כדי להבהיר שזה עמית, לא טורף. בסופו של דבר הצליחו לתקן את כל שלושת הצינורות.

"אני לא רוצה להגן על הממשלה הזו או על כל מה שאנחנו עושים בעזה, אבל אחרי ששמעתי את התובע בהאג מדבר על הצמאה מכוונת חשוב לי להגיד שנעשו על ידי הצד הישראלי מאמצים גדולים לחדש את אספקת המים לרצועה, גם באמצעות תיקון של הצנרת בצד שלנו וגם בכך שסייענו לפלסטינים לתקן את הצד שלהם".

"אני לא רוצה להגן על הממשלה הזו או על כל מה שאנחנו עושים בעזה, אבל אחרי ששמעתי את התובע בהאג מדבר על הצמאה מכוונת חשוב לי להגיד שנעשו בצד הישראלי מאמצים גדולים לחדש את אספקת המים לרצועה"

לפי גורם במשק המים הישראלי, תהליך תיקון הצנרת בצד הפלסטיני היה סיזיפי ומייגע: "תשתיות המים בצד של עזה הן מהמחורבנות בעולם. עוד לפני המלחמה פחת המים בדרום הרצועה היה בין 70% ל-90%, כלומר אתה מכניס ליטר בצד אחד ומקבל חצי כוס בצד השני.

"כשניסו לחדש את ההזרמה מהצד הישראלי, בכל פעם שהפעילו את הזרם הצינורות בצד השני התפוצצו מהלחץ. היו המון ניסיונות לתקן וכל פעם שהם עשו ריתוך מעלי אקספרס זה לא החזיק מעמד אפילו שעה.

"אחרי שפתחו וסגרו אולי מאתיים פעם את הקו הנוזל והמפורק בסוף איכשהו זה הצליח לעבוד. אני לא יודע להגיד איך קרה הנס שבסוף הריתוכים בצד השני החזיקו מעמד".

מתקן ההתפלה שהוקם במהלך המלחמה במימון איחוד האמירויות ליד רפיח

גם אחרי שחודשה הזרימה בצינורות מישראל, תושבי הרצועה סובלים ממחסור חמור במים. ככל שהתקדמה הלחימה, עיקר הבעיה התרכזה באזור רפיח אליו התקבצו יותר ממיליון פלסטינים שנעקרו מבתיהם.

כאן נכנס לפעולה הכסף מאיחוד האמירויות, שבאמצעותו נבנה מתקן התפלה קטן בצד המצרי של הגבול סמוך לרפיח. מכליות עם ממברנות הגיעו לנקודת הגבול ליד הים וצינורות העבירו את המים המותפלים לתוך הרצועה. לא ברור אם המתקן הזה ממשיך לעבוד ולספק מים גם אחרי הכניסה של צה"ל לרפיח.