"לריסה בבקשה להתאפק, לא להעלים את הפירות. תשאירי משהו גם לאחרים", צועק המדריך לאחת החניכות שכבר מסתערת על התותים לפני שהסיור התחיל. לצידה אבא וילד קטן שירדו לחצר ומתגנבים לארוחת ערב מתחת לחופת העלים בגן העדן הציבורי שליד הבית שלהם.

כתריסר משתתפים מכל הגילים הסתדרו במעגל באחת המדשאות בפאתי שכונת מעוז אביב בשעת ערב מוקדמת, בשוך החום הבלתי נסבל של תחילת יוני. יש עוד כמה שעות אור עם שמש יותר סלחנית וננצל אותה כדי לראות מה אנחנו מלקטים.

קשה לחשוב על שכונה יותר בורגנית ומנומנמת מזו שנבנתה עבור אנשי צבא הקבע בשנות החמישים ועדיין נראית היום כמו קיבוץ בקצה הצפון מזרחי של תל אביב. התכנון של זאב רכטר לא חסך בשטחים ירוקים רחבי ידיים שיפרידו בין שיכוני הרכבת.

פירות עץ תות לבן. יוני 2024 (צילום: עומר שרביט)

היום זה לא היה עובר וכל סנטמיטר מרובע בשטחים שעברו התחדשות עירונית מנוצלים לבנייה או לחנייה. אבל פעם מקומות כאלה נחשבו לאזור הספר שאפשר למתכננים להיות כל כך נדיבים ועד שתבוא התמ"א ותהפוך הכל לבטון, עדיין יש כאן גם הרבה מאוד עצים וזו תפאורה מושלמת לסיור ליקוט.

"נבדוק מה התחדש ומה בעונתו", מכין אותנו המדריך, אלון אלירן, מומחה לקיימות ולבוטניקה שאפשר להירשם לסיורים שלו באתר של עץ בעיר. נקודת ההתחלה היא כאמור בעץ התות הלבן שגובל בשפת המדרכה.

עץ התות הוא אחד הכוכבים הידועים של הנישנוש מעצים מחוץ ובתוך הערים, ללקטנים מקצועיים וחובבים כאחד.

טעימות עלים ירוקים

סיור ליקוט במעוז אביב. במרכז: אלון אלירן (צילום: עומר שרביט)

בזמן הזה של השנה, פירות עץ התות הירוקים הלבינו ומוכנים לאכילה שקשה לעצור אותה. הושטת יד מפילה את הפירות הגדולים לידיים ואפשר לאסוף מהאדמה, לא צריך להתאמץ.

העץ ידוע בארץ גם בגרסת הפרי האדום שמבשיל למתיקות בצבע שחור. אחרי שהיגר מפרס לפני כאלפיים שנה הוא מרגיש פה בבית ויכול להתמודד לבד מול מזיקים, ככה שלא צריך לרסס אותו בחומרי הדברה.

תחילת הקיץ מזוהה עם הירוק שהפך לעשבים וקוצים צהובים. ועדיין, העצים טובלים את הכל בירוק-עד והמדריך מזמין אותנו לטעום לא רק מהפירות, אלא גם מהעלים הבוגרים והסיביים או מהצעירים והרכים יותר.

אפשר לכרסם את פירות עץ התות בגרסה הטבעית על המקום, לאסוף הביתה לסלט, לחליטת תה, להתססה, לכבישה, לממולאים, או להשתמש כמצע לתבניות אפייה בבית. אומרים שזה טוב לסוכרת

אפשר לכרסם בגרסה הטבעית על המקום, לאסוף הביתה לסלט, לחליטת תה, להתססה, לכבישה, לממולאים, או להשתמש כמצע לתבניות אפייה בבית. אומרים שזה טוב לסוכרת.

ההזמנה המפתיעה לטעום מהעלוות והפרחים תחזור על עצמה כמעט בכל העצים שנפגוש כאן. ממשיכים לאורך המדרכה ומתחילים להתיידד עם השמות המוכרים יותר ("פיקוס קדוש/הגומי/השדרה") או פחות ("קאריסה") והמוזרים ("דבוקית מעוצה").

ממפגע עירוני לתודעת שפע

אם רוצים לאכול, רצוי שהעץ יהיה מרוחק קצת מכביש סואן או ממקור מים מלוכלכים כדי שלא יספח את הזיהום.

שיח המלוח בפארק הטבע במעוז אביב (צילום: עומר שרביט)

אבל גם בלי לטעום מהם, עצי הפרי שנחשבו באופן מסורתי למפגע עירוני מגעיל של פירות מעוכים על הסולייה או סתם גדר חיה שעוצרים לידה כדי לתת לכלב להשתין, לובשים בסיור הזה צורה ומקבלים יחס אחר כששומעים את ההסברים וטועמים.

הקייצת יכולה להגיע לשני מטרים ופה היא נמוכה מגובה אדם. העלים הצרים שלה משאירים טעם חזק בפה להרבה מאוד זמן, כמו אחרי שלועסים מסטיק חריף

כמה צעדים פנימה לתוך השכונה נגלית הגינה הקהילתית המושקעת של מעוז אביב, מהוותיקות בארץ, עם גן ירק מטופח ולידו לול תרנגולות שניצלו מהמתה בתעשיית המשק החי.

סביב הגינה המתורבתת יש צמחי פרא ואנחנו עוצרים לטעום מעלי הקייצת, שיכולה להגיע לשני מטרים ופה היא נמוכה מגובה אדם. העלים הצרים שלה משאירים טעם חזק בפה להרבה מאוד זמן, כמו אחרי שלועסים מסטיק חריף.

גזר קיפח (צילום: עומר שרביט)

"יש כאלה שמנסים לפתח זן של פיקוס בלי פירות כדי לחסוך בלכלוך, זאת חשיבה שהיא ההיפך מתודעת שפע", אומר המדריך בעודנו מתרשמים מאחד הפיקוסים.

לפי ההסבר שלו, עטלפים וציפורים אוכלים מפירות הפיקוס ומפרישים אותם כזרעים שינבטו במקום אחר.

עוברים לאכול קצת פרחי דלעת וכדאי לפתוח ולבדוק שאין בהם נמלי אש אלא אם כן רוצים שרפה בפה.

תעתועי האקלים מוצאים ביטוי בגויאבה ננסית שקצת איחרה את זמנה אבל לנו זה לא משנה.

שינויי האקלים וגם הזעזועים הגאופוליטיים פוגעים יותר בחקלאות התעשייתית בשנים האחרונות, כמו למשל במחסור במנות קור שמפחיתים יבולי נשירים או שמן הזית והתבואות שהתייקרו בגלל המלחמות והחרמות בארץ, בטורקיה ובאוקראינה.

הנוזל הצהוב של האלוורה מוכר כמשחה טובה לשימוש חיצוני על העור, אבל מסתבר שגם בה יש ג'ל שטוב לאכילה ונחשב למונע דלקות.

הנוזל הצהוב של האלוורה מוכר כמשחה טובה לשימוש חיצוני על העור, אבל מסתבר שגם בה יש ג'ל שטוב לאכילה ונחשב למונע דלקות

המדריך מדגים איך כדאי לחתוך את הענף כדי לבודד ממנו את הג'ל השקוף. על גדר שבט הצופים המקומי צומח היביסקוס ששנגזם באגרסיביות ומתברר שגם העלים והפרחים שלו אכילים ויקשטו כל סלט.

פארק "השדה והיער שלנו – מעוז אביב". יוני 2024 (צילום: עומר שרביט)

חטיף מלוח ואמצעי מניעה

מסתבר שאת עלי האקליפטוס כדאי להרתיח ולשאוף כדי לפתוח את קנה הנשימה לאחר הצטננות. מבחינתי, הלהיט של הסיור הזה הוא המלוח העירוני שהעלים שלו הם חטיף טעים ומצמיא במידה נכונה.

שיח המלוח מעמיק שורשים לכמה מטרים מתחת לקרקע ויודע לשאוב את המלחים מעלה לעלים שמקבלים את הטעם. לא מומלץ לאכול אם הוא קרוב מדי לנחל הירקון

השיח הזה יודע לשאוב את המלחים מעלה לעלים שמקבלים את הטעם. לא מומלץ לאכול אם הוא קרוב מדי לנחל הירקון המלוכלך.

הסגולה המוזרה ביותר שנתקלנו בה היא של הגזר הקיפח, שאחד המשתתפים מזכיר שזרעיו הם תרופת סבתא נפוצה להפסקת היריון או מניעתו.

טעמנו קצת משיבולי הירבוז (הידועים במרכול כאמרנט), שאפשר לאכול מהעלים שלהם או לבשל את הזרעים החלבוניים בתפרחת ולקבל גם קצף לבן שיכול לשמש כסבון, למתקדמים.

שיבולים של ירבוז (אמרנט) (צילום: עומר שרביט)

לאכול ולהסדיר נשימה

בסוף הסיור מגיעים לפארק נסתר ומרהיב שמפריד בין השכונה לנתיבי איילון ("השדה והיער שלנו – מעוז אביב"). נעצרנו ליד פיטנגו שאחרי ניענוע של הענפים או הושטת יד למעלה או איסוף מהאדמה, מנדב ערימות של פרי אדום בוהק עם טעם חמוץ מתוק (לא לשכוח לירוק את הגרעין).

הטיול הקצר הזה מעלה את השאלה, למה בעצם אין יותר עצי פרי בתוך הערים? בתשובה לכך, פקיד היערות של משרד החקלאות השיב לזמן ישראל שמבחינתו יש להעדיף נטיעת עצי צל רחבי עלים וחסכוניים במים

הטיול הקצר הזה מעלה את השאלה, למה בעצם אין יותר עצי פרי בתוך הערים? בתשובה לכך, פקיד היערות של משרד החקלאות השיב לזמן ישראל שמבחינתו יש להעדיף נטיעת עצי צל רחבי עלים וחסכוניים במים.

כך הוא מנחה את הרשויות לפעול כל פעם שהם צריכים לנטוע עצים חדשים כדי לפצות על מגפת הכריתה שיש בארץ בשנים האחרונות, נוכח תנופת הבנייה למגורים ולתשתיות.

פיטנגו (צילום: עומר שרביט)

מעבר לצל והחסכון במים, ההעדפה של עצי פרי תהיה באחריות הרשויות המקומיות. המדריך שלנו מזכיר שבעבר נשתלו עצי פרי אבל כשראו שהם נושרים ולא מתוחזקים הייתה נטייה לראות בהם מטרד. היום, המודעות משתנה ואולי גם הרשויות יפנימו ויחליפו דיסקט לעצים מניבים ואכילים.

אחד ממבשרי השינוי בהעדפות הציבור לעצי פרי, הם סיורי הליקוט, שהפכו לאופנה לוהטת בעשור האחרון, גם של פטריות בחורשות בחורף ועם אופציה לליקוט אתגרי של כמה ימים בחיק הטבע.

הסיור הסולידי של אלירן היה קרוב לבית ולא התבקשנו להוריד בגדים במהלכו, כפי שקרה לא אחת בטיולים כאלה בשנים האחרונות.

ההליכה עם זרים גמורים בין העצים והשיחים גילתה שפע טבעי, חינמי, זמין וחופשי ליד שיכונים ועורק התחבורה הסואן ביותר בישראל.

הליקוט הזה היה רק מתאבן שלא באמת השביע אותנו, אבל בעונות ובשבילי הליכה אחרים ועם קצת יותר עצי פרי שיישתלו בתוך הערים, גם זה יכול לקרות. אפשר להיעזר גם במפות עצי פרי, כמו זו של ירושלים או זו של תל אביב, והמבחר גדול מאוד.

בזמנים של נרמול האדישות להרס, עקורים, רוע ומוות, יש משהו מרפא בהשתהות על היופי העונתי של שיחים ועצים שהתרגלנו להתעלם מהם. גם בלי לאכול, אפשר להתמסר לאינספור התרחשויות קטנות ונופים פנימיים של צמחי פרא שמסורגים אחד בשני ומתקשרים עם בעלי חיים. הנשימה חוזרת לקצב סדור ונכון. בתקופה כזאת, זה הרבה מאוד.

סיור ליקוט ועץ תות במעוז אביב. יוני 2024 (צילום: עומר שרביט)