בילי אייליש, החד-קרן ירוקת השיער ויקירת המערכת, הפכה אתמול לאישה הראשונה שגורפת את "ארבעת הגדולים" בטקס פרסי הגראמי. רק אמן אחד עשה את זה לפניה, כריסטופר קרוס, שלהט ב-1981 ודי נשכח מאז, למרות שחוץ מארבעת הגראמיז הגדולים הוא זכה באותה שנה גדולה שלו גם באוסקר על שיר הנושא ל"ארתור".

בילי אייליש, החד-קרן ירוקת השיער ויקירת המערכת, הפכה אתמול לאישה הראשונה שגורפת את "ארבעת הגדולים" בטקס פרסי הגראמי. רק אמן אחד עשה את זה לפניה

הזכייה המרובעת המשמחת של אייליש עוררה שוב את השאלה מה בכלל עומד מאחורי קטגוריות הפרס המשונות האלה, שנולדו בעידן אחר, לפני שכל המוזיקה שאנחנו שומעים התערבבה לפלייליסט אחד בסטרימינג אינסופי.

אז ככה:

קטגוריית "האמן החדש הטוב ביותר"

שמורה רק לאמנים שעוד לא הוציאו שלושים שירים או שלושה אלבומים, ולא היו מועמדים בקטגוריה הזו יותר משלוש פעמים (אייליש גברה כאן על ליל נס X, בעל הלהיט "אולד טאון רואד", על נערת הפלא הקטלנית רוזליה, על ליזו – שהיה לה ערב מוצלח משלה בגראמיז – ועל ארבעה נוספים)

"אלבום השנה"

חייב לכלול לפחות חמש "רצועות" ולפחות 15 דקות מוזיקה, או 30 דקות מוזיקה, בלי הגבלה על מספר הקטעים. או בקיצור: אלבום. כמו שהכרנו פעם, כשקנינו תקליטים או דיסקים (האלבום של אייליש "לאן אנחנו הולכים כשאנחנו נרדמים" גבר בקטגוריה הזו על האלבומים של לנה דל ריי, בון איבר, ליל נס X, ליזו, ומפאייר וויקאנד ואריאנה גרנדה).

וכאן מגיעות שתי הקטגוריות המבלבלות, שלמענן התכנסנו הפעם:

"Record Of the yaer"

זה לא תקליט השנה (תקליט השנה זו הקטגוריה שתוארה קודם כ"אלבום השנה") אלא "הקלטת השנה", שם שנולד אי אז בימים המוקדמים של תקליטי ויניל במהירות 45, כשכל "תקליט" הכיל בעצם שיר אחד בכל צד. הפרס הזה ניתן ל"הקלטת השנה" – כלומר לשיר כפי שהוא מונצח באלבום, כולל הביצוע של האמן, העיבוד, ההפקה, המיקס, המאסטרינג וכו' – זה פרס לכל מי שהיה מעורב בהקלטת השיר הזוכה ("בד גאי" של בילי אייליש גבר בקטגוריה הזו על "היי, מא" של בון אייבר, על "7 טבעות" של אריאנה גרנדה, על "האמת כואבת" של ליזו, על "אולד טאון רואד" הבלתי נמנע של ליל נס X ובילי ריי סיירוס ועל עוד שלושה שירים).

"שיר השנה"

קטגוריית "שיר השנה" היא לשיר עצמו – המילים והלחן – בלי קשר לביצוע. לפעמים המבצע הוא גם המחבר (למשל איימי ווינהאוס שזכתה בגראמי ב-2007 על "ריהאב" שאותו גם כתבה). שיר יכול לזכות גם בשיר השנה וגם ב"הקלטת השנה", כמו שקרה פעמיים לאדל (עם "רולינג אין דה דיפ" ב-2011 ו"הלו" ב-2016) וכמו שקרה השנה ל"בד גאי" שבילי אייליש כתבה עם אחיה פיניאס, שבלי קשר גם זכה לגראמי כמפיק השנה, קטגוריה שלא נכללת ב"ארבעת הגדולים".

נאומי התודה של אייליש בטקס היו מתוקים, כמו כל ההופעות שלה בטלוויזיה השנה. קשה להבין איך נערה בת 18 מצליחה להתמודד עם הסחרור המטורף שהוא חייה של בילי אייליש

נאומי התודה של אייליש בטקס היו מתוקים, כמו כל ההופעות שלה בטלוויזיה השנה. קשה להבין איך נערה בת 18 מצליחה להתמודד עם הסחרור המטורף שהוא חייה של בילי אייליש. מן הסתם נלמד על ההתמודדות הזו מהשירים שתכתוב לאלבום הבא שלה. מהופעותיה הטלוויזיונית אפשר להתרשם שהיא מוקפת במשפחה חמה ותומכת. נקווה שהם יהיו לידה כשהיא תתקרב – בעוד תשע שנים! – לגיל 27.

אמיר בן-דוד אוהב מוזיקה מאז סוף שנות השישים. כותב, מלחין, מנגן ושר ב״אבטיפוס״ מאז שנות השמונים. כותב בכיר וחבר מערכת בזמן ישראל

כשהמירוץ נהיה קשה יותר ויותר, ונוכח הסכנה המתקרבת לדחיית בקשת החסינות – אין כמו עזרה מחבר טוב בבית הלבן.

יונתן שתיל הוא מאייר וקריקטוריסט. אייר במספר מקומונים ("במקום", "מלאבס" ו"צומת השרון"), אייר את הספר "אנשים על ארבע" שכתב ד"ר רפי קישון ובהמשך אייר לטור משותף איתו במגזין "עיתון חי". עבודות נוספות, קריקטורות ואיורי דמויות ונוף, אפשר לראות בדף האינסטגרם שלו