ההבדל בין מהפכות בסער הערבי שהצליחו לבין אלה שנכשלו תלוי בשאלה אם הייתה להם "כיכר תחריר" – מקום מרכזי שהוא נקודת השבירה של המשטר. נקודה שהלחץ בה גרמה לנפילת המשטר.

*  *  *

בקהיר הייתה הכיכר המרכזית הגדולה, שריכזה בתוכה את המיליונים שצעדו לעבר ארמונותיו של חוסני מובארכ והפילו את שלטונו. כך גם בתוניס. רק כאשר ההפגנות עברו מערי השדה לבירה תוניס, הנשיא ברח והמשטר נפל.

הכיכר המרכזית הגדולה בקהיר ריכזה בתוכה את המיליונים שצעדו לעבר ארמונותיו של מובארכ והפילו את שלטונו. כך גם בתוניס. רק כשההפגנות עברו מערי השדה לבירה תוניס, הנשיא ברח והמשטר נפל

לעומת זאת בסוריה, המשטר של בשאר אסד הצליח לשמור על הבירה דמשק כשהמרד התחולל בערי השדה. לא התהוותה כיכר תחריר, אסד התעשת, הזעיק את איראן ואת רוסיה, וגבר על המרד.

הלקח לישראל נעוץ בתשובה לשאלה היכן מצויה כיכר תחריר שלנו, שתחולל שינוי במשטר. צר לי לקבוע – קפלן מיצה את עצמו. למשטר הביביסטי לא אכפת מן ההפגנות שנערכות בקפלן – חוץ מהזדמנות להפגנת יכולות של המשטרה לדכא אותם. נדמה שהמוחים חשים זאת, ולפיכך רבים לא מצטרפים להפגנות, כי באינסטינקט הם חשים בחוסר התוחלת בהן.

על מנת לחולל שינוי דרך ההפגנות, כי מן הפוליטיקאים לא תבוא הישועה, צריך לאתר את "כיכרות תחריר", אשר לחץ עליהן יכול לשנות דברים. אני הייתי מאתר את שתי הנקודות שעליהן יש ללחוץ – ההנהגה החרדית ומערכת שומרי הסף.

הגיע הזמן שנבין כי הפוליטיקה החרדית היא הכוח האמיתי של ישראל, ואמירתו של משה גפני כי חצי מעם ישראל יילחם וחצי ילמד תורה – זה בדיוק מה שמתרחש בפועל. העסקונה החרדית לא חוששת מדבר, מה שמביא את יצחק גולדקנופף לומר: "למי רע פה?". באמת מה רע להם? העסקונה החרדית חוגגת, הלא חרדים נשחקים, ואיש לא מאיים עליהם.

על מנת לחולל שינוי, על המחאה לעבור מקפלן לבני ברק. לחץ שם יוכיח לעסקונה החרדית שבכל זאת רע, וכי נוסחת גפני לא תעבוד. איום של המחאה על השאננות העסקנית של החרדים עשויה לעורר שאלות לגבי המשך הברית שלהם עם בנימין נתניהו.

על מנת לחולל שינוי דרך ההפגנות, כי מפוליטיקאים לא תבוא הישועה, יש לאתר את "כיכרות תחריר", שלחץ עליהן יכול לשנות. הייתי מאתר את שתי הנקודות להפעלת לחץ: ההנהגה החרדית ומערכת שומרי הסף

כאשר אנו מדברים על העברת הלחץ לבני ברק עלינו להיזהר מאוד, כי בכל זאת היהדות החרדית מייצגת בעיני רבים את היהדות באופן כללי. יש בה עדיין מאור פנים, והאנטישמים השתמשו בסטראוטיפים חרדיים כדי להשניא את היהודים בעולם.

העתקת המחאה לבני ברק צריכה להיות מחודדת נגד העסקנים ולא נגד הציבור. יש לדבר אליהם בשפתם הם, ולהרבות בסיסמאות המצטטות את הרמב"ם ואת התלמוד בשבח העבודה ובגנות הרבנות. כמו:

"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה".

כמה סיסמאות אפשר לגזור מכאן! אפשר גם להעצים את עיקר המחלוקת בינם לבין הסרוגים – המשיחיות והסכנות לעם ישראל מן "העלייה על החומות" בהר הבית.

"כיכר תחריר" נוספת היא מערכת שומרי הסף, שחוששת למלא את תפקידה, ולא מעט בגלל רפיונה הגענו עד הלום. בכל פעם שאני שומע שומר סף מדבר בלהט על הסכנות לדמוקרטיה בכנס כזה או אחר, אני נמלא דאגה, כי הפרקטיקה היא לדבר ולא לעשות. כבר שנים שהדיבור התקיף נגד שחיתות בפי שומרי סף נועד לבוא במקום מעשה, כדי לקבל ציון טוב באוזני באי הכנס.

"כיכר תחריר" נוספת היא מערכת שומרי הסף, שחוששת למלא את תפקידה וגם בשל רפיונה הגענו עד הלום. כשאני שומע שומר סף מדבר בלהט בכנס על הסכנות לדמוקרטיה אני נמלא דאגה, כי הפרקטיקה היא לדבר ולא לעשות

כדי לנער את שומרי הסף, צריך להפגין מול משרדה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה, עם ציטוטים מדבריה בכנס אילת האחרון. בבחינת נאה דורש נאה מקיים.

גלגלי הצדק נעים לאט, אבל ניבי הדיקטטורה טוחנים מהר. אנו כבר אחרי בן-גביריזציה של המשטרה, ועל סף כהניזציה של צה"ל, לפני ריסוק הקולנוע הישראלי, ואחריו התיאטרון, וכרסום מתמיד במערכת המשפט.

עד שהגב' בהרב מיארה תתעורר לעשות מה שהיא עצמה אומרת בכנסים, כבר חלילה לא יהיה מה להציל.

לחץ על העסקונה  החרדית, תוך שמירת כבודו של הציבור החרדי, ולחץ על שומרי הסף, ושוב תוך שמירת כבודם, יוציא אותם מאזור הנוחות שלהם, ויאלץ אותם לחשב מסלול מחדש. החרדים – על התועלת בברית עם נתניהו, ושומרי הסף – אם לא זה הזמן למלא את תפקידם, מתי הזמן? כי כבר מזמן חצינו את הסף.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.