השנאה מאחדת רבים מאתנו. זה מבחיל לחוש את הדופק החברתי אחרי חודשים רבים של מלחמה. הפערים וחילוקי הדעות הובילו לשיח של חרשים. אין דבר כמעט שיש עליו הסכמה. אין מכנים משותפים, אין סיפור ישראלי חדש שבוקע מן הכאב ואין שביל צר שניתן לפרוץ דרכו ולהוליך המונים אחריו.

הקרע עמוק עד להכאיב, ונדמה שאנו צועדים בכיוונים הפוכים, שמובילים לדרך ללא מוצא ולעקומה יורדת. התקבצנו כאן בשל היותנו יהודים, וכיום היהדות הפכה לגורם המפלג ביותר בחיינו.

אין סיפור ישראלי חדש שבוקע מן הכאב. הקרע עמוק עד להכאיב, ונדמה שאנו צועדים בכיוונים הפוכים, שמובילים לדרך ללא מוצא. התקבצנו כאן בשל היותנו יהודים, וכיום היהדות הפכה לגורם המפלג ביותר בחיינו

מפרשיה המקטבים אותנו מעמיקים את אחיזתם ומתבצרים בעמדתם. סוגיית הגיוס הפכה לסוג של "ייקוב הדין את ההר" – ייהרג ובל יעבור". כשצד אחד חש כי החומה סביבו מתהדקת ואין גשר שמאיר את הדרך, מגיעים לבסוף למכות ואגרופים.

הניכור והשנאה בין הקבוצות בתוך החברה אינם ניתנים עוד לאיחוי. דין תורה מול דין עולם. חרדים מול חילונים, פונדמנטליסטים מול המון מוחה וזועם, זהויות רבות המתנגשות לנוכח היעדר רצון להכיל ופיצול הולך ומעמיק. בבוקר, כשיוצאים לרחוב, רבים שואלים נגד מי אנחנו היום? מי המרגיז הבא ומי הבא בתור.

שנים רבות אנו חיים על זמן שאול. דחינו הכרעות יסוד בכל תחומי חיינו ועסקנו בכיבוי שריפות שהלכו והעצימו. התעלמנו מהפיל שבחדר ומן העובדה שמיליוני פלסטינים לא הלכו לשום מקום, והאמנו שעם הזמן בעייתם תיעלם. ההפך אירע – הקוץ בישבן החמיר והפך למורסה שמאיימת לכלות את הגוף.

דחינו הכרעות על הצורך בשוויון בנטל, הקמנו קונגלומרטים של מערכות חינוך מתבדלות המנותקות זו מזו ולא השכלנו לפתח סיפור משותף וצעידה בנתיב שיאפשר לכולם לרכוש עתיד בעולם מפותח וטכנולוגי. עכשיו הכול מתפוצץ לנו בפנים והאויב ממתין בשער.

הכוחות התבצרו בעמדתם. כל סקטור הקים את ישראל שלו, והחומה הבצורה התהדקה מעל צווארה של הממלכתיות שהלכה, דעכה ונמוגה. העיקר לדאוג לתרבות הסקטוריאלית – המוח הפוליטי מכוון לשם.

הניכור והשנאה בין הקבוצות בתוך החברה אינם ניתנים עוד לאיחוי. דין תורה מול דין עולם. חרדים מול חילונים, פונדמנטליסטים מול המון מוחה וזועם, זהויות רבות המתנגשות לנוכח היעדר רצון להכיל, ופיצול הולך ומעמיק

החרדיות הקימה מדינה מקבילה ומנוכרת וחינכה דור גדול עצום ורב המזלזל בציבור החילוני ובז לערכיו, והפכה לדת מתבדלת המאיימת על העתיד. די להביט על נזקים במאות מיליוני שקלים לעבודות הרכבת הקלה של חוליגנים חרדים, כדי להפנים לאן צועדת ישראל. האורתודוקסיה השולטת בחיינו הרחיקה רבים מיהודי התפוצות, במקום לראות בהם נכס אסטרטגי לעתידנו.

בסוף אנו עומדים חסרי אונים מול מערכה כבדה של להיות או לחדול. אנו ניצבים מול אויב אכזר כשאנו מפולגים ומרוסקים ושולחים את צעירנו למות בקרב בלב חצוי.

אנו עומדים בשעת חירום חסרת תקדים בתולדות המדינה. ראוי ראשית לאבחן את מצבנו ולהבהיר לישראלים שחיים בהדחקה את משמעותו. אי אפשר עוד לדחות הכרעות בשאלות היסוד של עתידנו, ולחפש כבישים עוקפים של דחיינות.

ההכרעות יהיו קשות, והן דורשות גם ללכת נגד הרוח ולהילחם ברוע מבית ומחוץ. החברה סטתה מן הדרך הרצויה ורק תפנית חדה תשפר את יכולת ההישרדות שלה.

אין ביטחון שזה אפשרי. יתכן שאיחרנו את המועד אבל אין לנו אופציה להפוך לפסימיים חסרי מנוח. הציונות הצליחה למרות כל הסיכויים משום שנבנתה על ידי משוגעים שעשו היסטוריה. אם לא נכריע ונמשיך לגרור רגלים – הפערים יתרחבו והמפולת תהיה קרובה מתמיד.

זו שעת חירום חסרת תקדים בתולדותינו. ראוי ראשית לאבחן את מצבנו ולהבהיר לישראלים שחיים בהדחקה את משמעותו. אי אפשר עוד לדחות הכרעות בשאלות היסוד של עתידנו, ולחפש כבישים עוקפים

אחרי שיקום הצבא מן היסוד ובניין הכוח מחדש, ואחרי שיקום הדרום והצפון, ישראל צריכה להכריע על כך שהיא אינה רוצה לשלוט עוד במיליוני פלסטינים וכי עליה להיפרד מהם, להבטיח גיוס שוויוני לכל, לחוקק חוקה שתבטיח את זכויות הפרט לכל אזרחיה.

על ישראל לבטל את הזרמים הפרטיים והמגזרים בחינוך ולהקים מערכת חינוך ממלכתית עם סיפור כלל ישראלי, שיבטיח כישורי חיים לכל האוכלוסייה ללא יוצא מן הכלל.

על ישראל להיאבק בשחיתות השלטונית ובאלימות בחברה הערבית, להחזיר את הכבוד למקצועות הרוח והפילוסופיה ולחנך לתרבות חיים של דמוקרטיה. עליה להקים מחדש שירות ציבורי יעיל, מקצועי ונטול פניות ולטפח סגל ציבורי איכותי ומוכשר.

זאת ועוד, על ישראל לחוקק חוק להגבלת קדנציה של ראש ממשלה. לבנות מחדש מדינה של כלל הישראלים במקום מדינה הצועדת במסלול התנגשות של קבוצות המטפחות שנאה וניכור לכל מי שאינו מקבל את ערכיהן. הגלובליזציה עומדת בפני מערכה קשה על השליטה בעולם המחר, ומוכנות ישראל לכך חיונית להישרדותה.

אנו מצויים במשבר המנהיגות הגדול ביותר בתולדותינו וזקוקים לדרך שתציל את ישראל מעצמה. ישראל זקוקה ל"אוונגרד" – צעירים שאכפת להם צריכים להוביל את המהפכה החדשה ולשנות את סדרי העדיפויות. כל המהפכות בעולם נעשו על ידי צעירים שמרדו במוסכמות של החברה שחיו בה ושאפו לשנות את כלליה.

אנו מצויים במשבר המנהיגות הגדול ביותר בתולדותינו וזקוקים לדרך שתציל את ישראל מעצמה. ישראל זקוקה ל"אוונגרד" – צעירים שאכפת להם צריכים להוביל את המהפכה החדשה ולשנות את סדרי העדיפויות

לצאת לרחובות ולהפיל את המנהיגות הכושלת שהובילה את ישראל לעברי פי פחת – זה הצעד הראשון במסלול הריפוי הארוך שיחזיר את הרוח הישראלית הפועמת בליבם של רבים המבקשים תקווה. אם לא נעשה זאת עכשיו, הציונות תיהפך לאפיזודה חולפת.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.