נטע, צעירה מאזור המרכז, נוסעת כמעט מדי יום באוטובוס לעבודה בתל אביב. עם כל יום שעובר החום נהיה כבד יותר, השמש מכה בעוצמה רבה יותר והתחנה לא מספקת שום הגנה מפניה. כדי להעביר את ההמתנה הלוהטת נטע פיתחה תחביב: היא מצלמת את הנוסעים הממתינים לאוטובוס בשלל מקומות המסתור שהם מאלתרים כדי לחמוק מהשמש:
אחת מסתתרת מתחת לעץ הממוקם בהמשך המדרכה; אחד מנסה לתפוס מחסה מאחורי התחנה; ומישהו הרחיק עד הכניסה של בניין סמוך בתקווה שיצליח לרוץ מספיק מהר כשהאוטובוס יגיח מעבר לפינה. ספוילר: לא מעט נוסעים כבר פספסו ככה את האוטובוס.
כשנטע העלתה את התמונות לרשתות החברתיות הן התקבלו בשיטפון של תגובות מזדהות וזועמות מצד נוסעות ונוסעים בתחבורה הציבורית. "אנחנו מדינת שמש ומעצבי התחנות חיים באסכולה אירופית", כתב חנן.
התגובות שצריכות להדיר שינה מאנשי משרד התחבורה – המעטים שנותרו במשרד הזה שעוד אכפת להם – הן מהסוג שכתבה כרמית: "זה החסם העיקרי מבחינתי מפני נסיעה בתחבורה הציבורית"
"ככה זה כשמי שמתכננים את התחנות הם אנשים שספק אם אי פעם נסעו באוטובוס. מבחינתם זה טובה שהם עושים לעניים ושיגידו תודה", כתב מאור וגרף מבול לייקים. "דמיינו מה זה לעמוד בתחנה כזאת חשופה בעמק הירדן", כתבה מאיה וצירפה תמונה של תחנת אוטובוס בכביש 90, "בתמונה לא רואים שהטמפרטורה היא 40 מעלות".
התגובות שצריכות להדיר שינה מאנשי משרד התחבורה – המעטים שנותרו במשרד הזה שעוד אכפת להם – הן מהסוג שכתבה כרמית: "זה החסם העיקרי מבחינתי מפני נסיעה בתחבורה הציבורית. אצלנו בתל אביב יש הרבה קווים ובתדירות מצוינת, אבל לא יכולה לדמיין המתנה בחום הזה ללא צל אחרי יום עבודה". גם טלי ציינה: "זה נורא ומונע ממני לנסוע בתחבורה ציבורית".
תלונות של נוסעי ונוסעות האוטובוסים על מחסור בצל בתחנות הן לא עניין חדש. עם הזמן, באדיבות הקצנת האקלים המצב רק הולך ומחמיר, וההמתנה בתחנות חשופות ולוהטות הופכת פחות ופחות נסבלת. אפשר היה לצפות שמשרד התחבורה והעיריות ינסו לתת פייט, להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות ובעיצוב מתוחכם על מנת להקל על הנוסעים – אבל זה כמעט לא קורה.
"כדי לעשות צל הגג של התחנה צריך להיות נמוך, אבל התקן הוא שלושה מטרים. מי צריך את זה? יש הרבה ניואנסים, הבעיה היא שהמשרד תקע אותנו עם סוג אחד"
"במקום ללכת קדימה אנחנו הולכים אחורה", אומר גורם בתחום התחבורה שמלווה את הסוגיה כבר שנים, "סככות טובות עם הצללה רחבה שפעם היו בתחנות הולכות ונעלמות, ומוחלפות בכל הארץ בדגם כמעט אחיד שמכתיב משרד התחבורה. בערבה היו פעם סככות גדולות עם ספסל דו כיווני שסיפקו צל מ־07:00 בבוקר עד 18:00 בערב, כולן נעקרו כבר, הן לא קיימות יותר כי הן לא עומדות בתקן".
ואכן, אגף תשתיות במשרד התחבורה פרסם תקן לסככות שרוחבן נע בין 60 ל־80 סנטימטרים ויכולת ההצללה שלהם מוגבלת מאוד. העיריות והרשויות המקומיות האחראיות על התקנת הסככה יכולות באופן תיאורטי לבחור בדגם אחר, אבל אז הן יפסידו את המימון של משרד התחבורה.
"למעט ערים מבוססות שמוכנות להשקיע במקומות ספציפיים", אומר הגורם, "כמו למשל תל אביב בשדרת הקריה החדשה (דרך בגין א"ל) ובאר שבע בשדרות רגר, העיריות והרשויות המקומיות לא יוציאו על זה כסף ויסתפקו בשטנצים של משרד התחבורה.
"כדי לעשות צל הגג של התחנה צריך להיות נמוך, אבל התקן הוא שלושה מטרים. מי צריך את זה? יש הרבה ניואנסים, הבעיה היא שהמשרד תקע אותנו עם סוג אחד".
"תחנת אוטובוס היא לא תחליף להצללה בעיר כמו עצים. עירייה עם מודעות תמקם את התחנות ליד עצים. יש בעולם פתרונות יצירתיים, רובם מבוססים על צמחייה"
בכנס שנערך לפני כשנתיים אמר מהנדס העיר תל אביב שתחנות אוטובוס לעולם לא יוכלו לספק את הצל הנדרש בקיץ הישראלי, משום שהשמש זזה, המדרכות צרות מדי ופיזיקלית זה פשוט לא אפשרי.
במילים אחרות, הוא הציע לנוסעים להפסיק את הנהי והבכי ולהשלים עם העובדה שתחנות אוטובוס אינן עצים. קשה לומר שהדברים התקבלו באהדה בקהל השומעים שמנה פעילי סביבה רבים המרבים לנסוע באוטובוס.
בכיר לשעבר במשרד התחבורה מסכים שיש הגזמה בחשיבות שמייחסים לעיצוב התחנה: "אם אתה עומד בשעות אחר־הצוהריים בתחנה הפונה מערבה לא יעזור לך כלום, גם אם ההצללה תהיה יותר רחבה בסוף אתה עומד ונצלה.
"תחנת אוטובוס היא לא תחליף להצללה בעיר כמו עצים. עירייה עם מודעות תמקם את התחנות ליד עצים. יש בעולם פתרונות יצירתיים, רובם מבוססים על צמחייה ולא על פח. אנשים אוהבים להגיד שהבעיה היא בתקן אבל זה קצת פשטני.
"אם לעירייה הייתה תפיסה שהיא אחראית לזה שלהולכי הרגל והממתינים בתחנה יהיה צל יש לה הרבה דרכים לעשות את זה: עצים או עוד ספסלים בנקודות מוצלות"
"כמה ההצללה יכולה להיות עמוקה יותר – עוד חצי מטר? בסוף זה לא יעזור אלא אם תעשה סככה סגורה וממוזגת. באילת יש שתיים כאלה, כל תחנה כזו עלתה 180 אלף שקל לעומת כמה אלפי שקלים שעולה סככה רגילה והעלות של התחזוקה נופלת אחר כך על העירייה. תחנה ממוזגת גם לא מתאימה למדרכות סטנדרטיות כי היא תופסת הרבה רוחב וחוסמת את המעבר".
יועץ בתחום התחבורה והקיימות סבור שתחנות האוטובוס – כמו כל כך הרבה מרכיבים בתחבורה הציבורית בישראל – נופלות בין הכיסאות: "זה סיפור של אחריות ותפיסת אחריות. משרד התחבורה מתקצב את התחנה, הרשות המקומית מתקינה אותה וחברת האוטובוסים מציבה את העמוד עם המידע והמספרים.
"במקומות אחרים בעולם יש רשות תחבורה מטרופולינית שאחראית על הכול. אם לעירייה הייתה תפיסה שהיא אחראית לזה שלהולכי הרגל והממתינים בתחנה יהיה צל יש לה הרבה דרכים לעשות את זה – אם באמצעות עצים או עוד ספסלים בנקודות יותר מוצלות. ברגע שהסמכויות מתפזרות בין כל כך הרבה גורמים אז אף אחד לא מרגיש אחראי על איכות החיים של הנוסעים".
על דבר אחד כולם מסכימים – הסבל של הנוסעים היה מצטמצם משמעותית אם הם היו צריכים לחכות הרבה פחות זמן בתחנה, כלומר תדירות האוטובוסים הייתה הרבה יותר גבוהה מהמקובל בישראל. אלא שתוספות שירות ושדרוג בצי האוטובוסים אינם על סדר היום של שרת התחבורה הנוכחית מירי רגב.
"50% מהזמן אתה הולך רגל וחשוף לאקלים. ככל שמתקדמים בהבנה מה זה תחבורה ציבורית מבינים שצריך להתעסק בפרקי הזמן האלה. ברכבות הקלות כבר הבינו שזה חשוב, באוטובוסים זה עוד לא קרה"
אם לא די בכך שהאוטובוסים נדחקו לתחתית סדר העדיפויות, רגב גם בלמה את תנופת נתיבי התחבורה הציבורית שהתחילה בשנים שקדמו לכניסתה למשרד ובכך מעכבת את האוטובוסים עוד יותר בזמן שהנוסעים נחרכים בתחנה.
"הבעיה העיקרית היא שרוב המדינות שמנסות לתת חוויית נוסע סבירה הן מדינות צפוניות שעד לא מזמן שמש לא הטרידה אותן", אומר ד"ר יואב לרמן ממכון "פלאנט" לתכנון עירוני.
![תחנת אוטובוס "לה סומבריטה" בלוס אנג'לס, 25 במאי 2023 (צילום: Patrick T. Fallon / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/07/AFP__20230526__33G946L__v1__HighRes__UsTransportEnvironment-1024x640.jpg "תחנת אוטובוס "לה סומבריטה" בלוס אנג'לס, 25 במאי 2023 (צילום: Patrick T. Fallon / AFP)")
"התחנה שאימצנו כתחנה הסטנדרטית של ג'ייסי דקו (התחנות הנפוצות בתל אביב שזכו במהלך השנים לביקורת על כך שיש בהן שטח פרסום נרחב ומעט מאוד צל, א"ל) מבוססת על תכנון בצפון אירופה מלפני 30 שנה.
"זה לא בהכרח חייב להיות ככה. תכנון תחנות שיגנו על הנוסעים זה דבר שדורש הרבה תשומת לב וברור שזה נופל בין משרד התחבורה לעיריות ולמפעילים ואף אחד לא מתעסק עם זה מספיק".
"התחנות זה עוד המקום שבו אפשר להשפיע. אם אתה משרד התחבורה אתה לא יכול להשפיע על כל הרחובות בעיר, אבל על התחנה וסביבתה כן"
לרמן מאמין שבשנים הקרובות התחנות יקבלו יותר תשומת לב, פשוט כי לא תהיה ברירה: "בנסיעות עירוניות בתחבורה הציבורית, בערך 50% מזמן הנסיעה הנוסע לא נמצא ברכב עצמו. הוא בהליכה לתחנה, בהמתנה בתחנה ובהליכה מהתחנה אל היעד.
"50% מהזמן אתה הולך רגל וחשוף לאקלים. ככל שמתקדמים בהבנה מה זה תחבורה ציבורית מבינים שצריך להתעסק בפרקי הזמן האלה. ברכבות הקלות כבר הבינו שזה חשוב, באוטובוסים זה עוד לא קרה. כל ההשקעה באוטובוסים לא שווה אם אין לך חוויה טובה מחוץ לרכב.
"התחנות זה עוד המקום שבו אפשר להשפיע. אם אתה משרד התחבורה אתה לא יכול להשפיע על כל הרחובות בעיר אבל על התחנה וסביבתה כן".
![תחנת אוטובוס "לה סומבריטה" בלוס אנג'לס, 25 במאי 2023 (צילום: Patrick T. Fallon / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/07/AFP__20230526__33G946P__v1__HighRes__UsTransportEnvironment-1024x640.jpg "תחנת אוטובוס "לה סומבריטה" בלוס אנג'לס, 25 במאי 2023 (צילום: Patrick T. Fallon / AFP)")
אבל מה בעצם אפשר לעשות אחרת?
"אני מסכים שזו בעיה קשה. זו לא בעיה קלה. גם במקומות דומים לשלנו מבחינה גיאוגרפית הנוסעים סובלים מאוד. אי אפשר לחכות בתחנות אוטובוס בלוס אנג'לס בקיץ. הם עשו פיילוט שנמשך ארבע שנים ובסוף יצא להם צ'יקמוק, ממש בדיחה. קוראים לזה 'לה סומבריטה' ('צל קטן' בספרדית, א"ל). זה הפך למקור ללעג בתקשורת האמריקאית.
"אם בכל זאת יש מקום לאופטימיות, זה בגלל שעכשיו הבעיה הגיעה גם לאירופה הצפונית. נהיה להם חם. הם צריכים למצוא פתרונות לחום שלא היה שם אף פעם. עד היום הדגש בתחנות שם היה על הגנה מגשם ומקור, אף אחד לא תכנן הגנה מחום.
"אם בכל זאת יש מקום לאופטימיות, זה בגלל שעכשיו הבעיה הגיעה גם לאירופה הצפונית. אני מאמין שבשנים הקרובות נראה פריצת דרך כי לא תהיה ברירה. זה יגיע מאירופה, כי כאן בישראל כנראה לא ימציאו תחנה"
"עכשיו תחנות האוטובוס באירופה הפכו לחממות שחבל על הזמן. יש עכשיו כל מיני פיילוטים של גגות ירוקים על תחנות. אני מאמין שבשנים הקרובות נראה פריצת דרך כי לא תהיה ברירה. זה יגיע מאירופה, כי כאן בישראל כנראה לא ימציאו תחנה".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "סככות המוצבות ברחבי הארץ מבוססות על תכנון שבוצע על ידי יועצים שהתמחו בעיצוב סככות ושלקחו בחשבון את האקלים הישראלי.
"לפיכך, במסגרת הנוהל שמפרסם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים בהקשר זה, מתאפשרת בחירה בכמה מפרטי סככות, לרבות סככה המותאמת לאזורים בעלי תנאי מזג אוויר חם שמאופיינת בתוספת הצללה, כפוף למסגרת התקציבית.
"עם זאת, השיקול בבחירת סוג הסככה ומאפייניה שמור לרשות המקומית. יחד עם זאת, פתח הסככה מותקן לכיוון הנסיעה וגג הסככה מותאם לגובה האוטובוס. בהתאמה היקף ההצללה תלוי במיקום השמש.
"משרד התחבורה והבטיחות בדרכים נעזר בעת האחרונה בגורמים ובמומחים שונים לשיפור הסככות ולמציאת פתרונות עיצוביים למתן מענה לצרכים השונים"
"כך לדוגמה, בכביש שכיוון נסיעתו לכיווני צפון/דרום אותה סככה תספק הצללה מלאה בשעות הבוקר לעומת הסככה שמעבר לכביש בכיוון הנסיעה ההפוך שבה יהיה פחות צל, והמצב הפוך לאחר הצוהריים ביחס לאותן סככות.
"יתרה מכך, באזורים מוכי חום קיצוני דוגמת הערבה ואילת אושרה גם התקנות סככות ממוזגות. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים נעזר בעת האחרונה בגורמים ובמומחים שונים לשיפור הסככות ולמציאת פתרונות עיצוביים למתן מענה לצרכים השונים ובכלל זה לצרכים התחבורתיים, הצללה, גשם ועוד. התכנון הוא כי החל מהחציון השני של שנת 2025 תתאפשר הצבה של סככות אלה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומשרד התחבורה יודע שאין חלופות
של נוחות ובטיחות, מדלת לדלת,
בפרט אם צריך להחליף אמצעי תחבורה במהלך מסע.
זה נכון לא רק לתחנות עם צל,
אלא גם לשבילי אופניים שנקטעים באמצע הדרך לרכבת,
או תחנות רכבת בשולי ערים בלי תחבורה נוחה מהן.
יודעים ולא עושים הרבה-
מדמיינים שאם יוסיפו קרונות אז המיקוד יעבור ללקוחות האזרחים, או שאם יוסיפו נתיב וגשר יפתרו הבעיות המהותיות שגורמות למדינה בפקק בתחתית הדירוג של הoecd.
ואז בונים עוד שכונות מגדלים ללא מוצא.
מי יושיע?…