לאחר משפט אדולף אייכמן, קבוצה של אנשי רוח חכמים ומצוינים, וביניהם מרטין בובר, גרשום שולם, נילי זק"ש, לאה גולדברג ושמואל הוגו ברגמן, פנו אל נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, כדי שלא יבוצע עונש מות באייכמן.

הטיעון לא היה חנינה לאייכמן, אלא הימנעות ממעשה רצח על ידי יהודים בישראל, והחשש שעונש המוות לאייכמן יהיה סוף פסוק בטענות לזוועות הנאצים. בעיקר, שהדבר ישמש דווקא את שונאי ישראל נגד היהודים.

טיעון אנשי הרוח לנשיא לא היה חנינה לאייכמן, אלא הימנעות ממעשה רצח ע"י יהודים בישראל, והחשש שעונש המוות יחתום את הטענות לזוועות הנאצים. בעיקר, שישמש את שונאי ישראל נגד היהודים

הם כתבו:

"אין אנו מבקשים את נפשו, כי יודעים אנו שאין איש הראוי פחות ממנו לרחמים, ואין אנו באים לבקש מתן חנינה לו, אנו מבקשים את החלטתך למען ארצנו ולמען עמנו".

ועוד כתבו:

"אין אנו רוצים שהצורר יביאנו לכך שנעמיד תליין מתוכנו… שונאי ישראל בכל העולם רוצים שנילכד במלכודת זו. שהרי הוצאה לפועל של פסק דין מוות תניח בידיהם את האפשרות לטעון… ששולם לעם היהודי כופר דם על הדם ששפכו. אל ניתן ידנו לכך ואל ניצור אפשרות וצל צלו של רושם כי ניתן כופר קורבנם של ששה המיליונים על ידי העלתו לגרדום של רשע זה".

הכלי המתועב של "חיסולים" הוא הוצאה להורג מטעם המדינה – בלי משפט. פעם קראו להם "חיסולים ממוקדים" אבל כולנו יודעים שהם לא ממוקדים וגורמים לנזק היקפי עצום של עשרות מתים ושכונות הרוסות.

זה כלי מתועב מבחינה מוסרית – גם כשמופנה אל רוצחי המונים. אבל זה פשוט כלי שלא משיג את המטרה העיקרית שכוחות הביטחון היו אמורים לשאוף אליה – לספק ביטחון. למעשה, הכלי הזה פוגע כל פעם מחדש בביטחוננו.

הכלי המתועב של "חיסולים" הוא הוצאה להורג מטעם המדינה – בלי משפט. פעם קראו להם "חיסולים ממוקדים" אבל כולנו יודעים שהם לא ממוקדים וגורמים לנזק היקפי עצום של עשרות מתים ושכונות הרוסות

בכל פעם שישראל קמה לחסל, אנו מקבלים תגובת נגד. והפעם, צמד (או שלושת) החיסולים – מביאים הסלמה בצפון ובדרום ומול איראן. וכמובן – כל מי שעוד אחז בשמץ תקווה כי החטופים ישובו – כנראה יצטרך לוותר עליה. ניתן להתרשם כי הממשלה הזו והעומד בראשה עושים כל מה שאפשר לחסל את החטופים.

זכרו באפריל, לאחר חיסול מוחמד רזא זהדי, מישהו הרגיש בטוח יותר? נציגויות ישראל בעולם נסגרו, המדינה בחרדה ואנשים אוגרים מזון בממ"דים. אנחנו קיבלנו שלל הודעות מבית הספר על היערכות למצב החירום הבא עלינו לרעה.

ובלילה אחד ישבנו והמתנו לטילים וכטב"מים וראינו את הטילים מעל לגג ביתנו בירושלים. והייתה אחת שהייתה הקורבן, ילדה צעירה מהנגב הלא ממוגן (כמובן) שנפצעה קשה.

להרוג את אסמאעיל הנייה לא ישיב לחיים אף אחד מאלפי המתים, ורק יביא את מותם הכמעט הוודאי של החטופים המעטים שעוד נותרו בחיים. להרוג אותו באיראן פותח חזית חדשה ע"י מדינת ישראל, שעתה מרוסקת וצבאה מותש ומתקשה מתפקד.

כלי החיסולים צריך להיעלם ולהתבטל. אי אפשר לצפות, למרבה הצער, כי זהות המחוסל ואופן החיסול יקבלו, טרם הפעולה, את השקיפות הנדרשת מפעולה שמשפיעה עלינו, כולנו. ולכן ההחלטות הן במחשכים, על ידי אנשים שיותר מדי מהם הוכיחו ומוכיחים כי אי אפשר לסמוך על שיקול דעתם.

יש לנו הנהגה מופקרת. הממשלה כמובן, אך מערכת הביטחון גם היא מנוהלת על ידי מי שגם הם אחראים לטבח בעזה, לשבעה באוקטובר, למצבנו הנוכחי. אלו לא אנשים שאפשר לשים בידיהם את הכוח להחליט מי לחיים ומי למוות.

הרג הנייה לא ישיב לחיים אף אחד מאלפי המתים, ורק יביא את מותם הכמעט ודאי של החטופים המעטים שעוד נותרו בחיים. להרוג אותו באיראן פותח חזית חדשה מול מדינה מרוסקת שצבאה מותש ומתקשה לתפקד

לכן את הכלי המתועב הזה יש לקחת מידיהם. אחת התוצאות של הלחימה הנוכחית (יחד עם הקמתה של מדינה פלסטינית, והיעלמותו של הימין, שיתקפל סוף סוף מבושה) היא ביטול הכלי הזה. שלא מביא ביטחון, ואיננו ממוקד.

עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג ומשורר ישראלי, חי בברלין, פוסט דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה החופשית בברלין.