1

"זה לא שפוי לשחק במזג האוויר הזה. להיות שם על המגרש ארבע וחצי שעות, בעיקר כשאתה מול השמש, זה פשוט לא שפוי". כך סיכם הטניסאי הצ'כי יאן מנסיק את אחד ממשחקיו בטורניר הרולאן גארוס האחרון שנערך בפריז.

אי אפשר לייחס את הקושי של מנסיק לגיל – הוא בסך הכל בן 21 – ואין חשד שהוא השתמש בחום כתירוץ, מהסיבה הפשוטה שהוא ניצח במשחק ובהמשך אף הגיע עד חצי הגמר.

אם בתחילת הטורניר היו מי שייחסו את התלונות של הטניסאים על החום לפינוק, הרגע שבו יאניק סינר, המדורג מספר 1 בעולם, קרס פיזית על המגרש ונכנע לחום וליריב נחות הבהיר מעל ומעבר לכל ספק: הקצנת האקלים ניצחה את הספורט.

אם בתחילת הטורניר היו מי שייחסו את תלונות הטניסאים על החום לפינוק, הרגע שבו יאניק סינר, המדורג מספר 1 בעולם, קרס פיזית על המגרש, הבהיר מעל ומעבר לכל ספק: הקצנת האקלים ניצחה את הספורט

הרולאן גרוס, ששוחק בימים שבהם נשברו שיאי טמפרטורות היסטוריים בחודש מאי בפריז, הפך לאירוע הספורט הגדול והמתוקשר אי פעם שהוכרע על ידי האקלים.

אם זה יקרה גם במונדיאל שיצא זה עתה לדרך, ייתכן שקיץ 2026 ייזכר כרגע שבו הספורט העולמי השתנה לתמיד.

יאניק סינר מאיטליה חש ברע בגלל החום במהלך משחק היחידים לגברים באליפות צרפת הפתוחה בטניס בפריז, בזמן שהטמפרטורה טיפסה ל-33 מעלות, 28 במאי 2026 (צילום: AP/Aurelien Morissard)

עולם הספורט מצטיין בהדחקה. ספורט משוייך אצלינו למחלקת הכיף של החיים, המקום שבו אנחנו רשאים להפסיק לדאוג ולהתחיל להתרגש.

היחס של העולם לספורט מזכיר גיליון של ידיעות אחרונות מלפני עשרים שנה: לספורט יש מדור נפרד, עולם מושגים מיוחד, גיבורים משלו. החדשות הכלליות ממעטות לחדור לשם, בוודאי כשמדובר בחדשות על ההתחממות הגלובלית. מה לטניס, כדורגל ויידוי פטיש ולמשבר האקלים?

עולם הספורט מצטיין בהדחקה. החדשות הכלליות ממעטות לחדור לשם, בוודאי כשמדובר בחדשות על ההתחממות הגלובלית. מה לטניס וכדורגל ולמשבר האקלים?

רק שבעולם האמיתי אין מגירה נפרדת לכל נושא. האקלים והסביבה נוגעים בכל דבר, ובספורט אולי אף יותר מתחומים אחרים.

עומר אדם יוכל למלא את איצטדיון רמת גן בערב של קיץ ישראלי גם אם יהיו כמה מעלות יותר; לשחק טניס או לרוץ מרתון בשיאו של גל חום זה כבר סיפור אחר, שמשפיע במישרין על התפקוד של הספורטאים ואף מסכן את בריאותם וחייהם.

יאניק סינר מאיטליה מקבל טיפול רפואי במהלך משחק היחידים לגברים נגד חואן מנואל סרונדולו מארגנטינה באליפות צרפת הפתוחה בטניס, בפריז, 28 במאי 2026 (צילום: Alain JOCARD / AFP)

הקיץ הנוכחי הוא כמובן לא הראשון שבו הספורט פוגש את הקצנת האקלים. הענפים החשופים יותר הם מטבע הדברים אלה שמשוחקים באוויר הפתוח ובחודשי הקיץ.

גמר ה-NBA משוחק באולם ומזגני הענק של המדיסון סקוור גארדן יגוננו עליו גם אם הטמפרטורות בחוץ ישברו שיאים. טניס, למעט טורנירים ספורים, משחקים בחוץ, וגם יש עדיפות לעונות לא גשומות כי המשחק זקוק לתנאי יובש.

גמר ה-NBA משוחק באולם ומזגני ענק יגוננו עליו גם אם הטמפרטורות בחוץ ישברו שיאים. טניס, למעט טורנירים ספורים, משחקים בחוץ, וגם יש עדיפות לעונות לא גשומות כי המשחק זקוק לתנאי יובש

"פעם מרתון נחשב אצלינו לאירוע קליל שאפשר לעשות בו שעות נוספות", סיפר לי חובש במד"א שליווה כמה ריצות מרתון בישראל. "היום אנחנו מתכוננים לזה כמו לאר"ן" (אירוע רב נפגעים, א"ל).

במרתון תל אביב האחרון, אגב, פונו שמונה מהמשתתפים במצב קשה עם מכת חום. המרתון נערך בפברואר.

יאניק סינר מאיטליה במהלך משחק היחידים לגברים נגד חואן מנואל סרונדולו מארגנטינה באליפות צרפת הפתוחה בטניס, בפריז, 28 במאי 2026 (צילום: Alain JOCARD / AFP)

בתחילת חודש יולי 22' נערך בעיירה מקסימה בשם קופר, סלובניה, טורניר כדורעף חופים. עשרות צעירות מכמה מדינות באירופה ועוד אחת מאסיה התחרו במגרשי חול שסמוכים לשפת הים האדריאטי. בשעות הצהריים הטמפרטורה נשקה ל-33 מעלות, והשחקניות ביקשו שוב ושוב, כמקובל בענף, להרטיב את החול באמצעות צינור כדי למנוע כוויות בכפות הרגליים.

באחת ההפסקות, תוך כדי הרטבת המגרש, הזרם בצינור פסק לפתע. הבחור שעסק בהרטבה חיפש את המכשול שמונע מהמים להגיע, אולי מישהו דורך בטעות על הצינור, אבל לא. הבעיה הייתה בברז עצמו שיבש.

תוך כדי הרטבת המגרש, הזרם בצינור פסק לפתע. בגלל הבצורת ההיסטורית, העירייה הפסיקה את זרם המים לכל החופים הציבוריים באזור, והשחקניות ניצבות בפני בחירה – לפרוש מהטורניר או לחרוך את הרגליים

בתום כמה דקות של המתנה מנהל הטורניר יצא ממשרדו, התייצב מול השחקניות ונציגי הנבחרות והודיע: בהוראת הממשלה, בגלל הבצורת ההיסטורית, העירייה הפסיקה את זרם המים לכל החופים הציבוריים באזור.

הוא משך בכתפיו במבוכה, מלמל את המילה 'אקלים' ונבלע בחזרה במשרדו, כשהוא משאיר את השחקניות עם הידיעה שהן ניצבות בפני בחירה – לפרוש מהטורניר או לחרוך את הרגליים. 

הישראליות, שגידלו עור עבה במשחקים בחופי ישראל בקיץ, הסתדרו איכשהו; לאוסטריות בעלות כפות הרגליים הענוגות זה היה יותר קשה.

משחק כדורעף חופים, ברמינגהם, 4 באוגוסט 2022 (צילום: AP Photo/Manish Swarup)

זו לא הייתה הפעם האחרונה שבה ראיתי איך התוצאות בכדורעף חופים, ספורט אולימפי בעלייה אבל עדיין ענף קטן וצנוע מבחינה כלכלית ותקשורתית, מושפעות במישרין מהקצנת האקלים.

כדורעף חופים הוא אולי ענף חשוף במיוחד לפגעי האקלים, אבל מה שקרה בו אתמול והיום מבשר על מה שיקרה מחר בענפים גדולים ועשירים יותר.

כדורעף חופים הוא אולי ענף חשוף במיוחד לפגעי האקלים, אבל מה שקרה בו אתמול והיום מבשר על מה שיקרה מחר בענפים גדולים ועשירים יותר

אם עולם הספורט יצטרך להמציא את עצמו מחדש ולהתאים את עצמו לאקלים המשתנה – למשל באמצעות שינוי סדרי העונות ולוחות הזמנים או הטלת מגבלות קשוחות על קיום אירועים – יש פעילי סביבה שיראו בכך צדק פואטי ויטענו שהספורט הביא את זה על עצמו. אחריות סביבתית והתנהלות ירוקה יותר אמנם הגיעו פה ושם גם לתחום הספורט, אבל רק בשוליים.

מבקרים מצננים את עצמם במתזי מים עקב החום הכבד באליפות צרפת הפתוחה בטניס, בפריז, 25 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Aurelien Morissard)

קחו למשל את המונדיאל הנוכחי: חלק מהאיצטדיונים אמנם מתנהלים בסטנדרטים מרשימים – ממחזרים את רוב מה שניתן למחזר, מפיקים אנרגיה מפאנלים סולאריים על הגג – אבל כבר עכשיו ברור שהמונדיאל הזה הוא אירוע מזהם בקנה מידה אפי.

כך למשל, בריבוי הנבחרות; ריבוי המדינות שבהן ייערכו המשחקים והמספר העצום של הטיסות; המרחקים שייאלצו לעשות גם הצופים, במקומות שבהם כמעט אין אופציה לתחבורה ציבורית; וכמובן תעשיית המרצ'נדייזינג כמיטב המסורת האמריקאית. אפשר רק לדמיין כמה נקניקיות, קולה וג'אנק פוד לסוגיו ייבלעו במגרשים.

בשנים הבאות, כשהספורט ייאלץ להתאים את עצמו לשינוי האקלים, ייפרדו דרכיהם של העשירים והעניים. המדינות העשירות יוכלו לבנות עוד ועוד מתקני ענק סגורים; מדינות עניות לא יוכלו להרשות לעצמם את התענוג

בשנים הבאות, כשהספורט ייאלץ להתאים את עצמו יותר ויותר לשינוי האקלים, ייפרדו דרכיהם של העשירים והעניים. המדינות העשירות יוכלו לבנות עוד ועוד מתקני ענק סגורים שיספקו לספורטאים ולצופים כיפת ברזל מפני העולם האמיתי. במדינות עניות יותר לא יוכלו להרשות לעצמם את התענוג, והספורט יהיה פחות ופחות אפשרי.

וכך מעגל הקסמים יימשך: העשירים ימזגו את עצמם לדעת ויפלטו תועפות זיהום אוויר וגזי חממה. אלה יגרמו להתחממות נוספת של האטמוספירה ולתנאי אקלים עוד יותר קיצוניים שלא יאפשרו לעניים לעשות ספורט באוויר הפתוח. חד גדיא, חד גדיא.

עובד אצטדיון מתיז מים מצינור בעקבות החום הכבד באליפות צרפת הפתוחה בטניס, בפריז, 28 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Emma Da Silva)

2

לפני כחודשיים, במהלך "שאגת הארי", סיפרתי כאן את סיפורו של גיא: הוא חקלאי ובעליה של חווה נהדרת (וחוקית לגמרי כמובן) באזור הכרמל. הוא ובני משפחתו, שלושה דורות, מתגוררים בחווה, שמדי יום מגיעים אליה עשרות עובדים נוספים.

בשלב מסוים גיא חשד שהחווה לא קיימת בפוליגון היירוטים של פיקוד העורף ומוגדרת 'שטחים פתוחים', ואחרי הרבה הכחשות ומריחות מצד המערכת התברר שהוא צדק. כשטיל איראני נפל בשטח החווה בלי התרעה ובלי יירוט, התגלתה האמת: החווה והאנשים העובדים בה לא זוכים להגנה מינימלית. למרבה המזל, הטיל לא התפוצץ.

בשלב מסוים גיא חשד שהחווה לא קיימת בפוליגון היירוטים של פיקוד העורף ומוגדרת 'שטחים פתוחים', ואחרי הרבה הכחשות ומריחות התברר שהוא צדק, כשטיל איראני נפל בשטח החווה בלי התרעה ובלי יירוט

בעקבות הדברים הגיעו לחווה אנשי פיקוד העורף, סיירו במקום והבטיחו לטפל. הם לא נקבו בלוחות זמנים. עדכון פוליגונים במערכת זו פעולה מורכבת וקשה לבצע אותה תחת אש, וישראל, כידוע, נמצאת במלחמה בלי הפסקה.

על אף שהמערכה מול איראן השבוע הייתה קצרצרה, בקרבת החווה היו שתי נפילות. שוב – בלי התרעה ובלי יירוט. אחת מהן יצרה מכתש של ממש (בתמונה). אנשי החווה בכרמל תוהים מה ייגמר הקודם – המלחמה או המזל.

המכתש שנוצר באזור החווה של גיא כתוצאה מפגיעת טיל איראני, יוני 2026

נציין, כי בעוד גיא נאבק כדי לקבל הכרה והגנה על החווה החוקית שהקים בשטח המדינה, בהתנחלויות בגדה המערבית המצב שונה לחלוטין: בין המלחמה ביוני לבין המלחמה בפברואר, נוספו כ-100 פוליגונים חדשים למערך ההתרעות של פיקוד העורף, שסיפקו התרעה והגנה לחוות בודדים והתנחלויות מבודדות בשטחי הגדה המערבית, גם כאלו שכוללות מספר אנשים מצומצם. 

3

בשעת בין ערביים של יום שני, בשלהי המיני-סבב מול איראן, חופי תל אביב המו אדם. השקיעה והים היו נפלאים כרגיל, ורק דבר אחד צרם: סרטי סימון אדומים, מחוברים ביתדות שננעצו בחול, נמתחו לאורך רוב קו החוף, לכאורה מפרידים בין הציבור לבין הים.

זה היה כל כך מכוער וכל כך מיותר. מה בדיוק המטרה? הסרטים האלה לא עוצרים את מי שרוצה להיכנס לים, ואכן היו לא מעט אנשים במים. הם רק מפריעים למי שמבקש ללכת או לרוץ על קו המים ולהתבונן בשקיעה בנחת

זה היה כל כך מכוער וכל כך מיותר. מה בדיוק המטרה? הסרטים האלה לא עוצרים את מי שרוצה להיכנס לים, ואכן היו לא מעט אנשים במים. הם רק מפריעים למי שמבקש ללכת או לרוץ על קו המים ולהתבונן בשקיעה בנחת.

אנשים יוצאים לנשום קצת ים בערבו של עוד יום קרב, ומוצאים את עצמם מוקפים בסרטים אדומים מטופשים.

סרטים אדומים "חוסמים" את הים בחופי תל אביב, יוני 2026 (צילום: אביב לביא)

גורם בעיריית תל אביב אומר ש"ככה זה כשפיקוד העורף סוגר את הים", אבל זה קשקוש, הים לא היה סגור. גם אין סיבה לסגור אותו: בכל נקודה על קו החוף של תל אביב יש מרחב מוגן במרחק התרעה.

לסרטים האלה אין שום ערך מלבד כסת"ח משפטי: אם מישהו יטבע – ובהיעדר שירותי הצלה הסכנה שזה יקרה גוברת – העירייה תטען שהיא ניסתה למנוע את הכניסה למים.

אפילו זה, אגב, לא באמת נכון: הסרטים אמנם חצצו (לכאורה) בין החוף לים על פני מקטעים ארוכים, אבל היו גם לא מעט אזורים נטולי סרטים שבהם הים, שוד ושבר, היה פתוח לרווחה.

גורם בעיריית תל אביב אומר ש"ככה זה כשפיקוד העורף סוגר את הים", אבל זה קשקוש, הים לא היה סגור. גם אין סיבה לסגור אותו: בכל נקודה על קו החוף של תל אביב יש מרחב מוגן במרחק התרעה

הגיע הזמן שהרשויות בישראל יפסיקו לחשוב שתפקידן להיות גננות ושהציבור הוא אסופה של רפי שכל. כל אדם סביר מבין שיש מלחמה ושאין שירותי הצלה. שלטים רבים שניצבו בחוף הזהירו מפני הרחצה בהיעדר מציל. די בכך כדי להעביר את האחריות למי שבוחר לטבול במים.

רבים, אגב, העדיפו להימנע מרחצה לא בגלל הסרטים. פגרי המדוזות שנחו על החול הרטוב היוו הרתעה הרבה יותר אפקטיבית.

חוף הים בתל אביב, 9 ביוני 2026 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

תגובת עיריית תל אביב-יפו: "בעקבות התחדשות ירי הטילים מאיראן ביום שני וסגירת החופים בהנחיית פיקוד העורף, פעלה העירייה להתריע בפני המבקרים והמתרחצים על איסור הרחצה. בין היתר נמתחו סרטי אזהרה בחופים ובוצעו כריזה וסיורי פקחים לאורך החוף המתריעים על הסכנה ברחצה בניגוד להנחיות פיקוד העורף וללא שירותי הצלה".

4

ספק אם הפסולת נראתה אי פעם פוטוגנית יותר. הצלם זיו קורן, שמוכר מעולמות העיתונות והמלחמה, בילה תקופה בתיעוד היומיום בחירייה.

ספק אם הפסולת נראתה אי פעם פוטוגנית יותר. הצלם זיו קורן, שמוכר מעולמות העיתונות והמלחמה, בילה תקופה בתיעוד היומיום בהר הזבל בחירייה

תערוכה עם הצילומים שלו תיפתח על הר הזבל ביום ראשון הבא (21.6) לרגל יומולדת 60 לאיגוד ערים דן לתברואה.