אם להאמין לאנשי משרד האנרגיה, משק כנפי ההיסטוריה נשמע שלשום (שלישי) בחדר הישיבות של המועצה הארצית לתכנון ובנייה.

אחרי שנים של גמגומים, קם הדבר ונהיה: מעתה (או נכון יותר – מרגע ששר הפנים משה ארבל יחתום) כל צמוד קרקע חדש שייבנה בישראל עם גג בשטח 100 מ"ר ומעלה יחויב בהתקנת פאנלים סולאריים. וכך גם כל מבנה שאינו מיועד למגורים (כלומר מבני ציבור, תעשייה ומסחר) ושטח גגו מעל 250 מ"ר. תנאי בסיסי לקבלת טופס 4, בדיוק כמו חיבור למים או בניית ממ"ד.

הזמן ישפוט אם אכן מדובר בתפנית היסטורית במשק האנרגיה הישראלי. בשלב הזה ניתן בהחלט לקבוע שמדובר ברגע משמעותי.

"אתה יכול להגיד שחייבים לטפל בהכל ביחד, אבל הגישה שלי יותר פרגמטית. בישראל, שהיא מדינה לא ירוקה, קודם כל תיקח מה שנותנים לך"

ניתן אומנם להקשות ולשאול מדוע בתי הדירות המשותפים, שבהם מתגוררים רוב הישראלים, נשארו מחוץ לחגיגה, ולמה החובה חלה רק על בניינים חדשים ולא על הקיימים שגגותיהם הקירחים מהווים בזבוז משווע. אבל אפילו איתן פרנס, יו"ר איגוד חברות האנרגיה המתחדשת, אחד שביום־יום מסתובב עם בטן מלאה על הקשיים והמכשולים שהממשלה מערימה, נשמע אתמול מרוצה.

"אני לא חושב שצריך להתעסק עכשיו בביקורת על זה שבנייני הדירות לא נכללים", אומר פרנס, "אתה יכול להגיד שחייבים לטפל בהכל ביחד, הגישה שלי יותר פרגמטית. בישראל, שהיא מדינה לא ירוקה, קודם כל תיקח מה שנותנים לך.

פאנלים סולאריים על גג בית פרטי בישראל, 13 באוגוסט 2009 (צילום: חן לאופולד/פלאש90)

"זו החלטה היסטורית, היא מחייבת בעלי צמודי־קרקע להתקין מערכות סולאריות קטנות, אבל ברגע שגרמת לבן אדם לבדוק את הנושא הוא יגיע מהר מאוד למסקנה שכדאי לו להתקין מערכת גדולה וגם ממיר היברידי שיאפשר לו לצרוך חשמל בכל מצב. התקנה הזו היא סוכן שינוי, זה תהליך טוב".

לפי התחשיבים שערכו במשרד האנרגיה, הפאנלים על הגגות הפרטיים והציבוריים יוסיפו למשק הספק של 3,500 מגה־ואט עד 2040 (כיום ישראל עומדת על כ־6,000 מגה־ואט), ויחסכו 35 אלף דונם קרקע.

"יש כשל שוק אבל לא במובן הכלכלי אלא במובן הזה שעל אף שזה כלכלי ושהחזר ההשקעה הוא בתוך חמש–שבע שנים, אנשים לא עושים את זה. לכן הולכים לעולם של חיוב"

"כיום רק ל־3%–4% מהבתים הפרטיים יש פאנלים על הגג", מסביר רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה, "זה כלכלי, אבל אנשים לא מודעים לזה, או לא אכפת להם, או שהם מפחדים מהטווח הארוך.

"יש כשל שוק אבל לא במובן הכלכלי אלא במובן הזה שעל אף שזה כלכלי ושהחזר ההשקעה הוא בתוך חמש–שבע שנים, אנשים לא עושים את זה. לכן אנחנו הולכים לעולם של חיוב. מדובר על אנרגיה שתגיע מעשרות אלפי מתקנים קטנים שיש להם עוד ערך מוסף – הם מבוזרים והם נמצאים במקום שבו אנשים צורכים את האנרגיה.

קירוי סולארי על חניון בעמק חפר. אילוסטרציה (צילום: אנרגיה ירוקה ייעוץ וניהול)

"מגה־ואט על הגג של הצרכן שווה לי הרבה יותר מאשר אם מייצרים אותו בנגב וצריך להשקיע סכומי עתק בהובלה. וכמובן חשוב לקשר את זה למצב הביטחוני הנוכחי. מתקן סולארי שנמצא על מבנה תורם לחוסן האנרגטי. גם אם לא יותקן שם מתקן אגירה, מספיק שיתקינו ממיר היברידי כדי שיהיה לך חשמל בשעות היום בכל מצב".

למה רק על מבנים חדשים? זה מכתיב שקצב החדירה יהיה איטי. למה לא לחייב את המבנים הקיימים?
"תקנות התכנון והבנייה מתייחסות למבנים הנמצאים בבנייה. ברגע שהמבנה כבר בנוי הן לא רלוונטיות. אם אתה רוצה לחייב מבנה קיים זה כבר מקור סמכות אחר מבחינה משפטית וזה הרבה יותר קשה.

"בחוק התכנון והבנייה אני יכול לחייב אותך בפאנלים כמו שאתה מחויב בממ"ד. הצטרפנו עכשיו למספר קטן של מדינות שמחייבות פאנלים סולאריים על בניינים חדשים, אבל אין אף מדינה שמחייבת בבניינים קיימים"

"הדוגמה היחידה שמצאנו לזה זו ההנגשה. החוק שמחייב מבנים קיימים לעשות התאמות, חוקקו אותו במיוחד והיה הרבה בלגאן סביב זה. בחוק התכנון והבנייה אני יכול לחייב אותך בפאנלים כמו שאתה מחויב בממ"ד. הצטרפנו עכשיו למספר קטן של מדינות שמחייבות פאנלים סולאריים על בניינים חדשים, אבל אין אף מדינה שמחייבת בבניינים קיימים".

מה לגבי בניינים משותפים? רוב הישראלים גרים בבנייני דירות, לא בווילות פרטיות.
"אנחנו בעד, אבל צריך להבין שהמסה לא תגיע משם. ברוב הבניינים החדשים שנבנים בישראל אין כמעט שטח גג. כבר לא בונים כמו פעם. מנצלים את הגג לפנטהאוז וברבי קומות ללוגיסטיקה – צ'ילרים, מעליות, וכמובן דודי שמש. ברוב הבניינים החדשים אי אפשר להכניס סיכה על הגג".

פאנלים סולאריים על גג בניין משותף. אילוסטרציה (צילום: iStock)

ביקורת קשה על נוסח ההחלטה נמתחה בכמה עיריות, משום שהיא עלולה דווקא להקשות עליהן לזרז את התקנת הפאנלים בשטחן. מדובר בעיריות המקדימות את המדינה וכבר היום דורשות, בעיקר ממבנים מסחריים, להתקין מערכות סולאריות גדולות על הגגות, בהן תל אביב ועוד כמה ערים במרכז.

התקנה הממשלתית מדברת על מערכות קטנות יותר, ומבחינה משפטית היא עלולה לכבול את ידי העירייה בבואה להציב דרישות משלה. "לטעמנו אם עירייה רוצה להחמיר זה מצוין", אומר גורם ממשלתי שעוסק בנושא, "אבל בישיבה במועצה הארצית היועצת המשפטית של הוועדה אמרה שלאפשר לעיריות להציב סטנדרטים משלהן זו התפרקות מסמכות של השר". מותר לשער שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בסוגיה הזו.

יש בעלי אינטרסים שאולי ינסו לטרפד את ההחלטה בדרך, כמו התאחדות התעשיינים שלמרבה האכזבה הודיעה שהיא מתנגדת לחייב התקנת פאנלים על מבני תעשייה גדולים

אחרי שהתקבלה ההחלטה במועצה הארצית היא אמורה להיפתח להערות הציבור, ולאחר מכן מניחים את הנוסח הסופי לחתימת שר הפנים. בימים רגילים זה הליך שאמור להימשך כמה שבועות, אבל ישראל כבר מזמן שכחה מהם ימים רגילים.

מה עוד שיש בעלי אינטרסים שאולי ינסו לטרפד את ההחלטה בדרך, כמו התאחדות התעשיינים שלמרבה האכזבה הודיעה שהיא מתנגדת לחייב התקנת פאנלים על מבני תעשייה גדולים. "ראיתי את כל המקהלה של המתנגדים", אומר איתן פרנס, "ואני לא משוכנע שהתקנה תצליח לעבור את הדרך בשלום".

מנכ"ל חברת חשמל מאיר שפיגלר לצד השר אלי כהן בסיור בתחנת הכוח רידינג, 30 בינואר 2024 (צילום: יוסי וייס, חברת חשמל)

לא יזיק להחזיק אצבעות שההחלטה תתורגם למציאות, אבל מי שעוקב שנים אחרי משק האנרגיה והמאבק להחדרת האנרגיות המתחדשות לא יכול להתעלם מהאירוניה ובעיקר מתחושת ההחמצה.

כבר שנים שרים ובכירים במשק האנרגיה נשאלים שוב ושוב מדוע המדינה לא מחייבת התקנת פאנלים סולאריים על גגות. התשובות שניתנו במהלך השנים היו שילוב מדכדך של שמרנות וכניעה לבירוקרטיות מסורבלות. שנים יקרות הלכו לאיבוד עד שהאסימון הירוק נפל סוף סוף בקרב מקבלי ההחלטות.

שר האנרגיה אלי כהן שחרר הצהרה חגיגית לפיה "המהלך הזה יחסוך כסף לתושבים, יאפשר להם לצרוך חשמל גם בשעת חירום, יגדיל את העצמאות האנרגטית של ישראל ויפחית את זיהום האוויר". את כל זה בדיוק אמרו ב"גרינפיס" ובתנועה הסביבתית לפני 15 ו־20 שנה. לו רק היו מקשיבים להם בזמן ישראל הייתה יכולה להיות היום במקום אחר לגמרי, סביבתית וביטחונית, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם.