הימים הנוראים בהמתנה למתקפה האיראנית
ימי ההמתנה לתקיפה האיראנית הם ימים נוראים ולא רק בגלל חוסר הוודאות, חרושת השמועות והחרדה קיומית, אלא בעיקר בגלל התחושה המעיקה שאף גורם בצמרת המדינה לא יודע מה יקרה וכיצד על ישראל לנהוג.
ראש הממשלה ממשיך לדבר על "ניצחון מוחלט" בזמן שהמדינה כבר כילתה את מאגרי תרופות ההרגעה ברשתות הפארם; בצה"ל מרגיעים ש"אין שינוי בהנחיות"; חברי כנסת צעקניים מאיימים על ההנהגה האיראנית ממעמקי הפגרה; ובינתיים האמריקאים מתזזים ספינות מלחמה בים התיכון, משגרים שליחים לביירות, עמאן וריאד – וממשיכים לדבר על עסקת חטופים, כשאיש לא באמת טורח.
נדמה שכל היוזמות עברו מישראל לגורמים אחרים: ב־7 באוקטובר היא הופתעה על ידי חמאס, באפריל – על ידי טהרן; ארה"ב מנהלת בשביל ישראל את המשא והמתן לשחרור החטופים, בזמן שהממשלה רוקעת ברגליה וצועקת בקול קפריזי "לא בא לי"; והמדינות הערביות מציעות שלום, לשקם את זה, יציבות אזורית – וזוכות להתעלמות מופגנת.
היוצרות התהפכו. מדינת הסטארט־אפ לא מסוגלת להתניע את עצמה. חגי תשרי עוד לא בפתח אך הימים הנוראים – חסרי האסטרטגיה והחזון – כבר כאן
היוצרות התהפכו. מדינת הסטארט־אפ לא מסוגלת להתניע את עצמה. חגי תשרי עוד לא בפתח אך הימים הנוראים – חסרי האסטרטגיה והחזון – כבר כאן. האזור מתבונן בישראל בפליאה, שותפיה מצקצקים בלשונם, בעוד שאויביה מוחאים כפיים בשמחה משום שהם לא יכלו לבקש מתנה טובה יותר.
![דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי לצד טיל בליסטי איראני שנפל בישראל, 16 באפריל 2024 (צילום: GIL COHEN-MAGEN / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/04/AFP__20240416__34PK2FE__v1__HighRes__IsraelIranPalestinianConflictMissile-1024x640.jpg "דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי לצד טיל בליסטי איראני שנפל בישראל, 16 באפריל 2024 (צילום: GIL COHEN-MAGEN / AFP)")
היציבות הסעודית המדומה
על פי פרסומים בתקשורת הערבית והזרה, יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן חושש כי יתנקשו בחייו בעקבות ניסיונו להגיע לעסקה מול ישראל וארה"ב הכוללת נורמליזציה עם ירושלים.
פרשנים רבים תהו האם מדובר באיום אמיתי ו/או חדש – או שמא השליט הסעודי דה פקטו משתמש באיומים הקבועים כמנוף לחץ כדי לקדם את העסקה המיוחלת שתעניק לערב הסעודית מעמד משודרג מול ארה"ב, כולל ברית הגנה, שתספק לממלכה שכבת ביטחון נוספת.
מאז שעלה לשלטון, בן סלמאן ביסס את עצמו כשליט יחיד, יותר מאשר אי־פעם בתולדותיה של ערב הסעודית. כדי לקדם את הרפורמות הגרנדיוזיות הוא הרחיק גורמים שבעיניו היו ריאקציוניים, מיותרים או חשודים
אולם, גם אם הפרשנים צודקים ורמת האיומים על חייו של בן סלמאן לא עלתה באופן משמעותי בעקבות המלחמה בעזה והחתירה הגלויה לעסקה משולשת, הם מתעלמים מההשלכות האפשריות של מימוש האיומים האלה, גם אם מדובר בהיתכנות נמוכה מאוד.
לאנואר סאדאת, שנרצח על ידי מתנקש במצעד צבאי בקהיר ב־6 באוקטובר 1981, היה סגן שקראו לו חוסני מובארכ. המערכת שבראשה הוא עמד לא הייתה תלויה רק בו.
יצחק רבין, שנרצח על ידי יגאל אמיר ב־4 בנובמבר 1995, היה ראש ממשלה במדינה דמוקרטית עם מוסדות שלטון מבוססים ומנגנון מסודר של העברת סמכויות במקרה של מחלה או מוות של ראש מדינה מכהן. לא כך העניין בערב הסעודית.
מאז שעלה לשלטון, בן סלמאן ביסס את עצמו כשליט יחיד, יותר מאשר אי־פעם בתולדותיה של ערב הסעודית. כדי לקדם את הרפורמות הגרנדיוזיות הוא הרחיק גורמים שבעיניו היו ריאקציוניים, מיותרים או חשודים, בהם גם בני משפחתו.
ערב הסעודית מקדמת היום את המדיניות של בן סלמאן השואף ליציבות אזורית. ההשלכות עבור כל האזור במקרה של היעלמותו מהמפה הפוליטית יהיו לא רק דרמטיות, אלא הרסניות
חזון "ערב הסעודית 2030" הוא חזון שלו והוא מפקח עליו באופן אישי. מה יקרה אם יורש העצר לא יוכל להמשיך במשימתו? קל לדמיין שהמערכת הפוליטית הסעודית תיכנס לסחרור – ולא יהיה מי שידחוף קדימה את החזון של בן סלמאן משום שהפרויקט הזה רשום על שמו. ייתכן מאוד שגם רכבת השינויים הגדולים המתרחשים במדינה בעשור האחרון תיעצר.
אם העסקה הגדולה לא תצא לדרך עד אז, ייתכן מאוד שהיא תידחה לעתיד בלתי ידוע. ערב הסעודית מקדמת היום את המדיניות של בן סלמאן השואף ליציבות אזורית. ההשלכות עבור כל האזור במקרה של היעלמותו מהמפה הפוליטית יהיו לא רק דרמטיות, אלא הרסניות מאוד.
העולם מעניק לסודאן הגוועת רק כ־20% מהסיוע הנחוץ
הרעב הקיצוני כבר כאן – וכך גם פשעי המלחמה, לרבות האונס, הטבח וההתעללות. סודאן, שהייתה בין המדינות האחרונות לחוות את האביב הערבי, נלחמת בעצמה כבר יותר משנה – והסוף אינו נראה לעין.
המלחמה האכזרית בין שני הצבאות – כוחות "התגובה המהירה" בראשות הגנרל חמדאן דגלו ("חמידתי") וצבא סודאן בראשות עבד אל־פתאח אל־בורהאן, גובה קורבנות רבים בנפש. כעת לכל הצרות נוספו גם שיטפונות שנגרמו בעקבות עונת גשמים סוערת במיוחד.
הארגון הבינלאומי לפליטים והגירה מאשים את העולם בכך שהוא לא ממהר לסייע. לפי נתוני הארגון, סודאן זוכה רק ל־21% מכלל הסיוע שהיא זקוקה לו כדי לשרוד
הארגון הבינלאומי לפליטים והגירה מאשים את העולם בכך שהוא לא ממהר לסייע. לפי נתוני הארגון, סודאן זוכה רק ל־21% מכלל הסיוע שהיא זקוקה לו כדי לשרוד. פשר העניין הוא שאלפים רבים לא ישרדו את המלחמה הזאת.
כמחצית מאוכלוסיית סודאן סובלת מרעב ואחד מארבעה סודאנים נאלץ לעזוב את ביתו בגלל המלחמה, אך הידיעות על הרעב והמחלות במחנות הפליטים בדרפור – וגם במדינות השכנות – מתפרסמות בעמודים האחרונים של העיתונים, ועל פי רוב כלל לא מגיעות לכותרות הראשיות.
I've just returned from a rare reporting trip to #Sudan, once of the most difficult places in the world for journalists to access right now. The situation on the ground is so much worse and more complex then the rhetoric surrounding today's US-run talks in Geneva would suggest. pic.twitter.com/Y2qUmUhRVb
— Leila Molana-Allen (@Leila_MA) August 14, 2024
המשא והמתן להפסקת הלחימה מתקדם בעצלתיים ונראה שאף צד אינו עייף מהלחימה ואינו ממהר לסיים אותה. מי שמשלם את המחיר הם אזרחי סודאן, שלא נהנו משפע כלכלי ויציבות גם לפני כן. סודאן חווה תקופות של מלחמות ורעב לסירוגין כבר כמה עשורים.
אולם, גם היום – כמעט 80 שנים מאז שהסתיימה מלחמת העולם השנייה – העולם עדיין לא יודע כיצד להגן על אזרחים חפים מפשע וכיצד לגרום לפוליטיקאים ולאנשי הצבא לחדול מהמלחמות הנסובות רק על אגו ורצון בשליטה.
גם היום – כמעט 80 שנים מאז שהסתיימה מלחמת העולם השנייה – העולם עדיין לא יודע כיצד להגן על אזרחים חפים מפשע וכיצד לגרום לפוליטיקאים ולאנשי הצבא לחדול מהמלחמות הנסובות רק על אגו
שיתוף פעולה ישראלי–פלסטיני נגד החרם הטורקי
במאי השנה, כאשר טורקיה הקפיאה את פעילותה הכלכלית בישראל, היה נדמה שזהו זה, הפור נפל וכי בתקופה הקרובה שום פעילות כלכלית בין שתי המדינות לא תצא לדרך. אך מבחינתם של אנשי העסקים בטורקיה, בישראל והרשות הפלסטינית, המצב הזה הפך להזדמנות עסקית ולקרקע פורייה לשיתוף פעולה.
מסתבר שסוחרים פלסטינים מסייעים לשותפיהם הישראלים לרכוש מוצרים בטורקיה ולהעביר אותם לארץ. הפעילות העסקית הזאת מתבטאת באופן מובהק בנתוני איגוד היצואנים הטורקי. שווי הייבוא הפלסטיני של סחורות טורקיות בחודש יולי 2023 נאמד בכ־10 מיליון דולר, אך זינק בכ־1,200% והגיע ליותר מ־120 מיליון דולר ביולי 2024. הייצוא הרשמי לישראל בחודש זה היה אפס.
כלי תקשורת קטאריים וטורקיים דווקא הספיקו להצהיר על כך שהמסחר בין טורקיה לרשות הפלסטינית חווה פריחה חסרת תקדים. ככל הנראה הם פספסו את שיתוף הפעולה הישראלי–פלסטיני החדש, שנועד לעקוף את החרם הטורקי ולתת לכל הצדדים להרוויח. אילו רג'פ טאיפ ארדואן באמת היה מעוניין לקדם שלום בין ישראל לפלסטינים, הוא היה רושם את הנתון החריג הזה לזכותו.
השבוע בתולדות מזה"ת: חלוקת האימפריה העות'מנית
בהמשך להסכם סן רמו שנחתם באפריל 1920, המעצמות הגדולות שניצחו במלחמת העולם הראשונה המשיכו לקבוע עובדות בשטח ועיגנו אותן במסמכים משפטיים.
"הסכם סוור" היה אמור לסיים את תהליך החלוקה של האימפריה העות'מנית: היוונים, הכורדים והארמנים היו צריכים לזכות בעצמאות על חשבון הטורקים, בעוד שהמעצמות הרחיבו את שליטתן במזה"ת
"הסכם סוור" היה אמור לסיים את תהליך החלוקה של האימפריה העות'מנית: היוונים, הכורדים והארמנים היו צריכים לזכות בעצמאות על חשבון הטורקים, בעוד שהמעצמות עצמן הרחיבו את שליטתן על חלקים נרחבים במזרח התיכון – צרפת בסוריה ובלבנון ובריטניה בעיראק, עבר הירדן ופלשתינה.
אך דינמיקה פנים־טורקית פגעה בתוכניות האלו. התנועה הטורקית הלאומנית בראשות אבי האומה הטורקית כמאל אטאטורק, סירבה לשתף פעולה עם ההסכם. המדינה הכורדית לעולם לא קמה, בין היתר בגלל שחלקים גדולים בעם הכורדי תמכו דווקא בטורקים ונלחמו לצדם נגד הכוחות הקולוניאליים.
ארמניה זכתה בעצמאות אך כמעט מייד נכבשה על ידי ברית המוצעות וצורפה אליה. בסופו של דבר, בשנת 1923, נחתם הסכם חדש בין המעצמות לבין טורקיה. הרצון של צרפת ובריטניה לקבוע עובדות בחלק הזה של העולם לא צלח – וטורקיה המודרנית קמה מתוך ההריסות של האימפריה העות'מנית בגבולות שממשיכים להגדיר אותה גם כיום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו15 שנה יושב שפן על כיסא ראש ממשלת ישראל. הוא הצטיין , בבניית אויבי מדינת ישראל. החיזבאללה והחמאס , שבנו , כל אחת, צבא מפלצתי. ועכשיו השפן לא רוצה שישראל תנצח, כדי שלא יזרקו אותו לכלבים.לכן השפן מושך זמן ועוד זמן.
"לאחר שסילקת את הבלתי אפשרי, מה שנשאר, בלתי סביר ככל שיהיה, חייב להיות האמת." – ארתור קונן דויל מפי דמותו של יציר דמיונו הספרותי – שרלוק הולמס. מכאן שאין זה אפשרי שאין לנתניהו אסטרטגיה בכלל – כלומר יש לו אסטרטגיה, רק שאנחנו לא מסכימים לה ולכן "אין אסטרטגיה".
למתבונן מהצד ברור שאין לנתניהו אסטרטגיה של יצירת שקט וחיים בשלווה או להשגת החזרת החטופים כמטרה. אבל האם זה אומר שאין לו אסטרטגיה?
אפשר לחשוב על כמה אפשרויות לאסטרטגיות קיימות (מחוץ לחשודים המידיים – משפט, שרה, שלטון בכל מחיר וכד'). כדאי לחשוב על אפשרויות אלה למרות שתמיד הדברים מעורבים זה בזה.
ייאמר מייד – לא הצבעתי ולא אצביע נתניהו. הייתי דוברו של רבין ונשארתי כך ברוחי. אבל נתניהו אינו שורש בעייתנו במרחב, ובבוא לכתו – לא ישתנו התנאים הבסיסיים שהביאונו עד הלום. יש האומרים שטוב שהוא בשלטון כרגע כי אם מישהו אחר (גנץ, בנט) היו עומדים מול הצורך להגיע להסכמות עם הצד השני, היו פשוט רוצחים אותם).
לפי ז'בוטינסקי במאמרו מלפני 101 שנה – נדונו כולנו למחיה עם "קיר ברזל" בינינו לבין הערבים. ז'בוטינסקי מסביר, כי לא היה בהסטוריה מקרה של כניסה של עם אחד לטריטוריה בה ישבו אחרים (גם אם לא היו עם טרם הכניסה) בו העם היושב בה קיבל את הבאים בזרועות פתוחות ולא נלחם בהם עשרות אם לא מאות בשנים. לכן – אליבא דה ז'בוטינסקי, הוגה הדיעות הימני, אין פתרון של פשרה לסכסוך והוא סכסוך טבעי מעצם כניסתנו לכאן.
אבל הסכנה האמיתית אינם הפלשטינאים (או כל שם שנבחר ). הם לא חזקים מספיק לזרוק אותנו לים, כפי שהיו עושים בשמחה רבה. הם ניסו תמיד לאסוף בני ברית שיעזרו להם במאבק נגדנו, מאבק שלא ויתרו עליו כבר למעלה מ 100 שנים ולא יוותרו עליו. הפעם בן הברית שעוזר להם היא איראן – ולשם מוכוונת האסטרטגיה של נתניהו. – כי הפלשתינאים בלעדי איראן הם (כדברי בנט) פרונקל בתחת. מציק, לעיתים מתפוצץ, אבל אפשר לחיות איתו. איראן היא סכנה קיומית מאחר והיא – מטעמי מאבקי שלטון עולמי משלה – נותנת רוח גבית לפלשתינאים.
לכן האסטרטגיה היא – להפוך את הסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים לסכסוך בין ישראל ובנות בריתה לבין איראן, ולכן שאלת החטופים לא משחקת בעיניו תפקיד קריטי. שינוי מאזן הכוחות האיזורי מול הסכנה הקיומית האמיתית - כן.
ניתן כמובן לפטור את דברי כאילו אני ביביסט או שלל ירקות ועלבונות כגון דא – אבל אי אפשר להתעלם מדבריו של סיר ארתור קונן דויל לאחר שסילקת את הבלתי אפשרי, מה שנשאר, בלתי סביר ככל שיהיה, חייב להיות האמת." כי ה"בלתי אפשרי" זה העדר אסטרטגיה, ומה שנותר זו אסטרטגיה שרבים מאיתנו מעדיפים לבטל בהאשמות שונות (שרה, שלטון, יאיר – אמרנו?).
אז כנראה שזו האסטרטגיה – שאינה תואמת את האסטרטגיה הרצויה: החזרת חטופים כמטרה והשגת שקט ורגיעה. אפשר לא להסכים איתה, אבל כדאי לחסוך את הקריאה "אין אסטרטגיה" כאשר זו הקיימת לא מקובלת על הכותב/ת