חדשות טובות: לשר המשפטים יריב לוין יש קווים אדומים. אפילו לו. שבועיים ימים לאחר פסק הדין של בג"ץ שהורה ללוין לפרסם ברשומות את שמותיהם של המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ולכנס את הוועדה כדי לבחור נשיא חדש במינוי קבוע לערכאת השיפוט הבכירה – הוא ציית לפסק הדין.
לוין אומנם המתין עד השעות האחרונות לפני הדדליין, וגם עשה זאת כהרגלו בדרך המזיקה, העכורה והילדותית ביותר שניתן לדמיין, אבל עשה.
זה לא עניין של מה בכך. אביה מולידה של ההפיכה המשטרית, האיש שמאורעות 7 באוקטובר לא הסיטו אותו ממסלולו ההרסני המבקש לקפד את היסוד הדמוקרטי של המדינה, את שלטון החוק ואת מוסדותיה המשפטיים – לא מרשה לעצמו לדחוק את הממשלה אל מעבר לנקודת האל־חזור של סף המשבר החוקתי. אולי צריך לומר עדיין לא מרשה לעצמו. ובכל זאת.
הספקולציות שהופרחו בשבועיים האחרונים בשאלה האם שר המשפטים יפר את פסק הדין של העליון, היו בדיוק מה שהן: ספקולציות, ספינים פוליטיים שמישהו טרח לייצר, כנראה מתוך מחשבה שתהיה בהן תועלת פוליטית
לפני כשנה, כשבג"ץ דן בעתירות שביקשו להורות לו לחדול מהקפאת הליך מינוי השופטים ולהניע מחדש את גלגלי הוועדה לבחירת שופטים, לוין נדחק לפינה, הבין שאין לו ברירה והחליט להודיע "מיוזמתו" על כינוסה של הוועדה.
במפגן מסמר שיער של חוסר בושה, הוא אפילו נטל קרדיט על מינוי מאות שופטים מאז בנאום חמוץ שנשא בטקס השבעת שופטים במשכן נשיאי ישראל. אם הוא כבר נגרר, צורח ובועט לעשות את מה שעשה ככל יכולתו כדי להימנע ממנו, למה לא לגזור איזה קופון על הדרך?
אותו סיפור בדיוק חוזר על עצמו כעת. הספקולציות שהופרחו בשבועיים האחרונים – מאז פסק דינם המהדהד של השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין ועופר גרוסקופף – בשאלה האם שר המשפטים של מדינת ישראל יפר את פסק הדין של בית המשפט העליון, היו בדיוק מה שהן: ספקולציות, ספינים פוליטיים שמישהו טרח לייצר, כנראה מתוך מחשבה שתהיה בהן תועלת פוליטית כלשהי.
אך במישור המעשי, לשר המשפטים לא הייתה ברירה – ובוודאי נוכח היעדרה של תמיכה כלשהי מחוץ לממשלה או בתוכה להמשך התנהלותו האטומה לקידום ההפיכה המשטרית גם בשנת מלחמה. כילד נזוף, סמוק לחיים, הוא נאלץ כעת לסדר את חדרו וללכת לשטוף פנים.
לוין אכן בחר ללכת בדרכו של אותו ילד נזוף ולעשות את הפעולות המתחייבות בדרך האינפנטילית והמעצבנת ביותר שניתן להעלות על הדעת.
בסופו של דבר, שעתיים וחצי לפני הצלצול האחרון, חתם לוין על ההודעה הרשמית בכובעו כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, המודיעה את שמות המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון
הוא המתין עד לרגע האחרון ממש, מותיר באוויר את תחושת המתח – יציית? יפר את פסק הדין? – אך בסופו של דבר, שעתיים וחצי לפני הצלצול האחרון, חתם לוין על ההודעה הרשמית בכובעו כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, המודיעה את שמות המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון.
מבין 12 השופטים שיישארו לכהן בבית המשפט העליון החל מעוד שבוע – מועד פרישתו של ממלא מקום הנשיא השופט עוזי פוגלמן, רגע לפני ראש השנה – שני שופטים הודיעו כי הם מבקשים להתמודד על תפקיד נשיא בית המשפט העליון.
השניים הם השופט יצחק עמית, שיהיה החל מעוד שבוע השופט הוותיק ביותר בעליון, כלומר מי שאמור להתמנות מבחינת שיטת הסניוריטי, ושנקלע כידוע למשבצת הנמסיס של לוין; והשופט יוסף אלרון, ששר המשפטים עושה כל שביכולתו בשביל למנות אותו, דווקא אותו, לנשיא העליון.
בהתאם לחוק בתי המשפט, מי שרשאים להציע מועמדים לתפקיד הם שר המשפטים עצמו, או נשיא בית המשפט העליון, או שלושה מחברי הוועדה לבחירת שופטים. לפני כשבוע כתב פוגלמן ללוין באופן רשמי כי הוא מציע את השופט עמית לתפקיד נשיא העליון.
ההחלטה לפרסם את כלל 12 השופטים המכהנים בעליון – למעט פוגלמן, שממילא פורש – כמועמדים הן לתפקיד נשיא העליון והן לתפקיד המשנה לנשיא משדרת בעיקר גישה ילדותית ותחושת מצוקה
פנייתו נעשתה בלית ברירה לאחר שלשכת שר המשפטים נמנעה מלהשיב לפנייה פורמלית מחטיבת השופטים בהנהלת בתי המשפט המפעילה את מנגנוני הפעולה של הוועדה לבחירת שופטים.
אלרון, מצידו, שפנה עוד באוגוסט אשתקד ללוין והציע עצמו כמועמד, פרסם לפני שבוע הודעה שבה נטען כי מעולם לא שוחח עם לוין "בנושא מועמדותו" וכי החליט להציע את עצמו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון "על רקע ניסיונו הניהולי כנשיא בית המשפט המחוזי חיפה", ובמטרה "לייעל ולהנהיג שיטות ניהול מתקדמות במערכת בתי המשפט", ולא מטעמים פוליטיים.
אך שר המשפטים החליט שלא להסתפק בשני שמות בלבד, ואף לא לתת לרגע הזה להצטייר כרגע של לית ברירה מבחינתו. החלטתו לפרסם את כלל 12 השופטים הנותרים בעליון כמועמדים – למעט פוגלמן, שממילא פורש – הן לתפקיד נשיא העליון והן לתפקיד המשנה לנשיא משדרת בעיקר גישה ילדותית ותחושת מצוקה.
זהו ניסיון שקוף מציד לוין לכער ולבזות את האירוע, ולנסות לרוקן אותו משאריות המכובדות שעדיין אופפות איכשהו את הליכי בחירתו של נשיא בית המשפט העליון.
"מי שמנסה ליטול את הכתר ושם אותו בכוח על ראשו, לא יזכה לאמון הציבור ולא יוכר כמי שנבחר כדין ובדרך מקובלת". אין טעם אפילו לנתח את כלל היבטי הצביעות, ההיתממות והרשעות המקופלים במילים של לוין
אולם בפועל לוין מצליח פעם אחר פעם לבזות בעיקר את עצמו, ועל הדרך לרסק סופית את המוסד הקרוי "שר המשפטים" – בעבר מגדלור של מכובדות בתוך האוקיינוס הפוליטי, ומותג ששרד איכשהו אפילו את הקדנציות השערורייתיות של איילת שקד ואמיר אוחנה.
במקום הנוסח המקובל בהודעה המתפרסמת ברשומות על פעולה בהתאם לסעיף כך וכך לחוק או תקנה כלשהי, הכריז לוין, בנוסח הפיקטיבי שהופץ אמש (ראשון) לתקשורת, כי הודעתו באה "מכוח הפקעת הסמכויות של שר המשפטים בהתאם לצו שניתן בבג"ץ". הבוקר (שני) עם הפרסום ברשומות, התברר שהוא עמד, פחות או יותר, בכללים המקובלים של הניסוח.
במכתב שצירף – והממוען לחברי הוועדה לבחירת שופטים – כתב לוין: "אנו מצויים בתקופה של מלחמת קוממיות עצימה ואסור שנעסוק בעת הזו בהליך מינוי כה שנוי במחלוקת". הוא הוסיף כי ההחלטות המשפטיות "הכוחניות עומדות בסתירה לרוח האחדות והאחריות שלוחמינו והציבור כולו מצפים לה".
את המכתב הוא חתם כך: "מי שמנסה ליטול את הכתר ושם אותו בכוח על ראשו, לא יזכה לאמון הציבור ולא יוכר כמי שנבחר כדין ובדרך מקובלת". אין טעם אפילו לנתח את כלל היבטי הצביעות, ההיתממות והרשעות המקופלים במילותיו. לוין יטיף לנו על אחדות.
אם לוין קיווה בדרך זו לזרוע פילוג בין שופטי העליון לבין עצמם, הוא אולי ירוויח עוד חצי נקודה. נקודת אור שבכל זאת עולה ממהלכו, היא בדבר הכוונה למנות לא רק נשיא לעליון, אלא גם משנה לנשיא
זהו עוד מהלך סרק מבית מדרשו של שר המשפטים. בירור עם דוברת בתי המשפט העלה כי השר לא טרח אפילו לבדוק עם עשרת השופטים הנוספים כי הם מעוניינים בתפקיד לפני שכלל את שמותיהם ברשימת המועמדים. חלקם בוודאי יודיעו רשמית כי הם לא מתמודדים על שום תפקיד, אחרים יחרישו. אם לוין קיווה בדרך זו לזרוע פילוג בין שופטי העליון לבין עצמם, הוא אולי ירוויח עוד חצי נקודה.
נקודת אור שבכל זאת עולה ממהלכו, היא בדבר הכוונה למנות בישיבת הוועדה לבחירת שופטים לא רק נשיא לעליון, אלא גם משנה לנשיא.
העליון מכהן ללא מספר שתיים רשמי מאז שפוגלמן, שהיה המשנה לנשיאה הקודמת אסתר חיות, קודם בעל כורחו לתפקיד ממלא מקום הנשיא. עם מינויו של עמית, צפוי השופט נעם סולברג – מבין כל 12 המועמדים שלוין פרסם את שמותיהם – להתמנות למשנה לנשיא.
הינה עוד היבט חיובי בתוך המדמנה: מתוך שלא לשמה, לוין בכל זאת מסייע איכשהו לשימורה דה פקטו של שיטת הסניוריטי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אין דרך לבזות את ענף השיפוט, יותר ממה שמועדון הבג"צ השפיל אותו. חבורת נטולי רסן שמסתובבים עם תלבושת פינגווין עתיקה כמו החרדים, ומראים לכולם מי הכי חזק בעיר.
יריב, חזק ואמץ! רוב העם איתך ורוב מכריע בקרב היהודים. אל תירא ואל תיחת
מכיוון שאין אפשרות או שאני לא מצאתי דרך להגיב לתגובה, אז כותה את תגובתי לתגובה בתור תגובה חדשה בפני עצמה :
יש אחד שמתקרא Joshua Yeres , אין לי מושג מי הוא אבל יש לי 100% מושג שהאדון הנכבד הזה (או שמא גברת עם כינוי של אדון, או אולי חו"ח בוט עם כינוי אנושי) הוא פייקר רציני מאד. אצלו הדיוק בעובדות – זו אפילו לא המלצה, הגיון בכתיבה – לא בבית ספרו , הבנת המציאות – אפילו חייזר היה מבין יותר טוב ממנו. בקיצור – Joshua Yeres הוא דוגמה משמעותית מאד לחופש הביטוי במערכת "זמן ישראל" או לחילופין לחוסר בקרה / סינון מוחלט של התגובות .
אולי מישהו יועיל בטובו לתרחש מצב של הפרת צו בג"צ ע"י שר או בעל תפקיד ציבורי בכיר – או במילים פשוטות, מה יקרה הלאה באם מישהו יפר צו של בג"צ.
מניח שזה תפוח אדמה מאד לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו, אבל זה תרחיש שכמעט קרה בזמנו אצל יולי אדלשטיין, ועשוי בהחלט לקרות בתקופת כהונת הממשלה הנוכחית. אז לפחות שיבוא מישהו, יבנה לנו את התרחיש הזה כדי שאנחנו, האזרחים שמאד לא רוצים שזה יקרה, אבל מספיק מפוקחים להודות שזה עלול…. שלפחות אנחנו נדע ונבין מה צפוי ושכל אחד יוכל לדעת מראש ולהתכונן למצב כזה
כל הכבוד לשר לוין. בג"ץ מפר את החוק. בג"ץ לקוח לעצמו סמכויות לא לו. בשלב הבא, שר הביטחון יצטרך לבצע "אישור תכניות" אצל שופטי הבג"ץ. יש להביא סוף לזה. יש להציל את הדמוקרטיה הישראלית. רפורמה עכשיו