שר המשפטים הוכיח שבכל זאת יש לו, בינתיים, קווים אדומים וכי והוא לא מרשה לעצמו לדחוק את הממשלה אל מעבר לנקודת האל־חזור של סף המשבר החוקתי ● לוין אומנם בחר להציג את שמות המועמדים בדרך האינפנטילית והמעצבנת ביותר שניתן להעלות על הדעת, אבל בפועל הוא הצליח לבזות בעיקר את עצמו ● פרשנות
עכשיו, לאחר סיום המלחמה מול איראן ולפני הסבב הבא אם חלילה יבוא, זה הזמן לבחינת תפקוד המערכות העירוניות כדי שלפעם הבאה נגיע מוכנים יותר. לא אקים כאן זעקה גדולה בשאלה איפה היינו כל השנים האלה, מה נעשה מאז סוף מלחמת לבנון הראשונה, השנייה, ועשרות המבצעים שצה"ל ביצע והיה בהם פוטנציאל להסלמה ולפגיעה בעורף.
איך קרה שאחרי כל זאת הגענו למלחמה הזו עם עורף חשוף ולא ערוך מספיק?
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
12 ימים הספיקו למתקפת הפתע של ישראל ועמה מתקפת המחץ של ארה"ב על איראן ומתקני הגרעין של משטר הטרור האיראני. ההישגים עד הפסקת האש, שנכפתה על איראן, מרהיבים ומעוררים השתאות רבתי.
הגאווה הלאומית ותחושת הגאולה העומדת במפתן הדלת עדיין מורגשת בחזקה. תחושות דומות לאלו ששררו בארץ מיד לאחר מלחמת ששת הימים – של אופוריה לאומית אדירה לאחר ניצחון חסר תקדים של ישראל על מדינות ערב המקיפות אותה.
הרב ד"ר יצחק בן דוד הוא ראש בית המדרש "שערי ציון" ביד הרב נסים בירושלים, מרצה באוניברסיטת רייכמן, ורב קהילה בצור הדסה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
אין אדם שחגג יום הולדת ולא שמע לפחות פעם אחת את הברכה: "עד מאה ועשרים שנה". ומי מאתנו לא שר בילדותו או שמע את השיר "שתזכה לשנה הבאה, עד מאה ועשרים שנה"?
מפתיע לגלות, אך הברכה הפופולרית הזו אינה המצאה מודרנית, אלא מיוחסת למנהל הקריאטיבי הגדול מכולם: אלוהים. בספר בראשית (פרק ו פסוק ג) נכתב:
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
כתבה מעניינת. כאדם זקן, אני לא מרגיש שום שהמדינה הולכת לקראת אנשים מבוגרים. נכון, אני לא משלם על הנסיעות בתחבורה הציבורית וזוכה להקלות מס, על פי חוקים שנחקקו בעבר.
מקבלי ההחלטות בממשל הנוכחי חוששני, שאנשים מבוגרים, מעניינים אותם כקליפת השום. גם בנושא זה, המציאות תהיה שמי שיכול להרשות לעצמו כלכלית, יזכה לאריכות ימים מיטבית, בעוד שהשאר, ידחקו לשוליים. עצוב לראות איך סדרי עדיפויות ממשלתיים לא נכונים, פוגעים באיכות ובאריכות הימים של אנשים מבוגרים, שאין להם קול ברור וחזק, או לובי, שמייצג אותם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כי הכל דיבורים גבוהים בתכלס לא מתפקדים .מס רכוש זורק את המפונים מצד לצד השמאים עושים מה שהם רוצים. אין שר אוצר אין ראש ממשלה שדופק על השולחן ואומר עד כאן תטפלו במפונים תוך שבוע תאשרו את הבקשות וקדימה תסיימו עם זה
וזה לא קורה כי אנחנו המפונים אולי צריך לשנות ולקרוא לנו פליטים ואני ימני מאז ומעולם
ככה לא מנהלים ככה לא מתנהגים