תמיר היימן נשאר בעולם ה-6 אוקטובר, ומעדיף להמליץ על הכלה והבלגה. טוב עשתה ממשלת ישראל ששלחה את צה"ל לתקוף את הנהגת החמאס בקטר. תקיפה זאת המחישה לקטרים ולאחרים בסביבה שלא ניתן להמשיך עם תמיכתם בחמאס. התקיפה בקטר שימשה זרז להחלטת קטר ויתר העולם הערבי לקבל את תכנית טראמפ (שהיא תכנית נתניהו-דרמר) לפירוק החמאס מנשקו וסילוקו של החמאס משלטון בעזה.

החמוצים ממשיכים. לא הספיק לכם קריאות לסרבנות ב-6 אוק', כעת – באמצע מלחמה, חזרתם לסורכם, וקוראים לסרבנות בעת מלחמה. מול עשרות האלפים של מילואימניקים שמתייצבים ללחימה (שיעורי התייצבות של מעל 100%!!) יתכן ויש כמה בודדים שמסרבים. יש לטפל בהם בהתאם לחוק.

אמיר – הגיע הזמן להיות רציני. גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון הם פונקציות פוליטיות. לא מדובר במינוי מומחה א-פוליטי אלא במינוי פוליטי שהוא חבר הקואליציה. ולכן, על שר הביטחון גם לקבלת את מרותו של ראש הממשלה וגם את המדיניות של הקואליציה. בסופו של דבר, יש שורה ארוכה של מומחה ביטחון, שיודעים לתמוך בראש הממשלה ושר הביטחון החדש. אפשר להירגע

כל הכבוד לשר לוין. בג"ץ מפר את החוק. בג"ץ לקוח לעצמו סמכויות לא לו. בשלב הבא, שר הביטחון יצטרך לבצע "אישור תכניות" אצל שופטי הבג"ץ. יש להביא סוף לזה. יש להציל את הדמוקרטיה הישראלית. רפורמה עכשיו

זאת בדיוק הנקודה. היועמ"שית לא קובעת החוק – בשביל לפרשן את החוק הולכים לבית המשפט. צריכים לחזור לקביעת ועדת אגרנט 1962 בנושא תפקיד היועמ"ש, שם נקבע שהיועמ"ש הוא יועץ ולא סמכות על שקובע הכל. צריכים את הרפורמה המשפטית כדי לתקן את הנזק שהסבת ההפיכה החוקתית של אהרן ברק.

הלחימה עדיין נמשכת, ועוד לא הגענו לחזית מול חיזבאללה. על צה"ל להמשיך בחיסול החמאס, בכל מרחב רצועת עזה – בו בזמן להפעלת מנהל צבאי. כדאי להסתכל להיסטוריה ולהיזכר שהאמריקנים עסקו מספר שנים בטיהור וחיסול הרייך השלישי, ורק התחילו עם תכנית מרשל ב-1948. כנ"ל ההסכם השלום מול יפן נחתם רק ב-1952. מדובר בתהליך יסודי לו דרוש זמן.