הילה (40), אם לתינוק, מתגוררת כבר 7 שנים ביפו, סמוך לחוף הים.

המעבר לשם היה עבורה הגשמת חלום. מאז שהתמקמה בשכונה נהגה לטייל מדי ערב בשבילי "פארק יפו", המכונה גם "המדרון", ומשם לרדת לחוף. ואולם לפני שנה הטיולים האלה פסקו, והיא ממעטת לבלות בפארק או בחוף. תחושת הפחד הכריעה אותה, ובחודשים הקרובים היא תאסוף את חפציה ותעזוב את האזור.

פארק המדרון, המשתרע על פני 200 דונם, היווה מתחם בילוי פופולרי מאז נחנך בשנת 2010, ותושבי האזור נהנו מהאטרקציה הירוקה והמטופחת על קו המים.

ואולם, בחודשים האחרונים חשים המבקרים בפארק כי שבילי הולכי הרגל הפכו לזירת-מירוצים, כששלל כלי רכב ממונעים – בהם אופנועים, טרקטורונים ואופניים חשמליים – נוסעים במהירות עצומה, תוך סיכון חיי העוברים והשבים.

מעדויות שהגיעו לזמן ישראל עולה כי הבעיה מחריפה בעיקר בסופי השבוע, כשהפארק וחוף הים גדושים במבקרים, בכלבים, ובמשפחות עם ילדים מתרוצצים. לדבריהם, מרבית הנהגים בשטח הפארק הם צעירים מהמגזר הערבי, ולטענתם, התנהגותם של אותם נהגים צעירים "מזכירה ארגון פשיעה".

"הייתי מאוד מאושרת להישאר כאן אם המצב היה אחר, אבל אני חוששת. אני עם תינוק והמצב בלתי נסבל", מבהירה הילה. "כשאני הולכת בחוף עם עגלה ותינוק זו אחריות, וריבוי כלי הרכב הממונעים מפחיד אותי. אני חוששת מתאונות. כואב לי שאני צריכה לעזוב את יפו בגלל זה, אבל זהו, האלימות ניצחה. הם ניצחו".

"החוק היחיד שקיים כאן הוא שאין חוק"

רונן (שם בדוי), תושב יפו המתגורר בסמוך לפארק, אמר השבוע לזמן ישראל: "כבר כמה שנים שהאזור נשלט בידי חבורה אלימה, בני נוער בעיקר, שהפכו את המקום למערב הפרוע. החוק היחיד שקיים כאן הוא שאין חוק.

"פחד אימים להסתובב כאן. אם מישהו מהם ידע שהתראיינתי, זאת סכנת חיים", הוסיף רונן, שבדומה לשאר המרואיינים בכתבה, אינו רוצה ששמו ייחשף.

"הייתה פעם שהערתי לאופנוען שכמעט דרס את הבן שלי, ומיד מצאתי את עצמי מול סכין, מאוים בדקירה, כשהבן שלי לידי. אני לא מרגיש שאני מסוגל להגן עליו אם יחליטו להתנפל עלי. וזו תחושה נוראית"

"אני אוהב את יפו", הוא המשיך, "אבל מה שקורה כאן נורא. זו מדינה בתוך מדינה, שבה חבורת עבריינים קובעת את הכללים. הם דוהרים על טרקטורונים, אופנועים ואופניים חשמליים בשבילים להולכי רגל. הם עולים במהירויות אדירות על המדשאות, לא פעם ליד ילדים, וכשמנסים לומר להם משהו הם מקללים ומאיימים, כך שבכל יום יש כאן תקריות אלימות. הכל מתלקח כאן מהר".

איריס, אם לתינוקת המתגוררת בקרבת הפארק מזה עשור, משתפת בתחושה דומה. "אנחנו חיים בחרדה קיומית. מדובר בבני נוער, שמבחינת הגיל הם ילדים, אבל בהתנהגות שלהם הם ארגון פשע. הם אלימים מאוד ומסוכנים, ולמעשה הם אלה שקובעים את סדר היום כאן. לנו, לצערי, אין הרבה מה לעשות עם זה".

אלון, אב לתינוק ולילד בן 5, עבר ליפו לפני 4 שנים עם זוגתו. "לא מדובר במקרה אלים אחד או שניים, שאיתם היינו יכולים להתמודד", הוא אומר. "מי שלא חווה אף פעם איום אמיתי על החיים שלו, לא יכול להבין את זה. אשתי מפחדת ללכת ברחוב, וכבר כמה חודשים שהיא נמנעת כליל מלהגיע לפארק לבד עם הילדים.

"הייתה פעם שהערתי לאופנוען שכמעט דרס את הבן שלי, ומיד מצאתי את עצמי מול סכין, מאוים בדקירה, כשהבן שלי לידי. אני לא מרגיש שאני מסוגל להגן עליו אם יחליטו להתנפל עלי. אני גר כאן, זה הבית שלי, ואני אמור להרגיש הכי בטוח בעולם. אבל לא כך אני מרגיש, וזו תחושה נוראית".

אלי, מוותיקי העיר, מודה שהאווירה הנוכחית בפארק מייצרת מתח ופוגעת במרקם העדין ובתחושת דו קיום בעיר. "זה לא עניין של יהודים וערבים, כי גם הערבים פוחדים מהעבריינים. אבל בגלל שהמתפרעים הם ערבים, ומאחר שהם מגיעים בקבוצות ובחמולות, התדמית של כל האזור נפגעת. יש לי חברים טובים מהמגזר הערבי, וגם הם חסרי אונים. בסופו של דבר מה אדם רוצה? ביטחון ושקט, ואת זה אין כאן לכולם. זה פוגע בדו קיום המוצלח שהיה כאן".

פארק יפו

משחקי "כמעט דריסה" על שבילי הולכי הרגל

בחודשים האחרונים התווסף למעגל הזה משחק המכונה "כמעט דריסה", שמטרתו מבחינת המתפרעים היא לנסות ולדרוס "בכאילו" כמה שיותר מטיילים שהולכים בשבילים. עדויות שהגיעו לידינו, מתארות מקרים שבהם חוו הורים יחד עם ילדיהם מקרים של "כמעט דריסה", שגרמה להם לתחושת סכנת חיים ממשית.

"מבחינתם, צעקות האימה של האדם המותקף ובמקרים רבים של הילד שנבהל, הם השיא. יותר מהר והכי קרוב, משיג את המטרה באופן הטוב ביותר עבורם", אמר השבוע אסף, גבר בשנות ה-30 לחייו, שחווה תקרית של כמעט דריסה.

קבוצת אימהות וילדים נקלעו למשחק דריסה: "נסעה לעברנו נערה ממש קטנה על טרקטורון, וחשנו שהיא מנסה לדרוס אותנו. כשצעקנו שתיזהר היא קיללה אותנו והמשיכה בנסיעה. זה היה מפחיד ברמות שלא ניתן לתאר"

"זה מזעזע כמו שזה נשמע", אומרת רעות, שנפלה אף היא קרבן למקרה של "כמעט דריסה". "טיילתי בשביל בשעות אחר הצהריים, עם התינוקת שלי על הידיים, כשפתאום טרקטורון שעט לכיוון שלי. נבהלתי מאוד וצרחתי, ומהבהלה שלי גם התינוקת התחילה לבכות. כשהטרקטורון היה כבר ממש קרוב, הוא סטה ממני ברגע האחרון. זה היה מזעזע. לי יש תינוקת על הידיים, ולו אין גבולות".

מקרה דומה אירע לקבוצת אימהות וילדיהן. "נסעה לעברנו נערה ממש קטנה על טרקטורון, וחשנו שהיא מנסה לדרוס אותנו. כשצעקנו שתיזהר היא קיללה אותנו והמשיכה בנסיעה. זה היה מפחיד ברמות שלא ניתן לתאר", סיפרה אחת מהם.

"השוטרים מפחדים"

מעגל האימה הזה מתרחש מתחת לאפה של המשטרה, ולטענת התושבים – בידיעתה המלאה. "יש משטרה, אבל אין משטרה", מסביר רונן.

"עשרות פעמים התקשרנו, ושום דבר לא קרה. השוטרים עצמם מפחדים. הם שולחים ניידת כי חייבים, עושים סיבוב של 2 דקות, מסמנים 'היינו כאן', ונוסעים הלאה. הם לא מתערבים, ולא רוצים להתעסק איתם. ככה זה כאן, אלה חוקי יפו.

"בעצם המשטרה נותנת לעניינים להתנהל כמו שהם, וזאת הבעיה המרכזית כאן. העובדה שהשוטרים עצמם מפחדים מהכנופיה הזאת מחזקת את פורעי החוק ומגבירה את חוסר הביטחון בפארק. כדי להביא לשינוי צריך מדיניות עקבית, ולא רק לשלוח שוטר או שניים מדי פעם. צריך כאן נוכחות מסיבית כדי שמשהו יזוז".

"בעצם המשטרה נותנת לעניינים להתנהל כמו שהם, וזאת הבעיה המרכזית כאן. העובדה שהשוטרים עצמם מפחדים מהכנופיה האלימה הזאת מחזקת את פורעי החוק ומגבירה את חוסר הביטחון של תושבי האזור"

איריס אומרת כי בעבר התלוננה במשטרה, אך לבסוף התייאשה. "הייתה תקופה שהודעתי בכל פעם שהיה אירוע אלים או כשחשתי בסכנה. פעם גם ממש נהגתי לצלם את המספרים של כלי הרכב, אבל הפסקתי כשהבנתי שהשוטרים לא עושים כלום, ושבמקרים שהם כן עושים משהו – זה נגמר בקנס ולא בטיפול מהותי.

"כשניסיתי לברר מה נעשה עם התלונות שהגשתי אמרו לי 'שלחנו ניידת' או 'נשלח דוח' ובזה זה נגמר. באחת הפעמים שהזעקנו משטרה, השוטר שהגיע אמר שהוא לא יכול לעשות הרבה, כי ההתפרעויות האלה אינן בניגוד לחוק. טענה הזויה".

יוסוף, מוותיקי יפו, אמר לזמן ישראל: "כשרצו לשווק את המקום לפני שנים, הייתה כאן אבטחה ופטרולים, למרות שלא ממש היה בהם צורך. היום כשמדובר בלהציל חיים, אין כאן נוכחות משטרתית. כולנו סובלים מזה, ערבים ויהודים".

לזמן ישראל הגיעו עדויות נוספות על מקרים שבהם תושבים התקשרו בזמן אמת לדווח על התפרעות, אך המשטרה נמנעה מלנקוט פעולה. "מבחינת החוק המשטרה חייבת להגיע במצבים כאלה, אז הם באמת באים ומראים נוכחות, אבל בזה זה מסתכם. הם באים הולכים", טוען רונן. "חמש דקות אחרי שהם הולכים המתפרעים חוזרים לפעול, כי הם כבר מבינים שאף אחד לא יעשה להם כלום".

למה לדעתך המשטרה נמנעת לפעול?

רונן: "הם מפחדים. המשטרה חלשה, ולכן יש הסלמה. הפחד הוא רק של צד אחד, וזה הצד שלנו. העבריינים לא מפחדים מכלום, אבל אנחנו מתים מפחד.

"לפני כמה שבועות נפגעה כאן ילדה בת 3 ממשחק הכמעט דריסה הנוראי הזה. חשבנו שאולי המקרה הזה יביא לשינוי בגישה, אבל כלום לא השתנה".

אחד ממאבטחי הפארק בעבר, טוען שההסברים המתחמקים של המשטרה הם זלזול בחוק ובתושבים. "להגיד שמה שקורה כאן הוא לא בניגוד לחוק, זה קשקוש מוחלט", הוא מתרעם. "אסור להיכנס לשבילים עם כלים כבדים ממונעים. מדובר בפארק עם קהל, והשבילים מיועדים להולכי רגל. אסור לכלי רכב לנסוע בשבילים ובמדשאות. מדובר בהפרעה לסדר הציבורי, ובסיכון חיים, וזה בניגוד לחוק".

פארק יפו

"נוכחות העירייה בפארק משיגה תוצאה הפוכה"

בניגוד למשטרה, שנוכחותה פחות מורגשת, פקחי עיריית תל אביב נוכחים במקום כמעט מדי יום. ואולם, תושבים שדיברנו איתם אומרים כי נוכחותם של פקחי העירייה דווקא מגבירה את הבעיה, ומציינים כי הם אוכפים את החוק בחריצות דווקא על עבירות של הציבור הרחב, ונוהגים בסלחנות יתרה כלפי המתפרעים.

לעתים העבריינים מגיעים עם כלבי תקיפה כשהם משוחררים וללא מחסומים לפיהם, ולמרות זאת הפקחים נמנעים מלרשום להם דוחות או אפילו להעיר להם, גם כשהם מריצים את הכלבים אחרי הטרקטורונים ולצד אופניים חשמליים.

לעומת זאת, מקפידים הפקחים לתת דוחות לשאר בעלי הכלבים המשוחררים. "איך זה עוזר למצב אם גם כשכבר יש פיקוח הוא לא מופעל על העבריינים אלא רק עלינו?" מתרעם עידו, "זה משדר חולשה, כבר עדיף בלעדיהם".

לדבריו, "לא מזמן ירדתי לפארק ושחררתי את הכלב. פקח מיד נתן לי דוח. רגע לאחר מכן עבר לידינו טרקטורון. כששאלתי אותו 'למה אתה נותן לו להשתולל ככה? למה אותו אתה לא קונס? הכלב שלי זה מה שמעניין עכשיו?' הוא ענה: 'נטפל בו גם', אבל אחרי שסיים את כתיבת הדוח הוא הלך. אז כלב טוב ירושלים כן מקבל דוח, וטרקטורון עם עבריין מתפרע בתוכו לא מקבל דוח. ככה זה עובד פה.

"במקרים מסוימים הם כן נותנים דוח למתפרעים אבל בזה זה נגמר. לא מחרימים כלי רכב ואין שומר או איש ביטחון שימנע כניסת טרקטורונים או אופנועים".

אחד מכללי הפארק הוא איסור על עשיית מנגלים למעט במתחם המיועד לכך, אבל גם הוא לא נאכף. לדברי תושבים, רבים מצפצפים על החוק, ובסופי השבוע נישאים באוויר מכל פינה ריחות של מנגל, ושל הפסולת הנערמת בפארק.

עובד עירייה שמכיר היטב את המתרחש שם, אמר השבוע: "אנו יודעים שהמצב מורכב, ולא מתעלמים ממנו. אם את באה עם ילד, ומולו בא לפתע אופנוע ונוסע מהר, ברור שמדובר בבעיה. גם לנו קשה עם התופעה, ואנחנו מנסים לטפל בה.

אנשים טוענים שאין טיפול בכלל.
"העירייה מיקמה מצלמות לפני חודש כדי לעקוב ולפקח, ובסוף החודש יתווספו עוד מצלמות כך שכל רכב שנכנס לפארק יקבל קנס".

מדובר בתופעה של שנים, למה רק עכשיו התקנתם מצלמות?
"היו כאן מצלמות גם קודם, אבל הן התקלקלו. עכשיו החליטו לחדש את התקנת המצלמות ולטפל בבעיה כי יש הרבה תלונות. המצב באמת לא טוב".

ומה לגבי הוונדליזם, מנגלים ואש במדשאות בניגוד לכללים?
"אנחנו מנקים מטפחים, דואגים כאן לניקיון הפארק הכי טוב שאפשר".

תגובות

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "האחריות הכוללת לביטחון המבלים בגנים ובפארקים מוטלת על המשטרה. הסיירת לביטחון עירוני של עיריית תל-אביב-יפו פועלת בכל העיר בשיתוף עם השיטור העירוני של מחוז ת"א על פי 'סל עבירות' מוגדר ובתאום עם התחנות המשטרתיות ומחוז ת"א של המשטרה. בפארק המדרון מתבצעת אכיפה בעיקר בימי העומס ונערכים במקום סיורים יזומים על מנת להגביר את תחושת הביטחון ולתת מענה לאירועים נקודתיים".

תגובת משטרת ישראל לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה.