הפוסט הזה הוא תיאור השתלשלות האירועים ברצף דייטים עם נושא נשק, ותובנה מתבקשת, לפיה מאזן הכוחות המגדרי הוא בכלל הפוך ממה שחשבנו

לפני תקופה יצאתי עם הפוסטר הכי אמיתי שפגשתם. יציר דמיונם של הפרסומאים של קולגייט: אציל, ג'נטלמן, יפהפה, חכם. אחד המושלמים – חוץ מדבר אחד. הוא היה נושא נשק.

לפני תקופה יצאתי עם הפוסטר הכי אמיתי שפגשתם. אחד המושלמים – חוץ מדבר אחד, שלקח לי שבועות להבין. חיבקתי אותו מאחור והרגשתי ברזל. הרמתי את החולצה וראיתי אקדח מחובר לחגורה שלו

לקח לי כמה שבועות להבין את זה, ברגע פסטורלי על הים בתל אביב, חיבקתי אותו מאחור והרגשתי ברזל. הרמתי את החולצה וראיתי אקדח מחובר לחגורה שלו שם. "תראה לי רישיון" אמרתי ביובש. הראה לי מיד.

זה עשה היגיון אבל לא באמת שיקף כלום. אדם, גבר, שנושק ל-1.90 מ' – לא אמור לחוש מאוים מכלום במרכז תל אביב. אם אני הצלחתי לשרוד בלי נשק חם, הוא בטח יסתדר. 

"אנחנו חיים במקום מסוכן", ענה בתשובה לשאלתי למה הוא צריך את זה עליו, והזכיר את פיגוע הירי בדיזינגוף ב-2016. גיחכתי לעצמי. באמת מר מושלם, אנחנו חיים במקום מסוכן? תרגיש פעם מה זה להסתובב בלי נשק ושגברים מכל המינים וכל הסוגים מתקרבים, נוגעים, פונים אליך כאילו אתה חפץ בשוק.

גיחכתי לעצמי. באמת מר מושלם, אנחנו חיים במקום מסוכן? תרגיש פעם מה זה להסתובב בלי נשק, ושגברים מכל הסוגים מתקרבים, נוגעים, פונים אליך כאילו אתה חפץ בשוק

ומה עם תודעת החפץ שקם לתחיה הזו, שפורצת כל מחסום מגדרי בדרך, ועונה לכל אחד כזה באותה המטבע ממש? בלי אקדח על החגורה, בידיים חשופות. מול עבריינים, נרקומנים, שיכורים וסתם חלאות. בחורה, לבד. על מי אתה בא? 

אבל תודעת הנשק הישראלית מסועפת. היא מתחילה בתנ"ך, בייצוג סמנטי של כלי זין, והיום מנוהלת בעיקר על רקע יחסי סחר בנשק גלובאליים, בהם ישראל מובילה.

בדרך היא עברה בכיבוש הארץ ומקור לגאווה לאומית בכל הנוגע לפיתוחים טכנולוגיים, ויכולותיה של סטארט אפ ניישן להציב עצמה בחוד החנית של תעשיית אמצעי המלחמה.

רק השבוע פורסמה כתבה אודות יוצאי יחידת 8200, המנווטים את הידע שרכשו בצבא לפעילות סייבר, שעשויה ביום מן הימים גם לפגוע בישראל ישירות. זאת תמורת תנאים ושכר של שייח סעודי. בכל מה שקשור לנשק אנחנו מעצמה

רק השבוע פורסמה כתבה אודות יוצאי יחידת 8200, המנווטים את הידע שרכשו בצבא לפעילות סייבר, שעשויה ביום מן הימים גם לפגוע בישראל ישירות, וזאת תמורת תנאים ושכר של שייח סעודי. בכל מה שקשור לנשק אנחנו מעצמה.

אבל לי לא היה אכפת לי אם הוא היה שבכני"ק ולא יכול להגיד לי, גם אם ניסה רק לרמוז ואני כמובן העדפתי להתעלם. גבר נושא אקדח זה מפחיד, ופחד משתק מערכות יחסים. הסיפור בינינו נגמר בגלל האקדח. לא יכולתי לשאת מחשבה שיש בחדר כספת ובתוכה יש אקדח. זה הפחיד אותי.

וזה לא שאקדח הוא כלי הרצח היחיד. אמנם שליש מהנרצחות נרצחות בידי נושאי נשק ברישיון, אך ראינו כבר שעם מעט יצירתיות אפשר לרצוח גם בלי אקדח (אבל אם כבר נרצחת תשתדלי שזה יהיה באקדח. יותר מהיר).

לא שאקדח הוא כלי הרצח היחיד. אמנם שליש מהנרצחות נרצחות בידי נושאי נשק ברישיון, אך ראינו כבר שעם מעט יצירתיות אפשר לרצוח גם בלי אקדח (אבל אם כבר נרצחת תשתדלי שזה יהיה באקדח. יותר מהיר)

אני מנסה לחשוב על החיים של אסתי אהרונוביץ' ז"ל, הנרצחת האחרונה במצעד הדמים המגדרי. היא בטח היתה מאושרת, לא? בית במושב, ילדים, נכדים, טיולים בחו"ל. מבחוץ הכל נראה צלופן וחלומי. מבפנים כנראה שפחות, שכן היא רצתה להיפרד.

כמוה גם מיכל סלה ומריה טל זכרונן לברכה, לא רצו להיות יותר עם האיש. הן סיימו את חייהן בגלל הרצון האישי. הן למעשה נרצחו כי ראו אחרת מבני זוגן את מערכת היחסים בה הן נמצאות.

התקציבים לתכנית לטיפול באלימות במשפחה על המדף, לצד יתר העניינים הדורשים טיפול. ממשלת ישראל עסוקה בעצמה, ולמעשה השר ארדן פועל לקדם תכניות לחלוקת נשק רבה יותר. בואו פשוט נודה בזה, הממשלה רוצה שנמות. גם ככה יש פה יותר מדי אנשים, וככל שיש יותר אנשים ככה יש יותר בעיות אז עדיף כבר לחלק נשק, זה חוסך בהוצאות אחרות.

התקציבים לתכנית לטיפול באלימות במשפחה על המדף, לצד יתר העניינים הדורשים טיפול. ממשלת ישראל עסוקה בעצמה, ולמעשה השר ארדן פועל לקדם תכניות לחלוקת נשק רבה יותר. בואו פשוט נודה בזה, הממשלה רוצה שנמות

(המלצה אישית: אם תקף אותך אדם תחזירי לו הכי חזק שאת יכולה ובכל אמצעי אפשרי. אל תפחדי ואל תוותרי, תלחמי חזרה כי את יכולה וחזקה ברוב המקרים יותר ממנו. בגלל זה הוא מסתובב עם אקדח).

דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק" 

במאמרה ב"הארץ", טוענת נוה דרומי שאנשי שמאל שונאים את עמית סגל כי הוא ״טוב״.

ברור! הסיבה היחידה ששמאלנים מתנגדים למשהו זה רק כי הוא טוב מדי.

זו הסיבה ששמאלנים מתנגדים לנתניהו – מרוב שהוא טוב. זאת גם הסיבה ששמאלנים מתנגדים לכיבוש, הוא פשוט כל כך נפלא שאנחנו מוכרחים להתנגד לו.

ברור! הסיבה היחידה ששמאלנים מתנגדים למשהו זה רק כי הוא טוב מדי. זו סיבת התנגדות שמאלנים לנתניהו – מרוב שהוא טוב. זאת גם הסיבה ששמאלנים מתנגדים לכיבוש, הוא פשוט כל כך נפלא שאנחנו מוכרחים להתנגד לו

בעיני נוה דרומי אנחנו השמאלנים יושבים בבתי הקפה בתל אביב (באמצע שבוע כמובן כי אין לנו עבודה), שותים אספרסו ושואלים את עצמנו ״איך אפשרנו לעמית סגל, נער הפלא מהשטחים, התותח מהשומרון, האקדח המהיר מעפרה, הרונאלדו הימני של עולם התקשורת להיכנס ללב הפריים טיים בערוץ 12, אנחנו חייבים לעצור את זה״.

אז כמה נקודות לתשומת ליבה של נוה דרומי:

• במועד א׳ של בחירות 2019 סגל טען שהאיראנים פרצו לטלפון של בני גנץ ביום בו התגלה שנתניהו החזיק במניות בחברת הפלדה שייצרה צוללות לישראל.
• במועד ב׳ עמית סגל דיווח שהרוסים פרצו לטלפון של גנץ יום אחרי שהתגלה שנתניהו שיקר במצח נחושה בנוגע לסיבה ״החשאית״ שבגינה לא דיווח לשר הביטחון והרמטכ״ל שהוא רוכש צוללות עבור ישראל. האם זה מקרי?

אנחנו השמאלנים יושבים בבתי הקפה בת"א (באמצע השבוע כי אין לנו עבודה), שותים אספרסו ושואלים: "איך אפשרנו לסגל, נער הפלא מהשטחים, האקדח המהיר מעפרה, הרונאלדו הימני של עולם התקשורת, להיכנס ללב הפריים-טיים?"

• האם עמית סגל הקריא את הטענות של פרקליטי נתניהו בפרשת ניר חפץ (כפי שדיווח הכתב נתי טוקר בדה מרקר) בלי גילוי נאות? ואם כן, האם זה מעיד שהוא עיתונאי ״טוב״?

למה אני, השמאלני, לא תוקף עיתונאים ימנים כמו איילה חסון, עקיבא נוביק, יאיר שרקי, גאולה אבן, אלמוג בוקר, דוריה למפל ועוד רבים וטובים? כי הם עיתונאים, כי הם ישרים, כי הם ממלאים את תפקידם נאמנה.

אין קשר בין כישוריו של עמית סגל למתקפות עליו. לדעתי, סגל לא ממלא את תפקידו כעיתונאי ומשמש כתועמלן שמכתיב את הסדר הציבורי עבור נתניהו. ועל זה, אני לא מוכן לשתוק.

העובדה שעמית סגל מבקר פעם בירח מלא את הימין, לא סותרת את היותו בעיני תועמלן. גם העובדה שהוא מותקף על ידי גורמים הזווים בימין הכהניסטי לא מעידה על יושרו. היא מעידה על כך שהוא מעדיף את הכהניסטים שלו מעל אחוז החסימה, כמו בצלאל סמוטריץ׳ לדוגמה.

העובדה שעמית סגל מבקר פעם בירח מלא את הימין,לא סותרת את היותו בעיני תועמלן. גם העובדה שהוא מותקף על ידי גורמים הזווים בימין הכהניסטי לא מעידה על יושרו

לפיכך, אני מציע לנוה דרומי להתייחס לגופה של הביקורת נגד סגל ולא לגופם של שמאלנים. במאמרה ניכר כי אין לה רצון או יכולת לסתור את הטענות העולות מבחינה לעומק את דיווחיו של סגל.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

אין מחלוקת שהפגנות התמיכה השבועיות בנתניהו, שממוקמות מול כיכר גורן בשבועות האחרונים, טומנות בחובן מאות גברים ונשים, החשים בכנות שראש הממשלה נרדף בידי משטרת ישראל ופרקליטות המדינה.

מאות גברים ונשים בהפגנות התמיכה בנתניהו חשים כי רה"מ נרדף בידי המשטרה ופרקליטות המדינה. מדובר בטעות חמורה, פועל יוצא של ספין שקרי. בפועל, המשטרה והפרקליטות נהגו בו בזהירות מופלגת

מדובר כמובן בטעות חמורה ואף בשכנוע שהוא פועל יוצא של ספין שקרי, שיטתי ומסוכן במיוחד שבוקע מבלפור וקיסריה:

בפועל, הן המשטרה והן הפרקליטות נהגו בנתניהו בזהירות מופלגת. טענות ספציפיות וחשובות מטעם סנגורי נתניהו נגד היבטים שונים בהתנהלות חוקרי המשטרה – לרבות אופן הפעלת הלחץ על ניר חפץ כדי לגייסו להיות עד מדינה – הן טענות שיש לבחון ברצינות. כל טענה בדבר פגיעה בזכויות חשודים, נחקרים ועדים חייבת להיבחן ברצינות. נתניהו אינו שונה מבחינה זו משום אזרח אחר.

לאורך שנים התחוללו פגיעות חמורות ומקיפות בזכויות מפגינים (לרבות אלימות משטרה ומעצרי שווא), בזכויות חשודים מקבוצות מוחלשות ובזכויות נחקרים במכלול פרשות, אך דבר לא נשמע מפי נתניהו וחבר חנפניו שמנהלים את המדינה בעשור האחרון.

לאורך שנים התחוללו פגיעות חמורות ומקיפות בזכויות מפגינים (לרבות אלימות משטרה ומעצרי שווא), בזכויות חשודים מקבוצות מוחלשות ובזכויות נחקרים במכלול פרשות, אך דבר לא נשמע מפי נתניהו וחנפניו

ואף מילה על השלילה השיטתית של זכויות האדם והאזרח של הפלסטינים בגדה ובירושלים המזרחית – שלילה איומה ואנטי דמוקרטית שנגזרת מהמשטר הצבאי והאנטי-דמוקרטי לו כפופים הפלסטינים. משטר צבאי נוקשה שאותו מבקש נתניהו להנציח. זאת בעוד כל בדל חשש לפגיעה במקורבי נתניהו, מניח תשתית מידית לקול זעקה רמה בדבר רדיפה פוליטית דמיונית מצד נתניהו וחבר חנפניו.

אז נדגיש. על אף שיש לחקור לעומק כל טענה בדבר סחיטה פוטנציאלית שאולי הניבה לחץ לא לגיטימי על מי שהחליט להיות עד מדינה וכן יש לחקור כל חשש להפרת זכויות עדים וחשודים בפרשות נתניהו המסועפות והמגוונות – ברור שמכלול החקירות בפרשות נתניהו טמן בחובו הנחות סלב מופלגות.

דוגמאות לכך? בבקשה:

1

הימנעות מחקירה מקבילה באותו זמן של בני הזוג המלכותי בפרשה 1000. הדבר הנו כה בסיסי וכה מתבקש, עד שברור שהימנעות מדהימה זו מחקירה מקבילה באותו פרק זמן, יכולה הייתה להניב תיאום עדויות מושלם בין השניים.

הימנעות מחקירה מקבילה של בני הזוג בפרשה 1000. דבר כה בסיסי וכה מתבקש, עד שברור שהימנעות מדהימה זו יכולה היתה להניב תיאום עדויות מושלם בין השניים

2

ניקוי מראש של הקיסר מפי היועמ"ש בפרשה 3000 וזאת בכלל בטרם פתיחת חקירת פרשת קניית הצוללות והספינות.

3

הימנעות מקוממת מחקירת קניית המניות של נתניהו במפעל ייצור פלדה (בבעלות בן דודו) שנמכר מאוחר יותר לחברה שמספקת חומרים לתאגיד טיסנקרופ הגרמני.

קדמה למכירה זו מכירה של מניות נתניהו לבן דודו בעל המפעל. מכירת מניות זו הניבה רווח לא הגיוני בסך 16 מיליון שקלים, ששולשלו לכיסו של נתניהו בעודו מכהן כרה"מ, בפרק זמן שבו שווי המניות דווקא צלל (תוך שנתניהו מרוויח סכום עתק ממכירת המניות שהיו אז בשפל אדיר).

וכל זאת כשקיים חשד שנתניהו אינו מדווח דבר על הרווח העצום כפי שהיה עליו לעשות על פי חוק.

ניקוי מראש של רה"מ מפי היועמ"ש בפרשה 3000, והימנעות מחקירת קניית המניות של נתניהו במפעל ייצור פלדה (בבעלות בן דודו) שנמכר בהמשך לחברה המספקת חומרים לטיסנקרופ

טענת רדיפתו הפוליטית של נתניהו אפוא היא טענה משוללת כל יסוד, נטולת כל תשתית וחסרת כל ביסוס עובדתי. בכלל, המחשבה שמשטרת ישראל ופרקליטות המדינה וראש התביעה הכללית, ד"ר מנדלבליט, יעזו להניח לפתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים ולעיני האומה כולה, כתב אישום שמושתת על תפירת תיק דמיונית – היא מחשבה בדיונית ומופרכת באופן שקשה לתאר. ואף מילה על כך שראש הממשלה שקדם לנתניהו נשלח לכלא אף שהניח לפני כן על השולחן נכונות לסגת לקווי 67 לרבות חלוקת ירושלים.

אך טענה מופרכת זו בדבר רדיפה פוליטית, כובשת לבבות של רבים מתומכי נתניהו. הספין הכוזב והמסוכן מתנחל במוחותיהם של רבים מקרב תומכי הימין. השבר שימיט הדבר על אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק, מן הסתם, עומד להיות עצום. החשש מפני ריסוק שלטון החוק הופך מוחשי. אך מה אכפת לנתניהו? העיקר להימלט מאימת הדין ולכל הפחות לערער את הלגיטימציה הציבורית של כתב האישום החמור נגדו הממשמש ובא.

אין מקום לפקפק בכנות אמונתם העמוקה של תומכי נתניהו. בניגוד לאלילם הציני וחסר הגבולות, הם מאמינים כי הוא באמת נרדף. ההפגנה השבועית שלהם אפוא היא הפגנה לגיטימית. מדובר במימוש מובהק של חופש ההפגנה כפועל יוצא של חירות הביטוי. ואף מדובר בליבת חופש הביטוי: חופש הביטוי הפוליטי.

אלא שבמוצ"ש האחרונה נפל דבר מטריד: עשרות ממפגיני הימין פקדו את בית הקפה רולדין שממוקם בכיכר גורן. שם, כך נטען ואף תועד, ישבו מספר מפגינות נגד השחיתות שספגו איומים קשים מפי עשרות תומכי נתניהו

אלא שבמוצאי השבת האחרונה נפל דבר מטריד: בתום שתי ההפגנות המנוגדות – ההפגנה מספר 154 של מאות המפגינים, שקוראים ליועץ המשפטי לממשלה להיאבק ללא חת בשחיתות מול ההפגנה של מאות המפגינים שגורסים שמנדלבליט רודף את נתניהו – פקדו עשרות ממפגיני הימין את בית הקפה רולדין שממוקם בכיכר גורן. שם, כך נטען ואף תועד, ישבו מספר מפגינות נגד השחיתות שספגו איומים קשים מפי עשרות תומכי נתניהו.

אם נכונים הדברים (והתיעוד המצולם מוכיח שאכן מדובר בדברים שהתרחשו) מדובר בביטוי נוסף וחמור לתוצאות השיסוי וההסתה שבוקעות מבלפור ללא הפסקה. וגם במתחם מרכזי באשקלון, כך מתברר היום, ספג גבי אשכנזי קללות קשות מפי עוברים ושבים (שמאלני מנייאק. הולך עם ערבים. בן זונה. ועוד). ההסתה מבלפור אפוא נושאת פרי.

במובן המשפטי אין ספק שחזקת החפות עדיין עומדת לצדו של נתניהו. אבל במובן המוסרי התפוגגה חזקה זו כבר מזמן. במובן המוסרי אשם נתניהו בהלהטה שיטתית וקבועה של האווירה נגד יריביו הפוליטיים. כמו לפני 24 שנים: ברור שהוא לא רצה ברצח רבין. ברור שלא הסית לרצח. אך הוא יצר אווירת שיסוי והסתה אישית נגד רבין ופרס (כולל המשפט הנורא: "רבין ופרס קשרו קשר עם האויב מאחורי גבו של העם").

כמו לפני 24 שנים: ברור שהוא לא רצה ברצח רבין. ברור שלא הסית לרצח. אך הוא יצר אווירת שיסוי והסתה אישית נגד רבין ופרס (כולל המשפט הנורא: "רבין ופרס קשרו קשר עם האויב מאחורי גבו של העם")

זה היה מקומם. זה נותר מקומם. וזה מסוכן. זה מסוכן מפני שהרצח הנורא של רבין עלול לחזור על עצמו. פוליטיקאי מהמרכז או מהשמאל, עיתונאי ביקורתי או אזרח שמפגין נגד השחיתות, עלולים חלילה לשלם בחייהם. כמו ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. עוד סיבה (אחת מני רבות) להיפרד במהרה משלטונו של בנימין נתניהו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.