המלחמה בחזית הלבנונית, וכמובן בזו האיראנית הישירה, דחקה מעט הצידה את חזית הדרום, רצועת עזה. הלחימה בה נמשכת, כמו גם הנפגעים מקרב חיילי צה"ל.

שאלת "היום שאחרי" נעלמה לחלוטין מהרדאר המדיני והתקשורתי. על רקע זה התוכנית האמירתית, שפורסמה במלואה ביומון "אלערבי אלג'דיד" (עיתון המתפרסם בלונדון אך בבעלות שליט קטאר) ב-25/10 מעניינת וחשובה.

שאלת "היום שאחרי" נעלמה לחלוטין מהרדאר המדיני והתקשורתי. על רקע זה התוכנית האמירתית, שפורסמה במלואה ביומון "אלערבי אלג'דיד" (עיתון המתפרסם בלונדון אך בבעלות שליט קטאר) ב-25/10 מעניינת וחשובה

יעדי התוכנית

יעדי התוכנית וסדרי העדיפויות שלה הינם, כך לשון המסמך:

• מתן מענה למשבר ההומניטרי ברצועת עזה.
• השבת שלטון החוק ברצועה.
• הכשרת הדרך להשבתם של רצועת עזה והגדה המערבית לשליטתה של הרשות הפלסטינית.

התנאים המוקדמים

התנאים המוקדמים, כפי שמוגדרים בה:

• הרשות הפלסטינית צריכה לעשות רפורמות שיבטיחו שקיפות באופן שישיב את האמון בינה ובין העם הפלסטיני והקהילה הבינלאומית. כמו כן, כדי שניתן יהיה להכיר בה כרשות הלגיטימית היחידה בעזה, יש צורך למנות ראש ממשלה חדש וועדה שתנהל את רצועת עזה.
• ישראל צריכה להציג ויתורים, והתוכנית מותנית בהתקדמות לעבר פתרון שתי המדינות.

"ועדת עזה"

התוכנית מתייחסת בפירוט מרשים לצעדים שנדרשים מבחינת הרשות הפלסטינית ומצד הממשלה הפלסטינית החדשה (ממשלת טכנוקרטית בראשות ראש ממשלה "כמו למשל סלאם פיאד").

מוצע להקים גוף ייעודי לשיקום הרצועה – "ועדת עזה" – שתפקח על הסיוע שיגיע "מסעודיה, איחוד האמירויות והגורמים האזוריים והבינלאומיים הרלוונטיים", תהיה אחראית על הניהול השוטף של הרצועה והכנת חזרתה ההדרגתית של הרשות הפלסטינית אליה.

מוצע להקים גוף ייעודי לשיקום הרצועה – "ועדת עזה" – שתפקח על הסיוע שיגיע "מסעודיה, איחוד האמירויות והגורמים האזוריים והבינל' הרלוונטיים", ותהיה אחראית על ניהול הרצועה השוטף וחזרת הרשות

ניכר המשקל הרב שניתן לגוף זה, שיורכב מפקידים אזרחיים לשעבר ברשות הפלסטינית, פקידים ברשויות האזרחיות שעבדו תחת שלטון חמאס "ובתנאי שיאושרו על ידי וועדת ההיגוי (שתהיה מעל "ועדת עזה") וישראל".

המסמך מבהיר, שאין כוונה להגיע להסכמים חדשים עם ישראל, אלא לפעול במסגרת ההסכמים הביטחוניים והכלכליים הרלוונטיים, למשל פרוטוקול פריז (המסדיר את היחסים הכלכליים בין ישראל והרשות הפלסטינית).

כמו כן, התוכנית לעיל "תעסוק בחששות הביטחוניים של ישראל ללא צורך לשוב למו"מ". מדובר בניסוח עמום מאוד, לדעתי, אשר יש להניח שבא לתת מענה כללי ומעורפל לסוגיית הביטחון, מבלי להיכנס לפרטים שעלולים לפגוע בתהליך זה כבר מראשיתו.

ישנה גם התייחסות קצרה וכוללנית לצורך בפיוס פנים-פלסטיני – "תחילתו של דיאלוג בין הפת"ח וחמאס להשגת הסכמות שיכללו את צירוף חמאס לוועדה (הכוונה, ככל הנראה, ל'ועדת עזה')".

התכנית וחשיבותה

אז מה יש בתוכנית, מה אין בה, ובמה חשיבותה?

• יש בה, לראשונה באופן פומבי ומפורט, מעין תוכנית עבודה סדורה שמתמקדת בשיקומה של רצועת עזה, אולם גם מכשירה את הדרך הלאה, מבלי להתייחס למוקשים מדיניים, בשלב הנוכחי, המוקדם מדי.
• ניתן בה ביטוי מוחשי למרכזיותן של סעודיה, ובעיקר איחוד האמירויות, בהובלתו של מהלך זה.
• סוגיית הרפורמות שהרשות הפלסטינית חייבת ליישם מרכזית מאוד בתוכנית זו. כאמור, על מנת שתזכה לאמון מצד כל השחקנים הרלוונטיים, כולל (או בראש ובראשונה) הציבור הפלסטיני. אין להתפלא על כן שנשמעה ביקורת מצד הרשות כלפיה.
• כדאי לשים לב לתפקיד המרכזי שמוענק לגוף שנקרא בתוכנית "ועדת עזה". קשה להשתחרר מן הרושם, שהתפקיד של העומד בראשה מיועד, כך נראה, למחמד דחלאן, הנסמך על שולחנה של אבו דאבי בשנים האחרונות (והינו, כמובן, לצנינים בעיני אבו מאזן, אולם מקובל כנראה על ישראל).

המסמך מבהיר, שאין כוונה להגיע להסכמים חדשים עם ישראל, אלא לפעול במסגרת ההסכמים הביטחוניים והכלכליים הרלוונטיים, כמו פרוטוקול פריז, המסדיר את היחסים הכלכליים בין ישראל והרשות

אין תמה שהתוכנית התקבלה בביקורת, אמנם זהירה ולא בהכרח פומבית, מצד הרשות הפלסטינית. סביר, שהצבת הרפורמות הנדרשות כתנאי מוקדם איננה מלבבת במיוחד מבחינתה. כך גם השם הפורש של סלאם פיאד כמי שיכול לעמוד למשל בראשות ממשלה חדשה. מעניין לציין, שהמסמך פורסם ב"אלערבי אלג'דיד", המזוהה עם קטאר ועל ידי כתב העיתון ברמאללה, מה שנראה כאילו הודלף על ידי הצד הפלסטיני.

האם המסמך טוב לישראל?

התשובה בהחלט חיובית. אין בו קריאה או התייחסות מפורשת לנסיגה מוקדמת של ישראל מהרצועה. לישראל זכות וטו על הפקידות הפלסטינית הרלוונטית שתעסוק בשיקום הרצועה. אין בה זכר להשתתפות חמאסית, זו או אחרת, בניהול הרצועה, לבד מן האזכור בדבר נחיצותו, ותו לא, של דיאלוג לפיוס פנים-פלסטיני בין הפתח וחמאס.

ומה ביחס לתהליך המדיני, "הסיוט הגדול" מבחינתה של  ממשלת ישראל? ובכן, סוגיה זו אמנם נכללת במסגרת ה"תנאים המוקדמים" של תוכנית זו, אולם בנוסח כל כך כוללני, לפיו ישראל צריכה "לקדם ויתורים" ושהתוכנית "מותנית בהתקדמות לעבר פתרון שתי המדינות". אין התייחסות מפורטת או צעדים קונקרטיים, שמבהירים אילו "ויתורים" ישראל נדרשת לעשות, וכאמור מה פירושה של "התקדמות" לעבר פתרון שתי המדינות.

האם ישראל צריכה להביט בחיוב (רב) על התוכנית? כמובן. האם ישראל תעשה כן? ספק רב. דווקא עתה, כאשר תחושת הביטחון העצמי וההישגיות חזרו לישראל, מתבקש לנצלן על מנת לפנות לסיום המלחמה בעזה, במתכונתה הנוכחית, ולהתחיל בתהליך ייצוב ושיקום.

האם המסמך טוב לישראל? אין בו קריאה מפורשת לנסיגה מוקדמת של ישראל מהרצועה. לישראל זכות וטו על הפקידות הפלסטינית שתעסוק בשיקום הרצועה, ואין זכר להשתתפות חמאסית בניהול הרצועה

יש להניח, שתוכנית זו תעבור שינויים כאלה או אחרים, כאשר הצדדים ינהלו מו"מ מעשי סביב אימוצה, אולם מבחינת ישראל מדובר ב"תוכנית עבודה", שעונה על מירב האינטרסים שלה, בהינתן שממשלת ישראל מבינה אותם נכוחה.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/