נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח הבוקר את יום הזיכרון הממלכתי לאירועי השבעה באוקטובר בהורדת דגל ישראל לחצי התורן ברחבת בית הנשיא. טקסי אבל וזיכרון ייערכו היום בכל בתי הספר ובסיסי צה"ל בארץ, יומיים לפני התאריך הלועזי 7 באוקטובר שחרוט כאן בלבבות.
חברי פורום המטה הכללי של צה"ל ערכו הבוקר טקס קצר ודקת דומייה בבסיס זיקים, שהותקף בידי מחבלים בשבעה באוקטובר. אמנם הטקס החשוב ביותר – הטקס של משפחות שבעה באוקטובר – ייערך רק בעוד יומיים בפארק הירקון בתל אביב, אבל היום הוא יום הזיכרון "הממלכתי". ואין דבר שמסמל את הממלכתיות הישראלית של העידן הזה יותר מהמכתב שמשרד החינוך הפיץ לקראת היום למנהלי בתי הספר בארץ.
נשיא המדינה יצחק הרצוג צופה בהורדת הדגלים לחצי התורן בשעה 06:29 בבית הנשיא, עם פתיחת יום הזיכרון לטבח השבעה באוקטובר. 5 באוקטובר 2026 (צילום: דוברות בית הנשיא)
ליאור דטל, כתב החינוך של "הארץ" שמפרסם את החוזר, מספר כי ההנחיות המוזכרות בו לא עודכנו מאז השנה שעברה, ולפיכך משרד החינוך מציע למנהלים ולמורים לערוך בכיתות שיחות בנושא "לא שוכחים את החטופים ומייחלים להשבתם". זאת בשעה שכבר אין יותר חטופים ישראלים ברצועת עזה.
ברור שהמחדלים הרבים שהובילו לטבח השבעה באוקטובר והמחלוקות שקורעות את הציבור, אינם מוזכרים כלל בחוזר משרד החינוך. מורים מתבקשים להתמקד בסיפורי גבורה של "מלחמת התקומה" – כאילו עצם השימוש בצירוף המילים השנוי במחלוקת הזה אינו החלטה פוליטית מובהקת.
לכאורה מדובר בלא יותר מרשלנות. לא יותר מחוסר תשומת לב של פקיד ששלח את המכתב הלא נכון ולא טרח לעדכן אותו. אבל למעשה מדובר במשל מדכא על מצבנו, שלוש שנים אחרי הטבח ששינה מן היסוד את גורלנו ואת גורל האזור.
הרשלנות הבוטה הזאת, הזלזול המוחלט בחובות מקצועיות שגובל בהפקרות של ממש, הפכו לאחד המאפיינים הבולטים של העידן הזה בישראל. תשאלו את השרה מירי רגב ואת אנשיה במשרד התחבורה, שהתעלמו מכל האזהרות שכמעט הובילו לאסון התעופה הגדול בתולדות ישראל. כל זמן שהתופעה הזו לא תטופל טיפול יסודי, נוסיף להוריד את הדגלים לחצי התורן, בכל פעם בשל עילה אחרת.
חוזר משרד החינוך מציע הבוקר לבתי הספר הדתיים מערך זיכרון בשם "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". מטרותיו המוצהרות של המערך הזה הן "הצפת תחושות וסיפורים אישיים ובירור משמעות אישית של יום הזיכרון, הבנת המושגים שכול, זיכרון, הנצחה ומשמעותם".
עד שלא נחדל להתייחס לעצמנו בפאתוס של "עם הנצח" ועד שלא נתחיל להתייחס ברצינות למושגים של אחריות, מקצועיות, יסודיות, יושר וכנות – לא נוכל לעלות על הדרך הארוכה לתיקון החברה.