יהודים יקרים,

עבר יותר מדי זמן מאז התראינו לאחרונה, אבל אני שמח שאתם עדיין זוכרים אותי היטב. זה אני, הפריץ. כן כן, זה שהכריח את סבכם לרקוד "מה יפית" לקול צהלות חברי השיכורים במסיבות הרבות אותם ערכתי באחוזה. זה שהכריח אתכם לשלם יותר מיסים סתם כי אתם יהודים, וזה שנישל אתכם מהבתים והקהילות שלכם כשכך היה הרצון שלי.

זה אני, הפריץ. כן כן, זה שהכריח את סבכם לרקוד "מה יפית" לקול צהלות חברי השיכורים במסיבות הרבות אותם ערכתי באחוזה. זה שהכריח אתכם לשלם יותר מיסים סתם כי אתם יהודים

יש מכם שמכירים אותי בגרסה המזרח תיכונית שלי, דוגמת אנשים כמו איברהים פאשה או אחמד ג'מאל פאשה הטורקים שהתעמרו ביישוב היהודי בארץ ישראל, או הסולטן אחמד אל רחמאן במרוקו שהתעמר ביהודי מרוקו בתחילת המאה ה-19.

עשרות ומאות שנים תמהתם לעצמכם, איך יכולתי. איך יכולתי להכריח אתכם לשלם יותר מיסים מכולם, רק בגלל שהייתם יהודים? איך יכולתי לנשל אתכם מפרנסתכם, לגרש אתכם מבתיכם, לענות את משפחותיכם? איפה הצדק והאנושיות? שאלתם, והנה אני עונה.

מאות שנים פריצים ועריצים עשקו והתעמרו בעם היהודי מסיבה אחת פשוטה: הם יכלו לעשות זאת. היהודים היו מיעוט חסר זכויות ומי שיכול היה לפגוע, לקחת, לגנוב, ולהתעלם מההגינות בשביל טובתו האישית – עשה כן.

אבל מה עם הצדק? המוסר? האמונה בבורא עולם? יכולנו, אז עשינו. אתם הייתם עושים אחרת?

השנה היא 2024, עם ישראל נאנק תחת מצב כלכלי קשה ומיסים שהולכים ועולים, וחברי ממשלת ישראל, עם שרים מיותרים ומשרדים מיותרים, ממשיכים להנות מתקציבי עתק, טיולים ברחבי העולם ולשכות מפוארות. למה? כי הם יכולים.

עשרות ומאות שנים תמהתם לעצמכם איך יכולתי. איך יכולתי להכריח אתכם לשלם יותר מיסים מכולם, רק בגלל שהייתם יהודים? איך יכולתי לנשל אתכם מפרנסתכם, לגרש אתכם מבתיכם, לענות את משפחותיכם?

אלפי חיילי מילואים ומשפחותיהם קורסים תחת המשא הכלכלי אחרי שהם נתנו הכל למען המדינה, בעוד שממשלת ישראל נאבקת להכביד עליהם את הנטל ולהגדיל את הקצבאות למגזרים אחרים. ולמה? כי היא יכולה.

שבועות אחרי תחילת המלחמה, בעוד מאות חטופים מתייסרים במרתפי חמאס ואלפי ישראלים מפונים מבתיהם, חבר הכנסת שמחה רוטמן נסע למסע נהנתני בארצות הברית, בעוד שהוא יכול היה לעזור לציבור משרתי המילואים. למה? כי הוא יכול היה.

חברי המפלגות הדתיות בחרו לקדם חוק רבנים באמצע מלחמה, שייקח כסף מאנשים העובדים קשה לפרנסתם וייתן את הכסף למקורבים. למה הם עשו זאת על אף העוול המוסרי שבכך? כי הם יכולים היו.

השר עמיחי אליהו, העומד בראש משרד מיותר ונהנתן ששתה עשרות מיליוני שקלים מהציבור בישראל, עומד על דוכן הכנסת בשעת מלחמה ומשמיץ את חיילי צה"ל הגיבורים באמרו "המילה ניצחון נמחקה מלקסיקון צה"ל. זו הסיבה שאיבדו את זה מול מחבלי נוחב'ה עם כפכפים. יש אנשים ששכחו מה השורשים ומה המורשת שלהם". למה הוא עושה כך? כי הוא יכול.

השר איתמר בן גביר ממשיך לסכן חיי אדם גם כשצה"ל, השב"כ או גורמי ביטחון אחרים אומרים לו במפורש שהתנהגותו תוביל לשפיכות דמים. הייתכן? לסכן חיי אדם בידיעה שאכן יהיו שייפצעו ואף ימותו בגלל מעשה נחפז כזה או אחר? למי יש מצפון לעשות כך? למה? התשובה היא פשוטה – כי הוא יכול.

אלפי חיילי מילואים ומשפחותיהם קורסים תחת המשא הכלכלי אחרי שנתנו הכל למדינה, בעוד שממשלת ישראל נאבקת להכביד עליהם את הנטל ולהגדיל קצבאות למגזרים אחרים. למה? כי היא יכולה

בצלאל סמוטריץ' ממשיך להוביל כלכלה שחברות האשראי ברחבי העולם רואות ומורידות את הדירוג שלה פעם אחר פעם, תוך כדי פגיעה בפת לחמם של מיליוני ישראלים. אלה משלמים על התנהלותו שמרוששת אותם, מבלי שיודה שאולי כלכלה זה לא התחום החזק שלו. למה? כי הוא יכול.

עשרות אלפי ישראלים עוזבים את ישראל בגלל התנהלות הממשלה וחוסר האכפתיות שלה. בין העוזבים רופאים, מהנדסים, חוקרים, ואנשי מקצוע מובהקים בגלות שלא הייתה כמותה מאז גלות החרש והמסגר בסוף תקופת בית ראשון. למה חברי הממשלה ורבים מתומכיה ממשיכים להתעלם או אפילו לעודד תופעה זו? למה? כי הם יכולים.

וכך נמשכת הרשימה עוד ועוד. בשעת מלחמה, כלכלה קשה, מצור אווירי חלקי, וגל אנטישמיות שהעולם לא ראה כבר כמעט שמונים שנה – באה קבוצה של שישים וארבעה נבחרי ציבור ומחליטה להתעמר בעם ישראל בדם קר, כי. הם. יכולים.

ובכן יהודים יקרים, לא עליי תשיתו תלונותיכם על כי מאות שנים עשיתי מה שרציתי רק משום שיכולתי, אלא דווקא על אחיכם שעברו עינויים אלו במשך הדורות, ולא למדו שלא עושים רע לאדם אחר סתם כי יכולים.

ואולי בתוך העוול המוסרי הזועק לשמים, ריקודי ה"מה יפית" לא נראים כמו העוול הכי גדול בעולם. ואולי בראותכם את העינוי, את העוול ואת הכאב הבלתי נסבל של אחיכם החטופים, את משפחות החטופים, את המשפחות השכולות, הסובלות, המפונות, הנאנקות תחת הנטל, ואת זעקתם שעולה עד לשמיים – תשימו קץ למחלוקות ולשנאה. ותזכירו לנבחרי הציבור שלכם שגם אם הם מהצד "שלכם", שהצבעתם להם – התמיכה בהם לעולם לא תבוא במחיר ההתעמרות באחיכם ממחנה שלא שלכם.

ובכן יהודים יקרים, לא עליי תשיתו תלונותיכם על כי מאות שנים עשיתי מה שרציתי רק משום שיכולתי, אלא דווקא על אחיכם שעברו עינויים אלו במשך הדורות, ולא למדו שלא עושים רע לאדם אחר סתם כי יכולים

ובינתיים, עד שתוכיחו שהייתם נוהגים בצורה שונה ממני, תבקשו סליחה שהפכתם את שמי לשם גנאי במחשבה שאתם הייתם מתנהגים אחרת.

בברכה,

הפריץ לדורותיו.

הרב אלחנן פופקו הוא רב, מחנך, איש ציבור, וסופר בארה"ב. דור אחד עשרה למשפחת רבנים. בעל תואר ראשון לפסיכולוגיה, תואר שני בחינוך וסמיכה לרבנות ולדיינות. פרסם מאות מאמרים וארבעה ספרים בשלש שפות. פרסם מאמרים בתחומין, כיפה, סרוגים, מקור ראשון, ערוץ שבע ועוד.