מזה שנים רבות דובר ונכתב על השנאה כתופעה אנושית – בהיבט הפילוסופי, הפסיכולוגי, הספרותי, באקטואליה וברשתות. אולם מעולם לא הייתה שנאה כה עזה סביב מדינת ישראל ובתוכה כמו בשנתיים האחרונות.

ישראל היא מוקד לשנאה עולמית, וזה אמור כלפי פנים וחוץ כאחד. "שנאה", כותבת ד"ר רינה לזר ("לדעת שנאה", כתב העת "שיחות" י"ז, 2003), היא:

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.

ברחוב שטראוס בשכונת גאולה החרדית בירושלים, בסמוך לבית ההסתדרות הישן, נמצא מתחם מוסלמי ובו שני מבנים עתיקים. האחד, מסגד שנבנה בתקופה הממלוכית (בין המאה ה-13 למאה ה-16) והאחר מאוזוליאום איובי מהמאה ה 13.

במקום בו עומד המסגד, לפי מסורת מוסלמית עתיקה, נקבר עוכאשה בן מוחסין, אחד ממלוויו של מוחמד שחרבו לפי המסורת נשברה במהלך קרב, וכשמוחמד נתן לו מקל במקומה הוא הפך בידו של עוכאשה לחרב.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

מאז בחירתו מחדש של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ לכהונה נוספת כנשיא המעצמה הגדולה בעולם, הביעו את שמחתם לא מעט שרים וחברי כנסת מהקואליציה.

ההרגשה היא כי תחת כהונתו של טראמפ יוכלו חברי הקואליציה לממש את מטרותיהם, ביניהן המשך הלחימה בלבנון ובעזה והבנייה בהתנחלויות, אולם בתקשורת עלו לא מעט קולות על כך שבסביבתו של הנשיא לשעבר דווקא מעוניינים בהרגעת השטח בארבע השנים האחרונות של טראמפ בשלטון.

עורך תוכן, יוצר דיגיטלי ברשתות החברתיות, בעל הכשרה כדובר ויועץ פוליטי.

בגיל 62 הגעתי למנהלת משאבי אנוש במקום עבודתי והודעתי לה שאני מעוניינת לפרוש. התגובה המיידית שלה הייתה "אבל את לא נראית".

"איך אני אמורה להיראות?", שאלתי בצחוק. "עם מקל ביד?" ככה התחילה ההיכרות האישית שלי עם הגילנות.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.