בשנת 1992 פרסמו שני חוקרים אמריקאים, ג'ורג' פרינג ופנלופי קאנאן, מחקר חדשני וראשון מסוגו בסוגיה שעד אז לא זכתה להגדרה: תביעות השתקה.
השניים בחנו יותר מ־200 תביעות לשון הרע שהוגשו בארה"ב נגד אזרחים, וזיהו דפוסים חוזרים: התביעות הוגשו על ידי גופים חזקים נגד אזרחים פרטיים או קבוצות מקרב הציבור. הנתבעים השתתפו בפעילות ציבורית המעידה על מעורבות חברתית, ופעילות זו עמדה בניגוד לאינטרסים של התובעים.
שני החוקרים הסיקו כי תביעות השתקה (או SLAPP, ראשי תיבות של Strategic Lawsuits Against Public Participants) מיועדות "להעניש" אנשים פרטיים וארגונים לא ממשלתיים על כך שמימשו את זכותם לחופש ביטוי ולהשתתפות בשיח הציבורי, וכן כדי להרתיע מפני מימוש זכות זו בעתיד. או בקיצור – התכלית היא יצירת אפקט מצנן מפני דיבור ופעולה בנושאים שאינם נוחים לתובע.
בתי המשפט נרתעו מלקלוט אל המשפט הישראלי באופן מלא את הדוקטרינה בדבר תביעות השתקה כסוג מובחן ומיוחד של תביעות לשון הרע
בשנים שחלפו מאז, הורגשה תופעת תביעות ההשתקה גם בישראל. אולם, בתי המשפט נרתעו מלקלוט אל המשפט הישראלי באופן מלא את הדוקטרינה בדבר תביעות השתקה כסוג מובחן ומיוחד של תביעות לשון הרע.
הטענה שתביעת לשון הרע שהוגשה במקרים מסוימים היא למעשה תביעת השתקה עלתה לא מעט על ידי נתבעים שונים לאורך השנים. אחד המקרים המפורסמים היה בתביעה שהגישו ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו שרה נתניהו נגד העיתונאי יגאל סרנה.
סרנה, אז עיתונאי ב"ידיעות אחרונות", פרסם פוסט בפייסבוק שבו תיאר אירוע שלטענתו התרחש: שיירת המכוניות של ראש הממשלה נעצרה בשעת לילה, וראש הממשלה ירד ממנה תוך הפרת הוראות האבטחה הכבדות, בשל גחמותיה וצעקותיה של אשתו.
בני הזוג נתניהו תבעו את סרנה, ובית משפט השלום קיבל את התביעה וחייב אותו בתשלום של 100 אלף שקל. מאחר שהפרסום נעשה בפייסבוק ולא מעל דפי העיתון, סרנה נתבע באופן אישי ולא עמד מאחוריו כלי תקשורת שיעניק לו הגנה משפטית וגב כלכלי.
אתמול סוף־סוף הגיע המקרה המתאים, ובית המשפט העליון ניצל את ההזדמנות כדי לעגן רשמית את תביעות ההשתקה בדין הישראלי. הסכסוך שמתוכו התעוררה התביעה עניינו במאבק על זכות הגישה לנחל האסי
בסופו של דבר התיק התגלגל לבית המשפט העליון, ובשנת 2018 דחה השופט יצחק עמית את בקשת רשות הערעור של סרנה נגד הזוג נתניהו. הטענה שמדובר בתביעת השתקה מצד ראש הממשלה נדחתה, אף שבית המשפט קבע: "אכן תביעה המוגשת על ידי ראש הממשלה נגד אדם פרטי מעוררת חשש אינהרנטי לתביעת השתקה, נוכח פערי הכוחות בין הצדדים". אולם, באותו מקרה נקבע כי לא מדובר בתביעה חסרת יסוד או בסכום תביעה מופרז.
אתמול (שלישי) סוף־סוף הגיע המקרה המתאים, ובית המשפט העליון ניצל את ההזדמנות כדי לעגן רשמית את תביעות ההשתקה בדין הישראלי. הסכסוך שמתוכו התעוררה התביעה עניינו במאבק על זכות הגישה לנחל האסי, שעל גדותיו יושב כידוע קיבוץ ניר דוד.
התביעה הוגשה על ידי הקיבוץ נגד נתנאל וקנין, תושב בית שאן, בטענה כי הוא מנהל קבוצת פייסבוק הכוללת כ־20 אלף גולשים, שבה פורסמו דברי דיבה קיצוניים נגד הקיבוץ וחבריו.
בין היתר, נכתב בקבוצה כי בני הקיבוץ הם "כלבים בני כלבים"; "אין להם זכות קיום"; "רק לי הם מזכירים את הנאצים?" ועוד. הקיבוץ דרש מוקנין למחוק את הקבוצה מהפייסבוק, ומשלא עשה זאת, הגיש נגדו תביעה על סך 2.5 מיליון שקל.
סולברג משרטט את הדרכים הפרקטיות שבהן ניתן להתמודד עם התופעה ועם האפקט המצנן שלה על המרחב הלגיטימי והרצוי של חופש הביטוי והשיח הציבורי התוסס
וקנין דרש לסלק את התביעה על הסף כבר בתחילת ההליך המשפטי, בנימוק שמדובר בתביעת השתקה וכי עצם הגשתה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. בית משפט השלום, ובהמשך גם המחוזי, דחו את הבקשה הזו, וזו נחתה על שולחנם של שופטי העליון עמית, נעם סולברג ואלכס שטיין.
עוד בטרם הגיעו השופטים לשורה התחתונה, שבמסגרתה נקבע כי במקרה של תביעת קיבוץ ניר דוד נגד וקנין לא ניתן לקבוע, כבר בשלב ההתחלתי של המשפט, כי מדובר בתביעת השתקה – כתב השופט סולברג מדריך כיס למשתמש, ביחס לתופעה של תביעות השתקה.
מעבר לאקט הסימבולי של מתן פסק דין חגיגי של בית המשפט העליון הקולט רשמית את העקרונות שכבר הושמעו בפסיקות בתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר אל תוך הדין הישראלי, סולברג משרטט את הדרכים הפרקטיות שבהן ניתן להתמודד עם התופעה ועם האפקט המצנן שלה על המרחב הלגיטימי והרצוי של חופש הביטוי והשיח הציבורי התוסס.
סולברג מאמץ את הפרמטרים המקובלים לתביעות השתקה – פערי כוחות בין בעלי הדין; עילת תביעה שהיא חסרת יסוד או גבולית; סכום תביעה מופרז או נטול בסיס; תביעה בגין אמירות שנאמרו במסגרת דיון ציבורי שיש חשיבות בעצם קיומו; ומוסיף גם – "ברירה בעייתית ונטולת הצדקה" של נתבעים.
העליון מאמץ שני מסלולים מרכזיים של התמודדות שיפוטית עם הז'אנר המיוחד הזה באמצעות כלים שבאופן שגרתי לא נעשה בהם שימוש תדיר: סילוק על הסף של התביעה; ופסיקת הוצאות מוגדלת נגד התובע
הכוונה היא לכך שבמצבים שבהם מתקיים שיח ציבורי רחב, למשל ברשתות החברתיות, בוחר התובע לתבוע דווקא את הגורמים החלשים ביותר, נטולי הגב הכלכלי או המוסדי, כדי לייצר איום ולהרתיע את הרבים.
תקנות סדר הדין, שנוסחן הנוכחי נכנס לתוקף בשנת 2021, החולשות על ניהול הליכים אזרחיים בבתי המשפט, לרבות תביעות לשון הרע, כוללות ארגז כלים המאפשר לבתי המשפט להתמודד עם תופעת תביעות ההשתקה.
העליון מאמץ שני מסלולים מרכזיים של התמודדות שיפוטית עם הז'אנר המיוחד הזה באמצעות כלים שבאופן שגרתי לא נעשה בהם שימוש תדיר: סילוק על הסף של התביעה בנימוק של שימוש לרעה בהליכי משפט; ופסיקת הוצאות מוגדלת נגד התובע המשתיק, שיהיה בה כדי להרתיע מפני הגשת תביעות שכל תכליתן ניהול הליך משפטי מכביד הנכפה על נתבע חלש.
הסיבה לכך שבתי המשפט נרתעים בדרך כלל מלהשתמש בכלים כמו סילוק תביעה על הסף מבלי לבררה לגופה ולשמוע ראיות, או פסיקת הוצאות בהיקף מוגדל ומרתיע, נעוצה במתח בין ערכים יסודיים המתנגשים בהליך המשפטי.
פסק הדין החדש כולל בכל זאת צעד שנוי במחלוקת: השופט סולברג מציע, והשופט שטיין הצטרף אליו, כי במקרים קיצוניים פסיקת ההוצאות נגד התובע המשתיק תהיה גבוהה עד כדי הגעה לגובה הסכום שנתבע
מצד אחד, הזכות לחופש הביטוי והאינטרס של בתי המשפט להגן עליה, גם בדרך של צמצום האפקט המצנן על חופש הביטוי הגלום בתביעות השתקה שכל תכליתן להרתיע מפני דיבור חופשי.
מצד שני, זכותם של אנשים לשמם הטוב וזכותם למצות הליכי משפט בתביעות המוגשות כאשר שמם הטוב נפגע שלא כדין – והחשש שמא סיווגה של תביעה כתביעת השתקה ייעשה באופן שגוי או רחב יתר על המידה, כך שתביעות שצריכות היו להתברר ואולי אף להתקבל – יסולקו בשלב מוקדם.
פסק הדין החדש כולל בכל זאת צעד שנוי במחלוקת: השופט סולברג מציע, והשופט שטיין הצטרף אליו, כי במקרים קיצוניים פסיקת ההוצאות נגד התובע המשתיק תהיה גבוהה עד כדי הגעה לגובה הסכום שנתבע בתביעת ההשתקה. "תובעים יידרשו לכלכל היטב את צעדיהם", מנמק סולברג, "גם במישור הסכום שנתבע על ידם, שכן בקדירה שבה יבקשו לבשל – בה הם עשויים להתבשל".
השופט עמית הסתייג מההצעה הזו: "בתרופה המוצעת על ידי חברי יש לטעמי הרתעת יתר וגוון עונשי של ממש". לגישתו, ההצעה להקביל את גובה ההוצאות שיוטלו על התובע המשתיק לסך תביעתו עשויה לייצר התמקדות מוגזמת בשאלה האם מדובר בתביעת השתקה, ולא בבירור הרכיבים הרגילים של לשון הרע.
בשורה התחתונה, יום שבו מאמץ המשפט הישראלי גישה פרקטית להתמודדות עם תביעות השתקה, הוא יום טוב עבור הזכות הציבורית לחופש הביטוי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו