בראיון לערוץ 14 מוושינגטון ביום חמישי האחרון, ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית – אך בהקשר בלתי צפוי.

במהלך השיחה עם המראיין יעקב ברדוגו, האחרון שגה בלשונו וכינה בטעות את "המדינה הפלסטינית" בשם "המדינה הסעודית". נתניהו מיהר לתקן אותו, אך ניצל את ההזדמנות להעלות את הרעיון, כאילו מדובר בעניין מובן מאליו, והשיב בסגנון תיאטרלי: "אלא אם אתה רוצה שהמדינה הפלסטינית תהיה בסעודיה. יש להם הרבה שטח, יש להם הרבה שטח".

ברדוגו הגיב כי הוא "לא שולל את העניין", ונתניהו חזר על הדברים: "הרבה מאוד שטח". בהמשך השיחה התייחס ראש הממשלה למגעים הדיפלומטיים עם ערב הסעודית וציין כי "את הסכמי אברהם שעשיתי יחד עם הנשיא טראמפ, ניהלו מגעים סמויים במשך שלוש שנים […] בזמן הזה מן הצד השני יצאו הודעות של הרים וגבעות, ובסוף זה נגמר".

במבט ראשון ניתן היה להניח כי מדובר בהלצה מצד ראש הממשלה, אך העובדה שהוא חזר ואמר שוב ושוב כי לסעודים "יש הרבה מאוד שטח" העלתה חששות בבירות העולם הערבי

הוא הדגיש כי לא יחתום על הסכם שיסכן את ישראל, ובפרט לא על מדינה פלסטינית "אחרי השבעה באוקטובר". נתניהו הוסיף: "הייתה מדינה פלסטינית, קראו לה עזה, ותראה מה קיבלנו – את הטבח הגדול ביותר מאז השואה".

האמירה ה"יצירתית" של נתניהו הקפיצה את משרדי החוץ של ערב הסעודית ומצרים וכעבור כיממה גם את זה של איחוד האמירויות.

במבט ראשון ניתן היה להניח כי מדובר בהלצה מצד ראש הממשלה, אך העובדה שהוא חזר ואמר שוב ושוב כי לסעודים "יש הרבה מאוד שטח" העלתה חששות בבירות העולם הערבי. אחרי הכול, אלה ימים בלתי צפויים: רעיונות שבעבר היו נשמעים רק בשולי השוליים הסהרוריים של החברה הישראלית הפכו למדיניות רשמית של נשיא ארה"ב – וקשה להעריך לאן הדברים יתגלגלו.

מי שמציע לארגן אוטובוסים, סירות ומטוסים עבור 1.8 מיליון איש, או להקים "ריביירה עזתית", עשוי גם לאמץ בחיבה את רעיון הקמת האוטונומיה הפלסטינית בשטח הסעודי.

חוסר הרגישות של נתניהו בולט במיוחד – משלושה טעמים. ראשית, הוא עצמו יודע שזה לא יקרה לעולם. שנית, הוא מעליב את הסעודים ללא סיבה. ושלישית, דווקא הסגנון הזה עלול להרחיק את הנורמליזציה

בעוד שמצרים מזדעזעת מכל בדל מחשבה על פתיחת הגבול שלה לעזתים, ערב הסעודית כלל אינה אמורה להיות חלק מהמשוואה החדשה, זאת על אף שנתניהו ודונלד טראמפ טוענים בראיונות כי מתקיימות שיחות עם "מספר רב של מדינות".

בהמשך הריאיון נתניהו ציין כי אין לייחס חשיבות יתרה להכחשות הפומביות מצד מנהיגי מדינות הנורמליזציה, שכן לדבריו מדובר בלא יותר מ"הרים וגבעות". הוא הזכיר כי ב"הסכמי אברהם", איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו הסכימו להתקדם עם ישראל ללא דרישה להקמת מדינה פלסטינית.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מקבל את פניו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכניסה לאגף המערבי בבית הלבן, 4 בפברואר 2025 (צילום: Jim WATSON / AFP)

חוסר הרגישות של נתניהו בולט במיוחד – משלושה טעמים. ראשית, הוא עצמו יודע שזה לא יקרה לעולם: לא תקום מדינה או אוטונומיה פלסטינית על אדמת ערב הסעודית. שנית, הוא מעליב את הסעודים ללא סיבה. ושלישית, דווקא הסגנון הזה עלול להרחיק את הנורמליזציה. מדוע לומר דברים שאין להם בסיס?

ההודעה שפרסמה מצרים בעקבות הריאיון כינתה את דבריו של נתניהו "חסרי אחריות", וטענה כי הם מהווים הפרה ישירה של הריבונות הסעודית וכי יש לגנותם.

גם הסוגיה האיראנית אינה עולה לדיון – לא השאלה האם ויתר על תקיפה צבאית בתמורה לדיפלומטיה רכה, ולא העובדה שגישה כזו מנוגדת לכל מה שנתניהו הטיף לו במשך 15 השנים האחרונות

הסגנון שבו נתניהו מתראיין במקרים כאלה משקף את אווירת הזחיחות שבה הוא שרוי. הוא אינו מתמודד עם שאלות מורכבות מצד עיתונאים ביקורתיים, אלא יושב בנינוחות מול מראיין מלטף, שבעיקר מאפשר לו להציג את עמדותיו ללא אתגר ממשי.

אין שאלה מעמיקה על רצונם – או חוסר רצונם – של הפלסטינים לעזוב את עזה, על ההתנגדות המצרית החריפה, או על כך שהסרת הווטו של מדינות "הסכמי אברהם" בנושא הפלסטיני הושגה רק כדי לבלום את תוכנית הסיפוח.

משמאל: ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, הנשיא דונלד טראמפ, שר החוץ של בחריין ח'אלד בן אחמד אל ח'ליפה ושר החוץ של איחוד האמירויות הערביות עבדאללה בן זייד, במהלך טקס החתימה של הסכמי אברהם בבית הלבן, 15 בספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

גם הסוגיה האיראנית אינה עולה לדיון – לא השאלה האם ויתר על תקיפה צבאית בתמורה לדיפלומטיה רכה, ולא העובדה שגישה כזו מנוגדת לכל מה שנתניהו הטיף לו במשך 15 השנים האחרונות (אם כי רק כשמדובר בממשלים דמוקרטיים).

בשלב מסוים בריאיון, נתניהו מרחיב על התנגדותו להקמת מדינה פלסטינית בידי הרשות הפלסטינית, בטענה שניתן היה לראות מה קרה כאשר לעזתים הייתה בפועל "מדינה".

ברדוגו מאפשר לו לפמפם את המסר מבלי להציב מולו עובדה פשוטה: מי הקים את "חמאסטן" בעזה? מי אפשר את העברת הכספים שהפכו ל"תקציב המדינה" של הטרוריסטים במשך השנים האחרונות?

ברדוגו מאפשר לו לפמפם את המסר מבלי להציב מולו עובדה פשוטה: מי הקים את "חמאסטן" בעזה? מי אפשר את העברת הכספים שהפכו ל"תקציב המדינה" של הטרוריסטים במשך השנים האחרונות? מי הונה את הציבור כשסיפר על חיסול פרויקט המטרו? ומי החזיק במודיעין שידע היטב מה מתרחש בתוך עזה?

על כל אלה לא היו לברדוגו שאלות, והדברים חלפו כאילו לנתניהו אין כל קשר למציאות שהוא מתאר.