אחרי 16 חודשים של מלחמה עקובה, ובעוד ישראל וחמאס ממשיכות להקיז דם ולפלרטט עם קריסת הפסקת האש, התרחש לפני כשבועיים במלון באתונה מחזה שכאילו נלקח מיקום מקביל: 60 משתתפים – כ־20 ישראלים, 20 פלסטינים ו־20 ירדנים – ישבו יחד במשך שלושה ימים ורקמו שיתופי פעולה בתחומי הסביבה, ביטחון המזון, האנרגיה והמים, לטובת עתיד האזור.
"זו הפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר שמתקיים מפגש חזיתי כזה", אומר ד"ר דוד לרר, מנהל הפיתוח הבינלאומי במכון הערבה ללימודי סביבה, והרוח החיה מאחורי ארגון הכנס. "אני חייב להגיד שהייתי מופתע. בגלל המלחמה ציפינו שיגיעו אולי 30 משתתפים, אבל הייתה נכונות והיענות מאוד גבוהה.
"מומחים ואנשי מקצוע, לאו דווקא שמאלנים, מרגישים שאין ברירה. בין אם הישראלים והפלסטינים אוהבים או שונאים אחד את השני, אנחנו פה ביחד עם הבעיות של האנרגיה והמים, אלה סיפורים משותפים".
מהצד הפלסטיני, חלק מהנציגים הגיעו מהגדה המערבית, אבל האתגר הלוגיסטי הגדול היה כמובן השתתפותם של פלסטינים מעזה. "רוב העזתים הרלוונטיים נמצאים כרגע בקהיר"
המשתתפים מכל הצדדים התאפיינו בפרופיל ציבורי גבוה: פוליטיקאים לשעבר ולצדם מומחים ומנהלים בתחומי המים, האנרגיה, השפכים והתשתיות, ודמויות בכירות באקדמיה.
לפחות שני גופי ממשל ישראלים שלחו נציגים, אבל היו גם כאלה שלא קיבלו אישור לצאת ליוון. "התאכזבתי כשקיבלתי סירוב", אמר לזמן ישראל עובד ממשלה שנסיעתו לא אושרה, "אבל לממונים עליי היה ברור שאין טעם להגיע עם זה לדרגים הגבוהים של המשרד".
מהצד הפלסטיני, חלק מהנציגים הגיעו מהגדה המערבית, אבל האתגר הלוגיסטי הגדול היה כמובן השתתפותם של פלסטינים מעזה. "רוב העזתים הרלוונטיים שרצינו שיגיעו נמצאים כרגע בקהיר", אומר ד"ר לרר, "אבל גם הם לא הצליחו לצאת.
"בגלל שהם פליטים, אין להם יכולת להשיג ויזה לאירופה. יש שניים מעזה שכבר הייתה להם ויזה ולכן הגיעו, ועוד שניים שהשתתפו מקהיר דרך הזום".
"אחד הרעיונות שאנחנו מנסים לבחון הוא הקמת שדה סולארי בסיני שיספק חשמל לעזה. הפלסטינים שיושבים בקהיר נמצאים בקשר עם הממשל המצרי ובודקים אם זה אפשרי"
"היחידה שיצא לי לדבר איתה שממש הייתה בעזה אחרי 7 באוקטובר הצליחה לצאת לקהיר רגע לפני שמעבר רפיח נסגר", אומרת תמר זנדברג, לשעבר השרה להגנת הסביבה וכיום עומדת בראש המכון לחקר מדיניות האקלים באוניברסיטת בן גוריון ואחת המשתתפות בכנס.
"היא סיפרה לי שהמלחמה תפסה אותם בהפתעה מוחלטת, בחודשים הראשונים היא עברה מחאן יונס דרומה לאזור ההומניטרי, היא הפעילה שם מקלטים, חילקה סיוע הומניטרי ואוכל. היא אישה בת 60 פלוס, לדבריה ברגע שיהיה אפשר היא תרצה לחזור לעזה".
![תמר זנדברג. מס על החד"פ (צילום: פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/12/F190214FFFF0026-1024x640.jpg "תמר זנדברג. מס על החד"פ (צילום: פלאש90)")
"הרעיון הוא ליצור רשת של מומחים כדי לקדם שת"פ סביבתי חוצה גבולות ולמצוא פתרונות לבעיות משותפות כמו טיפול בשפכים ואנרגיה מתחדשת", אומר לרר. "בתחום האנרגיה, למשל, העזתים תלויים לחלוטין באנרגיה שהם מקבלים מישראל. זה לא טוב, לא לנו ולא להם.
"אחד הרעיונות שאנחנו מנסים לבחון הוא הקמת שדה סולארי בסיני שיספק חשמל לעזה. הפלסטינים שיושבים בקהיר נמצאים בקשר עם הממשל המצרי ובודקים אם זה אפשרי".
"אנחנו מכניסים להם ציוד של מים ואנרגיה באישור צה"ל", אומר ד"ר לרר, "קיבלנו אישור להכניס מתקני התפלה קטנים ומכון טיהור שפכים יביל, ואנחנו בתהליך של אישור להכניס גם ציוד ומתקנים שיודעים לייצר מים"
רעיון אחר שנבחן בכנס ידבר אל ליבו של הקורא ישראל כ"ץ: הקמת אי מלאכותי מול חופי עזה. "בגלל כ"ץ אנחנו חושבים שיש לזה סיכוי", מחייך ד"ר לרר, "הרעיון הוא שהאי הזה ייבנה מההריסות של עזה, ויהיו עליו תשתיות כמו נמל, שדה סולארי ומתקנים אחרים שבעזה עצמה אין להם מקום. בבוא היום אולי שדה תעופה.
"אנחנו כמומחים – וכמכון הערבה כמובן – לא יכולים לבנות אי, אבל אנחנו כן יכולים לקדם מחקר על ההיתכנות של פרויקט כזה".
מגה פרויקטים כמו אי רלוונטיים, אם בכלל, לעתיד הרחוק, אבל לשיתוף הפעולה של מכון הערבה עם שותפים בעזה יש היבטים הרבה יותר עכשוויים. בחודש יוני האחרון יצאה לדרך יוזמה משותפת של המכון ושל ארגון "דאמור" הפלסטיני שעוסק בפיתוח קהילות.
"הם מנסים לבנות בעזה וגם בגדה קהילות עם יכולת להתנהל באופן עצמאי ולהיות חסינות מול שינוי האקלים ובכלל", אומר לרר, "מדובר במחנות עצמאיים עם ניהול פנימי. יש ועדה בתוך המחנה שמנהלת אותו עם מהנדס ואיש בריאות והם רוצים לבנות מערכות שיאפשרו להם לנהל את עצמם".
במסגרת היוזמה "Jumpstarting hope in Gaza" ("מתניעים תקווה בעזה"), הממומנת באמצעות תרומה של מיליון דולר מגורמים בשוויץ, אנשי מכון ערבה מזרימים לאנשי "דאמור" ברצועה ציוד וטכנולוגיות שהופכים את החיים במחנות הפליטים החדשים שנוצרו במלחמה למעט יותר נסבלים.
"רק אם יהיו להם מתקנים של אנרגיה, מים וטיפול בשפכים המחנות האלה יהיו ראויים לחיים. כולם שם מבינים שלא מדובר במחנות ארעיים, בעזה כבר מדברים על זה שהם יישארו שם במשך שנים"
"אנחנו מכניסים להם ציוד של מים ואנרגיה באישור צה"ל", אומר ד"ר לרר, "קיבלנו אישור להכניס מתקני התפלה קטנים ומכון טיהור שפכים יביל, ואנחנו בתהליך של אישור להכניס גם ציוד ומתקנים שיודעים לייצר מים.
"בתחום האנרגיה אנחנו מקווים לקבל אישור להכניס פאנלים סולאריים, אם כי בינתיים יש עם זה בעיות ומשתמשים בגנרטורים. יש כבר שלושה מחנות פליטים בעזה ש'דאמור' הקימו עם שותפים נוספים, באזור המוואסי יש כ־12 אלף פליטים שחיים בתוך המחנות והם בתהליך פתיחה של עוד אחד בדרום, וברגע שזה יתאפשר גם מחנה בצפון.
"רק אם יהיו להם מתקנים של אנרגיה, מים וטיפול בשפכים המחנות האלה יהיו ראויים לחיים. כולם שם מבינים שלא מדובר במחנות ארעיים, בעזה כבר מדברים על זה שהם יישארו שם במשך שנים והם זקוקים לפתרונות לדברים הבסיסיים".
מעבר לסוגיה ההומניטרית, מומחי סביבה מצביעים על כך שהמציאות המוקצנת ברצועת עזה הפכה אותה לשדה ניסויים ענק בתשתיות מנותקות רשת. בשנים האחרונות פותחו בעולם טכנולוגיות שמסוגלות לספק שירותים חיוניים במקומות מרוחקים: מתקני התפלה קטנים, מתקני טיהור שפכים ניידים, מתקנים לייצור מים מהלחות שבאוויר וכמובן פאנלים להפקת אנרגיה מהשמש.
מיותר לציין שטיהור של הביוב בעזה הוא אינטרס מובהק גם של ישראל: ביוב מזוהם של שני מיליון תושבים יכול להגיע לים או למי התהום ולהפיץ מחלות לכל עבר
המפתחים ראו לנגד עיניהם מקומות יישוב מרוחקים בעולם השלישי, אבל באדיבות המלחמה יש לסחורה הזו דרישה גם בלב אחד האזורים הצפופים במזרח התיכון.
"תשתיות מנותקות רשת זה בדיוק מה שאנחנו יודעים לעשות", אומר ד"ר לרר, "מט"ש אחד כזה יודע לתת פתרון למחנה של כאלף איש, ואנחנו עובדים עם 'דאמור' כדי ליצור פתרון לכ־20 אלף איש בעזה". מיותר לציין שטיהור של הביוב בעזה הוא אינטרס מובהק גם של ישראל: ביוב מזוהם של שני מיליון תושבים יכול להגיע לים או למי התהום ולהפיץ מחלות לכל עבר.
ועדיין, האם ישראלים ופלסטינים באמת מסוגלים להתכנס בחדר אחד ולהתעלם מכל הזוועות שהתרחשו ב־7 באוקטובר וב־16 החודשים שבאו אחריו? זנדברג: "המלחמה כמובן נכחה בחדר מאוד, אבל האווירה הייתה בסדר גמור. זה הרי אנשים שמראש באים כי הם מעוניינים בדיאלוג.
"זה לא שאתה לוקח את הישראלי הממוצע והפלסטיני הממוצע והירדני הממוצע ומכניס אותם לחדר. נכון שאחרי 7 באוקטובר גם מפגש כזה נהיה יותר קשה, אבל לא היו מתח או עוינות. המלחמה נכחה בעיקר מהבחינה של מה הולך לקרות ותחת איזה נסיבות אנחנו עובדים".
"כולם הבינו שאנחנו פה לא בשביל להתווכח מי עשה מה. מדי פעם מישהו אמר משהו שהצד השני לא אהב אבל זה נפתר בצורה מנומסת. אצל כולם הייתה הבנה שאין ברירה, חייבים לבנות עתיד אחר"
"אין ספק ש־7 באוקטובר יצר שבר גדול גם אצל ישראלים שתמיד האמינו בשיתוף פעולה, ומהצד השני אצל הפלסטינים יש הרגשה שישראל ירדה מהפסים", אומר ד"ר לרר. "ועדיין, כשנכנסנו לחדר לא הייתה תחושה רעה, למרות שבהחלט היו חששות שהכול יכול להתפוצץ.
"כולם הבינו שאנחנו פה לא בשביל להתווכח מי עשה מה. מדי פעם מישהו אמר משהו שהצד השני לא אהב אבל זה נפתר בצורה מנומסת. אצל כולם הייתה הבנה שאין ברירה, חייבים לבנות עתיד אחר, עתיד של שיתוף פעולה".
מה הלאה? לאן לוקחים את התובנות שאספתם בכנס?
"יצאו מהכנס 15 יוזמות והצעות ליוזמות, חלק בעזה, חלק בגדה וחלק בשת"פ עם ירדן, ואנחנו בוחנים אותן כדי להחליט איזה מהן ננסה לקדם. הכוונה היא להקים קבוצת עבודה על כל יוזמה ולנסות לקדם מחקר וגיוס כספים. אחד הנושאים שמקבל עדיפות גבוהה זה מי הביוב שזורמים מהרשות הפלסטינית לישראל, ויש רצון משני הצדדים למצוא לזה פתרון.
"אפשר לתפוס את הביוב בצד הפלסטיני, לטהר ולהשתמש לחקלאות. פעם החקלאים הפלסטינים התנגדו להשקיה בשפכים מטוהרים, היום בגלל שינוי האקלים הם מבינים שאין ברירה וביריחו כבר משקים איתם את מטעי התמרים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומצויין. ככה נמשיך להכין בשקט את 7 אוקטובר הבא. נוליד ילדים, נחנך אותם לאיסלאם ראדיקלי, לג'יהאד, ולשנאת יהודים. ואז נתקן את השגיאות של ההתקפה האחרונה. רק כך נצליח להשמיד את היהודים המטומטמים מהשמאל שיחזרו לקיבוצי העוטף להמתין לטבח הבא
אזה מצחהיקים חהחהחהחה
העיקר, היה אוכל טוב? ישבתם יחד בערב ושרתם שירי יגון וגאולה? פרסתם תכניות לתעסוקה למשל בסריגת אפודות לחייזרים? לרכז קרני ירח בתור אנרגיה חליפית?
חהחהחהחהחה
אנחנו מאד אוהבים את ההומור הישראלי-פלסטיני.