ילדים בבית ספר לא אמורים לעשות מה שבא להם, מתי שבא להם. אומנם יש סוגים שונים של מוסדות חינוך – פתוחים וסגורים, דמוקרטיים ומסורתיים, ליברליים, דתיים, מעורבים או חרדיים – אך לכולם משותפת דרגה מסוימת של משמעת. במקרים רבים, עוצמתו של מוסד חינוכי נמדדת ברגישותו של מנהלו.

יש כאלה שלא מוכנים לקבל שיער סגול כביטוי אישי בין כתלי המוסד, ויש כאלה ש"מתעקשים" על פעולות התנדבותיות כצעד הכרחי. יש מוסדות שבהם האווירה היא שאנטי והילדים מסתובבים במהלך השיעורים בחצרות, ואחרים שבהם דורשת המנהלת לא לשמוע אפילו זבוב על הקיר במהלך טקס. עד כאן הכול מוסכם. אבל כשהדברים מגיעים לענייני פוליטיקה ודת נדמה שהתבלבלנו לגמרי.

בשנים האחרונות מורים נרדפים על השמעת דעה פוליטית תמימה, כאילו הם אמורים להיות רובוטים חסרי מחשבה, ומנהלים עוברים הסתה פרועה כשהם מעיזים לפתוח לתלמידים את הראש עם קצת שיח שמאתגר את הקונצנזוס המדומה.

במקביל לעידן שבו כל דרדק הוא עיתונאי, יוצר ובמאי עם כלי משחית ביד שמתעד כל פיפס בזמן אמת ומפרסם לעולם, התפתחה גישה מתירנית שבה כל ילד הוא מלך ולכולם יש המון "רגשות" שצריך להתחשב בהם כל הזמן

במקביל לעידן שבו כל דרדק הוא עיתונאי, יוצר ובמאי עם כלי משחית ביד שמתעד כל פיפס בזמן אמת ומפרסם לעולם, התפתחה גישה מתירנית שבה כל ילד הוא מלך ולכולם יש המון "רגשות" שצריך להתחשב בהם כל הזמן. קוראים לזה באמריקה "ווק", אבל לפעמים זאת סתם אנרכיה בלבוש ליברלי.

ה"תקרית" בבית הספר "אהל־שם" ברמת גן היא סערה בחוט תפילין, במהלכה תלמיד הקים עמדת תפילין מחוץ לכיתה ללא אישור ההנהלה, דרש את "זכותו" להשתמש בה בכל עת – אפילו במהלך השיעורים – ותקף מילולית את הצוות החינוכי כאשר הציב לו גבולות.

מפגין מתפרץ לחדר ההנהלה בבית הספר "אהל־שם" ברמת גן

האירוע משקף את כל התופעות הקלוקלות של השנים האחרונות: היעדר משמעת, בוז מוחלט לכללים ולאכיפה, קידוש ריטואלים דתיים מעל ערכים וסדר מוסדי ולחץ חברתי המוביל להתנהלות חסרת רסן במרחב הציבורי – תוך פגיעה בכבודם ובשמם של נציגי הממסד.

אפשר היה להתעלם מהאירוע השולי הזה, אלמלא הפך לסוגיה לאומית פוליטית ודתית, רוויה בהסתה מופרכת נגד הצוות החינוכי, בשקרים בוטים ובהתערבות מיותרת לחלוטין של שר החינוך יואב קיש, שלעולם לא יחמיץ הזדמנות לקושש קולות בבייס באופן מניפולטיבי ומעוות, גם במקרה שבו אסור לו בכלל להתערב – וכל זאת על חשבון שמם הטוב של אנשי חינוך מסורים.

בשנה שעברה פנה תלמיד להנהלה בשם כמה תלמידים שביקשו להקים עמדת תפילין כאות הזדהות עם החטופים. ההנהלה נענתה לבקשה, העמדה הוקמה, והתלמידים רשאים להשתמש בה במהלך ההפסקות

את העובדות היה קל לברר מהרגע הראשון, אבל מי בכלל יטרח כשיש הזדמנות לסקנדל אנטישמי עסיסי? ובכן, בבית הספר "אהל־שם" אין שעות תפילה או הנחת תפילין כחלק מסדר היום הלימודי, שכן מדובר במוסד ממלכתי.

עם זאת, בשנה שעברה פנה תלמיד להנהלה בשם כמה תלמידים שביקשו להקים עמדת תפילין כאות הזדהות עם החטופים. ההנהלה נענתה לבקשה, העמדה הוקמה, והתלמידים רשאים להשתמש בה במהלך ההפסקות.

אנשים מניחים תפילין ומפגינים מחוץ לבית הספר "אהל־שם" ברמת גן, 26 בינואר 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

לאותו הילד זה כנראה לא הספיק, וביחד עם תלמיד אחר החליטו – על דעת עצמם (ואולי על דעת המקום) – להקים עמדה נוספת, הפעם ללא כל אישור מלמעלה (חוץ מהקב"ה כמובן), וסמוך מאוד לכיתות.

התזה כנראה ברורה: אנחנו נחליט איפה נניח תפילין ומתי. הדרדק אפילו תועד בסרטון שהוא עצמו צילם, מסביר למנהל ש"זכותי לשים שם תפילין. זה חפץ שלי".

כל אחד והמרד הקטן שלו, וכולנו היינו שובבים (אם כי פעם זה התבטא בעיקר בהברזות, השפרצת מים מהקומה העליונה, וכתיבת מניפסטים סודיים נגד המורים). אבל מצחיק שתלמיד בכיתה י"ב חושב שהוא יכול לצלם את המנהל שלו ללא אישור, לתעד תלמיד אחר, צעיר ממנו משמעותית, ללא אישור, לפרסם השמצות נגד הנהלת בית ספר ולא לשלם על כך שום מחיר.

מצחיק שתלמיד בכיתה י"ב חושב שהוא יכול לצלם את המנהל שלו ללא אישור, לתעד תלמיד אחר, צעיר ממנו משמעותית, ללא אישור, לפרסם השמצות נגד הנהלת בית ספר ולא לשלם על כך שום מחיר

ההנהלה עשתה בדיוק מה שנדרש ממנה, והורתה לפרק את העמדה הפרטיזנית ולקיים בירור עם התלמידים שעברו על ההנחיות.

העיתונות חגגה, וקיש הקיש מסקנות

בתגובה נפתחו כל ארובות השמיים והרשת – כולל לא מעט אתרי חדשות – שהחלו להמטיר גלי שנאה כלפי המנהל האנטישמי כביכול, שאסר על תלמיד אומלל להניח תפילין. שומו שמיים, אם לא נעצור אותו הוא עוד יגזוז פאות בפעם הבאה.

"מאות בני אדם משתתפים באירוע מחאה מול התיכון", בישר כתב ערוץ 14 ומסר כי המוחים "הניחו תפילין וערכו קבלת עול מלכות שמיים ברוב עם".

שר החינוך יואב קיש בכנס "מקור ראשון" בשדרות, 19 במרץ 2024 (צילום: לירון מולדובן/פלאש90)

הסרטון של התלמיד האומלל הפך לוויראלי, אף שמדובר בסך הכול בוויכוח שגרתי בין תלמיד למנהל על גבולות המשמעת – אירוע שמתרחש מדי יום בבתי ספר ברחבי הארץ. אלא שההנהלה נאלצה להתמודד עם גל השמצות, קללות ואיומים, שהגיעו לשיאם בהצהרת שר החינוך יואב קיש – שבנו לומד ב"אהל־שם" – כי על אף שהוא מנוע מלהתערב בשל ניגוד עניינים, "כל עוד אני מוביל את משרד החינוך, הזכות להניח תפילין בכל בית ספר בישראל תישמר". ממש קיש קיש קריא.

קיש עשה את מה שכל אזרח שוחר מריבה עסיסית עושה בעידן המופרך הזה: הקיש מסקנות בלי לבדוק מה קרה, וקבע עמדה בלי שום בסיס עובדתי. בכך התיר סופית את דמו של הצוות החינוכי, שלא רק שאפשר הנחת תפילין, אלא אפילו הקים עמדה מיוחדת לכך, באישור ובסמכות.

שר החינוך קיש עשה את מה שכל אזרח שוחר מריבה עסיסית עושה בעידן המופרך הזה: הקיש מסקנות בלי לבדוק מה קרה, וקבע עמדה בלי שום בסיס עובדתי

אבל בישראל 2025 לא די בכך. תפילין אינם עוד פעולה אמונית אישית, כמו קידוש, תפילת ערבית או ברכה על הלחם, שנועדה לחזק את רוחו של האדם על פי אמונתו. הם הפכו לסמל סטטוס חברתי ולאקט מיסיונרי שיש להפגין בפרהסיה – בעוצמה ובכפייה, לאור יום, באוויר הפתוח, כך שכולם יראו, ישמעו – ואולי גם יתביישו שהם לא, ואתה כן.

ביום שישי שעבר שהיתי כמה שעות במיון בבית החולים עם ילד שסובל מכאבים חזקים. כאילו לא די בכאבים, בהמתנה מייאשת של שעות, באורות הניאון המכאיבים ובמקהלת הפטפטת המטופשת שבוקעת מערוץ 14 על המקרן שבקיר (משום מה מתברר שזהו ערוץ הבית בהרבה מוסדות בריאות), קיפצו לפנינו בזה אחר זה נערי תפילין מלאי עזוז כמו להקת בלט נודדת והציעו מרכולתם.

"אתה רוצה להניח תפילין?" "אתה רוצה להניח תפילין"? "אתה רוצה להניח תפילין?"

חייל חרדי מתפלל, אילוסטרציה. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

השלישי כבר חטף על הראש. מדוע אתה מרגיש שזה בסדר שתציק לי פה עם ההצעות האלה? שאלתי אותו. מה עם קצת פרטיות? למה לא תקימו עמדה מסודרת עם שלט ואז כל אחד יוכל להרגיש חופשי להניח תפילין בזמנו החופשי? הילד (הוא לא היה באמת ילד, רק בן 20 ומשהו עם בייבי פייס) נבהל קלות ונסוג מבויש. אחר כך הגניב לעברי מבטים מלאי חמלה.

זה כמובן הכי חזק בצבא. טירונים מספרים על לחץ חברתי שלא היה קיים פעם להניח תפילין עם כולם, ולא לשחק אותה אאוטסיידרים שמתריסים נגד הדת, המסורת והלאום. אז כולם מניחים יחד. למה? כובע. רצוי כובע עם טוטפות בין העיניים.

זה כמובן הכי חזק בצבא. טירונים מספרים על לחץ חברתי שלא היה קיים פעם להניח תפילין עם כולם, ולא לשחק אותה אאוטסיידרים שמתריסים נגד הדת

בחזרה לבית הספר. "אני המום מעוצמת השנאה שבאה לידי ביטוי ברשתות החברתיות", כתב מנהל "אהל־שם" ישראל וילוז'ני במכתב לתלמידים ולהורים. "אני המום מהנאצות שאין להן מקום בשיח של בני תרבות. וכל זאת בלי לבדוק כלל את העובדות".

אנחנו, כמובן, המומים פחות. שנים שאנחנו נחשפים לעוצמות הרעל נגד כל מי שמעז לצרוך את היהדות שלו באופן קצת פחות צעקני, או חלילה לאכול חמץ בפסח.