בכל רגע נתון, כ-70 ילדים בישראל ממתינים למשפחת אומנה. הנתון הכואב והבלתי מתקבל על הדעת הזה מחייב את רשויות המדינה לשחרר חסמים, ולאתר פתרונות שמעמידים במרכז את צרכיו וטובתו של הילד.

בישראל חיים כ-400 אלף ילדים בסיכון, מתוכם כ-4,300 ילדים ובני נוער שנמצאים בסידור חוץ זמני וגדלים בכ-4,000 משפחות אומנה. חלקם, ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

בישראל חיים כ-400 אלף ילדים בסיכון, מתוכם כ-4,300 ילדים ובני נוער שנמצאים בסידור חוץ זמני וגדלים בכ-4,000 משפחות אומנה. חלקם, ילדים בעלי צרכים מיוחדים

בפברואר 2016 אושר בכנסת "חוק אומנה לילדים", אותו יזמה חברת הכנסת קארין אלהרר ("יש עתיד"), אשר הסדיר למעשה לראשונה את פעילותן של משפחות האומנה בישראל. החוק מעגן את זכויותיהם של ילדי אומנה כמו גם את חובת המדינה להבטיח את שלומם ורווחתם, בהתאם לאמנה בדבר זכויות הילד, ומתוך הכרה בפגיעותם הייחודית ונסיבות חייהם המורכבות. חוק האומנה הגביל את גילו של אומן (הורה במשפחת אומנה) לגיל 56. המשמעות היא, שהורים אשר חצו את הגיל, לא יכולים לשמש כמשפחת אומנה.

אלא שמאז כינונו של החוק חלפו 9 שנים, בהן המציאות השתנתה – מה שהיה נכון או סביר ב-2016, כבר לא מתאים ב-2025. היום, כשבכל רגע נתון 70 ילדים ממתינים למסגרת אומנה (על פי הערכות "אופטימיות"), אין הצדקה ליצירת חסמים שרירותיים המונעים מאנשים מסורים, ראויים וטובים לשמש כהורים במשפחת אומנה – רק משום שחצו את גיל 56.

מחקרים רבים, לצד תיאוריות פסיכולוגיות ואפילו "השכל הישר" – מעידים על כך, כי דווקא בגילים אלו (56 ומעלה) אנשים יותר בשלים ופנויים לשמש כ"אומנים". יש לכך לא מעט סיבות. ראשית, חלק מאוכלוסיית גיל זו נמצאת בשיא חייה, מבוססת כלכלית, פנויה ורוצה בכך. בנוסף, הזוגיות של הורים בגיל זה בדרך כלל בשלה יותר ומכשירה אותם לאתגרי האומנה. מעבר לכך, בגילים אלו קיימת תופעת "הקן המתרוקן" (הילדים הביולוגיים כבר בגרו ועזבו את הבית), גיל הנישואין עולה, וגיל היציאה לגמלאות צפוי להמשיך לעלות.

אל לנו לשכוח שתוחלת החיים עולה. גיל ה-60 של היום אינו ה-60 של פעם. אנשים בגילים הללו חיים ומתנהגים כצעירים לכל דבר ויכולים לגדל ילדים במסגרת אומנה, עם כל הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך. כמובן שמי שאינו עומד בקריטריונים ייפסל מלשמש כאומן, בלי קשר לגילו.

היום, כשבכל רגע נתון 70 ילדים ממתינים למסגרת אומנה, לפי הערכות "אופטימיות", אין הצדקה ליצירת חסמים שרירותיים המונעים מאנשים מסורים וראויים לשמש כהורי אומנה – רק משום שחצו את גיל 56

מאומנות הסבים ומאומנות החירום (משפחת אומנה שקולטת ילדים במצבי חירום וסכנה לטווח קצר), אפשר להיווכח כי דווקא בגילים המאוחרים יותר, הפניות והרצון להיות משפחה אומנת מתחדדים ומתחזקים, גם בשל תחושת המשמעות הנלווית לאימוץ ילד במסגרת אומנה.

יתרה מכך, כבר היום משרד הרווחה והביטחון החברתי מאשר אומנת קרובים (של קרובי משפחה) בגילים מבוגרים יותר, ועל כן המגבלה הקיימת לא רלוונטית ומנוגדת למציאות בשטח.

ומעל לכל, המלחמה הממושכת הגדילה את מספר הילדים הזקוקים למסגרת אומנה (ואף העצימה את האתגרים העומדים בפני משפחות אלו). מנתונים שמשרד הרווחה פרסם ביוני 2024, עולה כי 11 משפחות אומנה חדשות מטפלות ב-21 ילדים שהתייתמו משני הוריהם ב-7 באוקטובר. 70 משפחות אומנה פונו מבתיהן בעקבות המלחמה, וב-30 משפחות האב או האם גויסו לשירות מילואים. במציאות שכזו, ודאי שנכון להסיר מגבלה אקראית, המצמצמת את מאגר משפחות האומנה ומונעת מילדים בסיכון לזכות במשפחה חמה, יציבה ואוהבת.

משלל הסיבות שמניתי, ועל רקע המחסור הגובר במשפחות אומנה בישראל, יזמנו – הפורום הציבורי למען כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה, יחד עם חברת הכנסת קארין אלהרר – תיקון לחוק האומנה שיעלה את גילם המרבי של הורי האומנה מ־56 ל־60.

היוזמה לתיקון החוק עונה על צורך מהותי ושמה את טובת הילד בעדיפות עליונה. מחקרים וניסיון החיים מוכיחים שלילד נכון לגדול במודל משפחתי, בטח בגיל הרך. מדינת ישראל חייבת להגדיל את מאגר משפחות האומנה, כדי לספק בית חם, מיטבי ואוהב לילדים שהכי זקוקים לו.

המלחמה הגדילה את מספר הילדים הזקוקים למסגרת אומנה והעצימה את האתגרים שבפניהן. מנתוני משרד הרווחה עולה, כי 11 משפחות אומנה חדשות מטפלות ב-21 ילדים שהתייתמו משני הוריהם ב-7 באוקטובר

מקובל לדבר, בטח בימים אלו, על הביטחון הקיומי. חשוב שנזכור – הביטחון הלאומי הוא לא רק פיזי, גם ביטחון חברתי הוא נדבך משמעותי והכרחי. תיקון חוק האומנה, עם כל חשיבותו הערכית, הוא צעד חיוני ונדרש לחיזוק הביטחון החברתי.

אבי אלבאז מכהן כמנכ"ל הפורום הציבורי – כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל, שותפות פילנתרופית ומקצועית לקידום המסגרות הפנימייתיות ברמה הלאומית. ממקימי המטה לקידום מעמד מדריכי פנימיות הרווחה בישראל.