אם היה באמת צורך בעוד מאורע המעיד כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקרב לסוף דרכו – המטאפורית לפחות – אז מינויו של אלוף אלי שרביט לראש שב"כ לפרק זמן של שנת צוהריים ממוצעת הוא המאורע הזה.

אומנם כבר קשה לאמוד את מספר המקרים וההתרחשויות הפנטזיונריות שסימנו באופן סופי־סופי ש"הפעם נתניהו גמור" בשלוש שנות רכבת ההרים של הממשלה הנוכחית, אולם הפעם האירוניה חדה וברוטלית מדי בשביל לנפנף אותה כעוד תקלה במסילה. הרי מלכתחילה נתניהו, מן הסתם, לא רצה בשרביט כראש שב"כ.

שמו נשלף מן האוב כדמות סטרילית, ניטרלית, אולי אפילו לעומתית. מפקד חיל הים שלא דבק בו רבב, איש מוכשר מחוץ למערכת שלא ניתן לחשוד בו כי יסכים לעסקאות מפוקפקות, ובעיקר: אדם שדעותיו אינן תואמות את ראש הממשלה ורעייתו, אחד שבילה בהפגנה או שתיים נגד השלטון הנוכחי, ואין לחשוד בו שהוא ביביסט או עבד נרצע של הביביזם על שלוחותיו.

העובדה שנתניהו בחר בשרביט בחשאי, בתהליך תמוה, בלי להיוועץ אפילו בשר הביטחון הנאמן לו ככלב, ובמהירות הבזק, משמעותה כנראה אחת בלבד: הוא רצה להוציא את המרצע מן השק עבור בג"ץ

העובדה שנתניהו בחר בו בחשאי, בתהליך תמוה, בלי להיוועץ אפילו בשר הביטחון הנאמן לו ככלב, ובמהירות הבזק, משמעותה כנראה אחת בלבד: הוא רצה להוציא את המרצע מן השק עבור בג"ץ, להגיע לישורת האחרונה של המשבר החוקתי בעוד תשעה ימים עם כמה שפחות משבר, להתייצב אל מול אלוהי השופטים עם שתי גומות של חן ואפס מיתרים קרועים.

כלומר, הוא רצה לומר: אומנם פיטרתי ראש שב"כ באמצע חקירה, אבל השמיים לא נפלו. יחליף אותו איש אשכולות אחר, אדם שיכול גם לטלטל את המערכת הזקוקה לטלטול, אבל גם אינו מינוי רוני בר־אוני של חבר מרכז ליכוד.

אלי שרביט, שנבחר על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקד ראש שב"כ, ינואר 2024 (צילום: ישראל הדרי/פלאש90)

במילים אחרות, לאלוף שרביט היה תפקיד מרכזי אחד בתיאטרון האבסורד הנוכחי: למסמס את המשבר החוקתי. ניצחון כזה היה מעניק לנתניהו גם הישג "אקדמי". בשנה האחרונה הוא מנסה לשכתב (כמו כל עמיתיו הפופוליסטים בעולם) את המשמעות של דמוקרטיה. מבחינתו, "שלטון העם" מתבטא פעם בארבע שנים בבחירות, ומאותו רגע בהסמכת הריבון לשלוט.

הקטנת ומחיצת שומרי הסף היא לדידו לא רק עונש על חוסר נאמנותם, אלא גם חלק מתיאוריית מדע המדינה מעודכנת המבטלת איזונים ובלמים מלאכותיים, למען המשילות.

נתניהו רצה להראות באמצעות שרביט שלמציאות איזונים משלה, ואין כל צורך במערכת מסודרת של הגנה מפני עריצות הרוב, שרלטנות שלטונית או מפני ניצול ציני של הוראות החוק

נתניהו רצה להראות באמצעות שרביט שלמציאות איזונים משלה, ואין כל צורך במערכת מסודרת של הגנה מפני עריצות הרוב, שרלטנות שלטונית או מפני ניצול ציני של הוראות החוק. עבור אנשי האתמול פיטורי ראש שב"כ בעת הזאת הוא שיא קיצוני של זעזוע בית המקדש הליברלי, אך נתניהו ניסה להוכיח שבסך הכול מדובר במקהלה של תוכים כפייתיים שהזיזו להם את הגבינה.

העובדה שהמהלך המבריק לכאורה הזה של מוחמד־נתניהו־עלי קרס בתוך שעות מעידה כאלף עדים שהמשבר החוקתי אמיתי ושריר, ושלשכת נתניהו – או לפחות השרים והסוררים הסובבים אותה – אינם יכולים לספוג מינוי "נורמלי".

בובות מתנפחות של בנימין נתניהו ובני גנץ בהפגנה בבלפור (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

באופן אירוני (כמה פעמים עוד נכתוב את המילה הזאת במאמר הזה?), מי שמיהר לברך על המינוי הם דווקא נציגי האופוזיציה. מבחינתם – ואולי יש בכך כדי להעיד על חולשתם – די בכך שנתניהו הפגין שבריר של משילות שלטונית סבירה כדי להוריד את הרגל מהגז.

"אלוף במיל' אלי שרביט הוא אדם ומפקד מצוין, ערכי ומנוסה. אדם עצמאי שטובת ביטחון ישראל תמיד הובילה אותו ואין לי ספק שכך יהיה גם בעתיד", התפייט בני גנץ. גדי איזנקוט אף הגדיל לעשות וכתב: "מברך על מינויו של אלוף במיל' אלי שרביט […] מנהיג ומפקד בעל עמוד שדרה מקצועי וערכי אשר הצטיין בכל תפקידיו בצה"ל […] אני משוכנע שיקדם את הארגון".

זה היה יום רע לנתניהו, וגם לאופוזיציה. במחי לשון רפה ועיניים מפלבלות פספסו ראשיה הזדמנות פז להנחית מכה נוספת בתודעה של הציבור. נותנים להם קצת לחלוחית של נורמליות והם מייד הופכים לשלולית

תגובתו של יאיר לפיד הייתה טובה יותר ("לפני שמחליפים ראש שב"כ – שב"כ צריך לסיים את חקירת אנשי הלשכה, ולחקור גם את נתניהו"), אבל גם היא פספסה את הנקודה המרכזית.

זה היה יום רע לנתניהו, ורע לא פחות לאופוזיציה. במחי לשון רפה ועיניים מפלבלות פספסו ראשיה הזדמנות פז להנחית מכה נוספת בתודעה של הציבור. נותנים להם קצת לחלוחית של נורמליות והם מייד הופכים לשלולית. שחלילה לא יגידו עליהם שהם לא ממלכתיים. גם אחרי שהמינוי הפך לפארסה, לא הצליחו (ובעצם לא ניסו) למנף את ההישג. הם עדיין לא מבינים על מה נלחמים פה.

אביגדור ליברמן וגדי איזנקוט במליאת הכנסת, 1 ביולי 2024 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

דווקא בליכוד ובקואליציה נבהלו. התמונות של שרביט מההפגנות נשלפו, ואחריהם גם הסכינים. ח"כ טלי גוטליב הזדעקה: "אדוני ראש הממשלה, מי לוחש על אוזנך? מה קורה פה? אין אנשי ימין מעולים ואמיצים ומנוסים לעמוד בראשות שב"כ?"

גם השר עמיחי אליהו מחה: "הקושי המרכזי עם התנהלותו של רונן בר הוא לא הפרסונה, אלא תפיסת העולם הקפלניסטית – זו הרואה בדמוקרטיה כלי שיש לפרש ולהגן עליו באמצעות 'שומרי סף'".

לאמת יש דרך להשתחל פנימה – ומינוי שרביט, שהתחיל כתרגיל מתוחכם במשילות, הפך לעוד אבן בדרך הלבנים הצהובות לעבר הנבצרות הבלתי נמנעת

סוכנו הבכיר של נתניהו לשורות העיתונות יעקב ברדוגו, שנשלח בבוקר ללעוג לשמאל ("אולי הם יגידו שהוא מרוקאי מבאר שבע? שמרוקאי לא יכול להיות ראש השירות"), ביצע פניית פרסה מייד אחר כך כדי לעשות בדיוק את אותו דבר ולטעון, בלי טיפה של בושה, שאיזנקוט תמך במינוי כי שרביט "היה חייל שלו […] שני מרוקאים במטכ"ל. כן! כן!"

במחזור חדשות אחד בלבד, בין עדות במשפטו שנמשך אלפי ימים, לבין חקירה "פתוחה" בפרשת קטאר־גייט, ניסה ראש הממשלה להאכיל את מערכת המשפט, את הכנסת ואת הציבור בתחושה שהכול בשליטה. ראש שב"כ אחד עוזב – ראש שב"כ שני נכנס. הכול בהתאם לחוק ולסבירות.

יונתן אוריך ואלי פלדשטיין, החשודים בפרשת קטאר־גייט (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90, יהושע יוסף/פלאש90)

אבל לאמת יש בכל זאת דרך להשתחל פנימה בתוך אוקיינוס השקרים – ומינוי שרביט, שהתחיל כתרגיל מתוחכם במשילות, הפך לעוד אבן בדרך הלבנים הצהובות לעבר הנבצרות הבלתי נמנעת.

ראש הממשלה התיר קשר אחד בנעלי שב"כ שמושכות אותו אל הקרקעית ובלי לשים לב קשר את השרוכים לסלע. במקום להגיע לבג"ץ עם מעשה עשוי ועם מינוי קונצנזוסואלי, שיפחית את התנגדות השופטים, הוא מגיע כמלך עירום, אויב הדמוקרטיה שאפילו מינוייו המוצלחים לכאורה נכשלים.

מחר יום חדש, אומר לעצמו סקרלט נתניהו. הביצה מלאה בראשי שב"כ פוטנציאליים, ואוכל להביא מינוי חדש. נותר לראות אם הפעם הצפרדעים יסרבו לקבל את הנשיקה הרעילה הזאת ולהתמנות לתפקיד בנסיבות בלתי נסבלות, שבהן פשוט אין שום סיכוי להצליח.