הדמוקרטיה סובלת ממשבר חמור ונראה כי היא בתהליך של קריסה. בישראל ובמדינות מתקדמות היא הפכה ממנגנון שלטוני מוצלח יחסית לבעיה שיש לפתור בדחיפות.

שלא תהיה אי-הבנה: הדמוקרטיה הייתה אחד ההישגים החשובים של החברה האנושית. חונכנו על ברכיה, קידשנו אותה, והתגאינו בתרומתה לחברה האנושות. למדנו על הדמוקרטיה האתונאית ועל עקרונות המהפכה הצרפתית, והנפנו בגאווה את דגל הפרדת הרשויות, את חופש הפרט ואת השוויון בפני החוק. אין הכוונה לחזור לעבר ולמשטרים אוטוריטריים. ההיפך מדמוקרטיה אינו דיקטטורה, לכן עלינו לחשוב מחדש על עצם קיומה.

שלא תהיה אי-הבנה: הדמוקרטיה הייתה אחד ההישגים החשובים של החברה האנושית. אין כוונה לחזור לעבר ולמשטרים אוטוריטריים. ההיפך מדמוקרטיה אינו דיקטטורה, לכן עלינו לחשוב מחדש על עצם קיומה

ועידת הדמוקרטיה של עיתון "הארץ" עוררה שאלה חשובה: האם הגיע הזמן לבחון מחדש עקרונות שנתפסו בעבר כמקודשים, אך התבררו כלא תואמים את המציאות? עם הזמן הדמוקרטיה כשלה בתהליך ביצועה. אם שלטון דונלד טראמפ הוא תוצאה של הליך דמוקרטי באמצעות בחירות כלליות, אם שלטון בנימין נתניהו הוא הישג לשיטה ההצבעה לכל כדי לנהל מדינה – האם אין בכך כדי לעורר שאלות על תקפותה?

אין צורך להביא דוגמאות של שלטונות אוטוריטריים שעלו לשלטון בעבר בהליך דמוקרטי. למרות הישגיה ההיסטוריים, הדמוקרטיה הגיעה היום לשלב ניוון, בו שליטים חסרי מצפון יכולים לנצלה ככלי לטיפוח פופוליזם דמגוגי, לניצול העם, ולקבלת לגיטימציה לשלטונם.

הדמוקרטיזציה של הידע תרמה לשינוי מרחיק לכת שעדיין קשה לנו לעכל. תפוצת המידע והשקיפות התקשורתית יצרו תופעה חברתית חדשה שאפשר לתארה כ"מרד הפלבאים" נגד האליטות התרבותיות. לכאורה, אפשר לראות במרד זה אמנציפציה רצויה של שכבות עממיות מודרות, שלראשונה ניתנה להן אפשרות להתבטא ובמות להביע בהן את דעותיהם.

השימוש הגובר באינטרנט וברשתות החברתיות שינה את היחס בין שכבות שונות בחברה האנושית. אפשר לכאורה להתברך בתופעה. אך פוליטיקאים חסרי מעצורים הבינו במהרה כיצד לרתום את התופעה לאינטרסים הכוחניים שלהם.

במציאות הפוליטית של היום אין יותר ימין ושמאל על בסיס אידיאולוגי. אין יותר מחנות רעיוניים ממשיים. אין בעד או נגד שלום, אין חילוקי דעות מהותיים בתחום הכלכלי. יש רק מוכשרים יותר ומוכשרים פחות.

כידוע, היו שלטונות אוטוריטריים שעלו לשלטון בהליך דמוקרטי. חרף הישגיה ההיסטוריים, הדמוקרטיה הגיעה לשלב ניוון, בו שליטים חסרי מצפון יכולים לנצלה ככלי לטיפוח פופוליזם דמגוגי ולניצול העם

בפועל ההצבעה ניזונה בראש ובראשונה מן הזיקה לשבט הפרטיקולרי. המצביע רואה את עצמו שייך או לעולם הפלבאים או לשכבת האינטליגנציה. מה שהיה בעבר כבר איננו, ואין צורך להתגעגע אליו.

התוצאה לא איחרה לבוא. שיקולי ההצבעה בבחירות אינם שייכים יותר לשדה הרציונלי. השימוש הגובר ברשתות החברתיות יצר תחליפים והפך את הדמוקרטיה לזירה של תעמולה ויזואלית ואמוציונלית, ולא של עימות רעיוני.

כיום, ההצבעה בבחירות מבוססת יותר על אינטרסים שבטיים וכיתתיים ופחות על שיקולים אידיאולוגיים. התוצאה: ההצבעה רחוקה מעיסוק בתפיסות מדיניות. היא הפכה לזירה בה מתקיימת תחרות בין פרסומאים שמוכרים מועמדים כמו מותגי צריכה. הקסם התדמיתי של המועמד מפעיל על המצביע כוח אמוציונלי מכריע שקשה להשתחרר מהשפעתו.

אלה רק דוגמאות אחדות לנזקי הדמוקרטיה. מה לכל אלה ולטובת הכלל? האם זו הדרך הנכונה לקביעת גורלה של מדינה? הבחירות הפכו לשקר מוסכם, סוג של מניירה להתהדר בה.

שקר מוסכם נוסף היא ההטפה ללכת להצביע. ההצבעה הפכה לעיקרון לאומי מקודש. אם לא תלך להצביע אתה אזרח לא טוב. למעשה, אם לא תלך להצביע אתה מפקיר את האינטרס של השבט אליו אתה שייך.

שיקולי ההצבעה בבחירות אינם שייכים יותר לשדה הרציונלי. השימוש הגובר ברשתות החברתיות יצר תחליפים והפך את הדמוקרטיה לזירה של תעמולה ויזואלית ואמוציונלית, ולא של עימות רעיוני

האם יש היגיון בעיקרון חובת הצבעה? האם רצוי שהמדינה תעודד מיליוני אזרחים להצביע בבחירות למרות שאינם יודעים למי הם מצביעים ולאילו מטרות הם מצביעים? למה המדינה צריכה להכריח אזרח מן השורה לנקוט עמדה בעניינים חינוכיים, בריאותיים, אקולוגיים, כלכליים וביטחוניים למרות שאין לו מושג בהם, ואין לו יכולת ועניין להתעמק בהם?

האם יש להתיר למפלגה שכל מטרתה לקדם אך ורק את האינטרס האנוכי של מצביעיה להשפיע על גורל הכלל? האם חברי כת אזוטרית שפרשה מן הציבור ושוללת את עצם העיקרון הדמוקרטי צריכה לקבל זכות להשפיע על כלל האוכלוסייה?

האם מיליוני אזרחים שמצביעים על פי שיקולים לא רציונליים צריכים לקבוע את גורל הכלל ואת גורל המדינה? האם רצוי שהחברה האנושית תעדיף את דעתו של המון אמורפי על בעלי ידע וכישורים בניהול חיי מדינה?

מנגנון הבחירות המקדימות, נחשב עד עתה להישג דמוקרטי. לא עוד ועדה מצומצמת של אנשים תקבע מי יהיו מועמדי המפלגה לגופים ממלכתיים נבחרים, אלא כלל חברי המפלגה יקבעו זאת.

בשיטה זו התגלו במהרה הפגמים. מי שלרשותו עמדו אמצעים כספיים רבים והשקיע אותם באמצעי תעמולה יקרים יזכה להיבחר. מועמד שישקיע את מרצו והונו בהבטחות אישיות למצביעים יזכה יותר. מי שיבטיח תמורה פסולה למצביע יזכה ליתרון.

האם יש להתיר למפלגה, שמטרתה לקדם רק את האינטרס האנוכי של מצביעיה, להשפיע על גורל הכלל? האם חברי כת אזוטרית שפרשה מן הציבור ושוללת את העיקרון הדמוקרטי, צריכה לקבל זכות להשפיע על כל האוכלוסייה?

כך הפכו מרכזי המפלגות אמצעי לסחוט ולקבל משרות ציבוריות כשוחד בחירות. המועמד משתעבד לרצונו הפרטיקולרי של המצביע. סיסמת הידוק הקשר בין הנבחר לציבור בוחריו אינה אלא שיעבד לאינטרסים אישיים של הפרט במקום הדאגה לכלל. האם זהו הפרופיל של נבחר הציבור שהחברה זקוקה לו?

הזכות להיבחר לכנסת קובעת שכל אזרח יכול להיבחר אם הוא בן 18 ומעלה. כמו כן, כל גוף ציבורי דורש מן המועמד כישורים ספציפיים ותנאי סף כדי להתקבל אליו. מדוע לא נדרשים אותם תנאים מנבחרי ציבור הקובעים את גורלנו? האם יש היגיון בכך שאנשים נטולי ניסיון וכישרים יכריעו בסוגיות מקצועיות שדורשות ידע רב? האם כדאי שהחברה תוותר על האליטה החיונית ביותר שבקרבה? האם לא כדאי לגרום לכך שבעלי כישורים יעצבו את עתידה של המדינה?

פגעי הדמוקרטיה ניכרים לא רק אצלנו אלא בעולם כולו. זאת בעיה כלל עולמית שיש לתת עליה את הדעת ולמצוא לה פתרונות לא שגרתיים. מדובר במשבר כלל-עולמי הדורש פתרונות יצירתיים מעבר לסיסמאות פשטניות שהורגלנו אליהן.

לאחר מערכות בחירות כושלות בישראל, אין עוד מקום לקבל את פגעי הדמוקרטיה כגזרה שאין לה תחליף. נזקי הדמוקרטיה במובן של ניהול מדינה באמצעות בחירות כלליות, מצריכים חשיבה לא שגרתית. למזלנו המציאות מתפתחת בקצב מהיר יותר מהיכולת של תודעתנו להבחין ולהסתגל לשינוים.

לאחר מערכות בחירות כושלות בישראל, אין עוד מקום לקבל את פגעי הדמוקרטיה כגזרה שאין לה תחליף. נזקי הדמוקרטיה במובן של ניהול מדינה באמצעות בחירות כלליות, מצריכים חשיבה לא שגרתית

כך קורה לא רק לדמוקרטיה, אלא גם לתחומים רבים בחיינו. ביטחונה של ישראל נתון בידי גופים עתירי כוח, יוקרה ותקציבים שמונעים ממנה אפשרות להסתגל לשינויים המתבקשים. העולם האקדמי לוקה בקיבעון מחשבתי ולא הפנים שעולם הידע עבר מהפכה שפסחה עליו. הגיע הזמן לערער ללא חשש על הפרות הקדושות שרובצות על תודעתנו.

ד״ר יגאל בן-נון הוא בעל שני תארי דוקטור בהצטיינות בסורבון ובמכון ללימודם גבוהים EPHE בפריס. מתמחה ביחסים החשאיים בין ישראל למרוקו ובתחום ההיסטוריוגרפיה של ספרי המקרא. לימד באוניברסיטת פריס 8. עוסק באמנות כאמן, אוצר ומנהל אמנותי בתחום האמנות הפלסטית והאינטר ארט. ספרו ״קיצור תולדות יהוה״ יצא לאור בהוצאת רסלינג בשנת 2017. ספרו ״מתי הפכנו ליהודים״ יצא בהוצאת דביר ב-2023