ישראל ניצבת בצומת קריטי במדיניות האקלים והאנרגיה שלה. הדוח הכלכלי לשנת 2025 של ה-OECD על ישראל מציג תמונה מדאיגה: איננו עומדים ביעדי האקלים ובהתחייבויות הבין-לאומיות שלנו.

זהו לא רק כישלון סביבתי, אלא גם כלכלי ואסטרטגי. אם לא ננקוט בפעולה אמיצה כעת, נישאר מאחור, בעוד שרוב המדינות מבצעות רפורמות ומאיצות את המעבר לאנרגיות מתחדשות ולתחבורה חשמלית. עיכוב זה מסכן את התחרותיות של הכלכלה הישראלית, מחליש את החוסן הלאומי, ומעמיק את הנטל על הדורות הבאים.

אי עמידה ביעדי האקלים הוא לא רק כישלון סביבתי, אלא גם כלכלי ואסטרטגי. ללא פעולה אמיצה כעת, נישאר מאחור, כשרוב המדינות מבצעות רפורמות ומאיצות את המעבר לאנרגיות מתחדשות ולתחבורה חשמלית

עדיין לא מאוחר לשינוי. על הממשלה ליישם כלי מדיניות משמעותיים יותר, מנגנוני רגולציה מתקדמים, והשקעות ממוקדות כדי לגשר על הפער ההולך וגדל בין ההתחייבויות למציאות. אקלים לא יכול להישאר נושא שולי – הוא חייב לעמוד בליבת התכנון הכלכלי והתשתיתי של ישראל. הצעדים הנדרשים ברורים, והזמן לפעול הוא עכשיו.

מס פחמן אפקטיבי

אחד הכלים הקריטיים ביותר בידי הממשלה הוא תמחור פחמן. הדוח של ה-OECD מציין באופן חד משמעי: מס הפחמן בישראל, ובפרט על גז טבעי, נמוך מדי ואינו מעודד מעבר אמיתי לאנרגיה נקייה. ללא איתות כלכלי ברור, עסקים וצרכנים ימשיכו להסתמך על דלקים מזהמים.

יתרה מכך, תעשיית הייצוא הישראלית תתמודד עם עלויות הולכות וגדלות ככל שמדינות אחרות יאמצו מסי גבול פחמניים כדי לאזן את התחרות הכלכלית.

העלאה משמעותית במס הפחמן – תוך יצירת מסלול ברור וצפוי לטווח הארוך – תספק את הוודאות הדרושה למשקיעים לעבור לאנרגיה מתחדשת ולטכנולוגיות יעילות אנרגטית. במקביל, יש לוודא שהמדיניות לא תפגע בשכבות המוחלשות. יש להקצות חלק מהכנסות המס להשקעה בתוכניות חברתיות, כגון סבסוד התייעלות אנרגטית בבתים ותחבורה ציבורית.

חוק אקלים

ה-OECD מציין כי הצעת חוק האקלים, הכוללת יעד משפטי מחייב של אפס פליטות נטו עד 2050, עברה קריאה ראשונה בכנסת באפריל 2024 – אך מאז קידומה נעצר. אישור החוק ויישומו אינם פורמליים בלבד: מדובר בצעד קריטי להעברת מסר ברור של מחויבות לאומית ארוכת טווח, יצירת ודאות רגולטורית למשק ולהשקעות, והבטחת אחריותיות במערכת הממשלתית.

חוק אקלים אפקטיבי יספק מנגנונים ברורים, לוחות זמנים ומסגרת מוסדית ליישום. כפי שכותב ה-OECD, השגת היעד של אפס פליטות תדרוש "פעולה ניכרת מעבר לעסקים כרגיל". ללא עיגון משפטי, מדיניות האקלים עלולה להישאר מקוטעת ונתונה לתנודות פוליטיות קצרות טווח.

דוח ה-OECD מציין באופן חד משמעי: מס הפחמן בישראל, ובפרט על גז טבעי, נמוך מדי ואינו מעודד מעבר אמיתי לאנרגיה נקייה. ללא איתות כלכלי ברור, עסקים וצרכנים ימשיכו להסתמך על דלקים מזהמים

ענף הבנייה: הזדמנות מוחמצת?

ענף הבנייה עומד במוקד הדוח – לא רק בשל טביעת הרגל הפחמנית שלו, אלא גם בשל משבר הדיור המתמשך. מבנים אחראים ל-71% מצריכת החשמל בישראל, אך המדיניות לקידום ייעול אנרגטי ובנייה ירוקה אינה מספקת. ה-OECD ממליץ במפורש לחייב תעודות ביצוע אנרגטי גם למבנים קיימים (ולא רק חדשים), ולעדכן את תקני הבנייה הירוקה כך שיחולו על כל סוגי המבנים, כולל בתים פרטיים ומבנים קטנים. מדובר בצעדים חיוניים להפחתת פליטות, הורדת עלויות אנרגיה, ושיפור איכות הדיור.

זוהי הזדמנות משמעותית. חיזוק תקני בנייה ירוקה, הפיכת תעודת ביצוע אנרגטי לחובה בעת מכירת נכסים, והשקת תכניות שיפוץ רחבות היקף יכולים לקדם במקביל יעדי אקלים, להפחית חשבונות חשמל, ולשפר את תנאי הדיור.

על הממשלה לשלב את ההתייעלות האנרגטית כחלק מהותי במדיניות הדיור. כל מבנה חדש שנבנה ללא תכנון בר קיימא מקבע עשרות שנים של פליטות מיותרות ועלויות מיותרות לדיירים.

פעולה אקלימית היא ביטחון לאומי

ישראל מתמודדת עם אתגרים גיאופוליטיים משמעותיים, וביטחון אנרגטי הוא עניין מהותי. אנרגיה מתחדשת מבוזרת, פתרונות אגירה ורשתות חשמל חכמות יכולים לצמצם את התלות בדלקים פוסיליים, לחזק את החוסן מפני שיבושי אספקה, ולהפחית את הפגיעות במצבי חירום. עצמאות אנרגטית היא ביטחון לאומי – והזנחת התחום מסכנת אותנו.

חיזוק תקני בנייה ירוקה, הפיכת תעודת ביצוע אנרגטי לחובה בעת מכירת נכסים, והשקת תכניות שיפוץ רחבות היקף יכולים לקדם במקביל יעדי אקלים, להפחית חשבונות חשמל, ולשפר את תנאי הדיור

כמו כן, אירועי קיצון אקלימיים – גלי חום, בצורות, עליית פני הים – הופכים לשכיחים וחמורים יותר. על הממשלה להאיץ את ההיערכות, כולל מיפוי סיכונים, שדרוג ניהול הנגר העירוני, ושילוב תכנון חוסן בפרויקטים תשתיתיים לאומיים.

המחיר של חוסר מעש

יש הסבורים שמדיניות אקלימית נחרצת עלולה לפגוע בצמיחה הכלכלית, אך המציאות הפוכה: העלות של חוסר פעולה גבוהה בהרבה. אי עמידה ביעדים תוביל להשלכות כלכליות, כולל מגבלות מסחריות כמו מסי גבול פחמניים. עיכוב בהשקעות באנרגיה נקייה וביעילות אנרגטית רק יוביל לעלויות גבוהות יותר בעתיד, כאשר השווקים ינטשו את הדלקים הפוסיליים.

דו"ח ה-OECD מדגיש כי מדיניות האקלים איננה רק הפחתת פליטות – היא כלי לחיזוק החוסן הכלכלי של ישראל, ליצירת תעסוקה ירוקה, ולהבטחת שגשוג לטווח הארוך. כל עיכוב בפעולה הוא החמצת הזדמנות להוביל בטכנולוגיה ובפיתוח בני קיימא.

קריאה לפעולה

הממשלה חייבת לעבור מהצהרות למעשים – וליישם רפורמות אמיצות ושיטתיות שיניעו שינוי אמיתי. זה כולל העלאה משמעותית במס הפחמן, החמרת תקני היעילות האנרגטית בענף הבנייה, והעדפת השקעה באנרגיה מתחדשת ואגירה. יש לשלב את שיקולי האקלים בכלל תחומי התכנון הכלכלי – מתשתיות ועד פיננסים.

אירועי קיצון אקלימיים – גלי חום, בצורות, עליית פני הים – הופכים שכיחים וחמורים יותר. על הממשלה להאיץ את ההיערכות, כולל מיפוי סיכונים, שדרוג ניהול הנגר העירוני, ושילוב תכנון חוסן בפרויקטים תשתיתיים

לישראל יש את החדשנות, הכישרון והיכולות להוביל את המאבק העולמי במשבר האקלים. אבל מנהיגות דורשת מעשים – לא רק מילים. הזמן לפעול הוא עכשיו – לפני שהפער בין ההצהרות למציאות יהפוך לבלתי ניתן לגישור.

גלית כהן היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, מנכ"לית לשעבר במשרד להגנת הסביבה, מה-1 במאי מנהלת הפעילות בישראל של קרן האקלים climate trust Jewish.