פרשת "קטאר-גייט", שבמסגרתה נעצרו לחקירה יועציו לשעבר של ראש הממשלה, יונתן אוריך ואלי פלדשטיין, מציפה שוב את אחת הסוגיות המשפטיות והציבוריות הרגישות ביותר: מה ערכה של הודאה פלילית? האם ניתן לסמוך על עד מדינה שהופעל עליו לחץ? ובעיקר – מה עלול להשתבש כאשר אין לדעת אם הודאות אינן משקפות אמת אלא אסטרטגיה של הישרדות?

לפי פרסומים, אוריך הוזהר שאם לא ישתף פעולה ויהפוך לעד מדינה, הוא עלול לא לראות את בתו התינוקת. הדברים נאמרו, לכאורה, על ידי אחד החוקרים: "אם אתה רוצה לראות את התינוקת שלך – תחשוב טוב… תהיה עד מדינה". אמירה זו, גם אם תיסוג או תתפרש בדיעבד, מגלמת סכנה ממשית: טשטוש הגבול בין שכנוע לגיטימי לבין כפייה רגשית.

חוקר ומרצה למשפט פלילי. חבר סגל בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחבר הספר הקבצן השביעי – רשימות מבית המעצר.

ההצגה הכי טובה בעיר היא הטרגדיה שלנו. בנימין נתניהו במופע אימים קבוע, נושא הצהרות שמשקפות בעיקר מצב נפשי עוכר שלווה, שמזכיר את הריאיון של עורך דינו המיתולוגי יעקב וינרוט ב"עובדה", שם נתן הפרקליט המנוח הצצה מבעיתה לנפשו של מנהיג רדוף פחדים שראה בו אב רוחני.

מאז, הלקוח בנימין הולך ומידרדר, ולא רק פיזית עם קוצב לב ופרוסטטה, הגיל לא חומל גם עליו ונוגס בו בכל פה – הוא עדיין מוחזק בחוטי קואליציה רקובה שנאחזת בכיסאות ומשרות ומעמד.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

אתמול מלאו 80 אביבים לאחד האלילים שלי. התובנה הזו הציתה בי אפיזודה נוסטלגית ודחף לכתוב.

סיפורנו, אם כן, מתחיל אי שם בכיתה ו' – רגע לפני בר המצווה והעלייה לחט"ב. הייתי תלמיד מצטיין, ועדיין לא הכי טוב בכיתה. התואר הזה נשמר לאחד עודד, שלכל היותר הצלחתי להשתוות לו מדי פעם בגובה הציונים ששנינו קיבלנו.

קורא לפני שכותב, מקשיב לפני שאומר, צופה לפני שמופיע – ותמיד, תמיד מסויג.

במסגרת נסיעותיי המרובות מיד-חנה ליפו וחזרה, הזדמן לי להקשיב בספוטיפיי להרצאה על זוגיות. בין היתר סיפרה שם המרצה על דג ממשפחת הציקלידים, שכאשר בת הזוג שלו מתה, הוא מתחיל לדפוק את ראשו בדופן האקווריום עד שהוא מת.

ובמילים אחרות – הדג לא יכול לשאת את הבדידות עם מותה של רעייתו והוא מתאבד.