ימינה ימינה, שמאל שמאל

מאחורי מילות הריקוד הישן מונחים רעיונות גדולים ומכוננים. ראשיתם של המושגים "שמאל" ו"ימין" באסיפה הלאומית הצרפתית שקמה בעת המהפכה שם ב-1789. חברי האספה התחלקו לשניים: תומכי המשטר הישן, המלוכני, שישבו מימין לנשיא האספה, ותומכי המעמדות החדשים, חסרי הזכויות, שישבו משמאלו.

סידור הישיבה הזה בצרפת נשמר גם בחלוף הרבה שנים ואירועים. המאבקים בצרפת התנהלו על פוליטיקה מעמדית, שבוחנת מיהו הגורם הפוליטי השולט, מלך או פרלמנט; ומהו אופי הכלכלה, האם פיאודלית או קפיטליסטית.

סידור הישיבה משמאל ומימין נשמר בצרפת גם בחלוף הזמן. המאבקים שם התנהלו על פוליטיקה מעמדית, שבוחנת מי הגורם הפוליטי השולט – מלך או פרלמנט, ומה אופי הכלכלה – פיאודלית או קפיטליסטית

מה אומרים שני המושגים הללו בישראל של היום, לאחר חלוף למעלה מ-235 שנים מאותה מהפכה רחוקה בזמן ובמרחב?

אכן, המציאות החברתית השתנתה מאז שינוי בל יתואר בכל תחומי החיים: הממשל הדמוקרטי על מוסדותיו הפוליטיים (שלוש הרשויות, שלטון ארצי לעומת מקומי ועוד), החוק והמשפט, הריבוד החברתי, הכלכלה, הטכנולוגיה, התעשייה, הצבא והביטחון הלאומי והאישי, התחבורה, התקשורת, מוסדות החינוך והבריאות, ההשכלה הגבוהה, תרבות הפנאי ועוד. האם כל אלה מתחלקים באופן כלשהו בין "הימין" ו"השמאל", או "שייכים" באופן שווה לכולם?

אבחן את השאלה תחילה מצד הערכים הרווחים, אשר יש המגדירים אותם "ערכים אוניברסליים", שחשיבותם מרכזית עבורנו. המהפכה הצרפתית הניפה על דגלה באופן תקדימי את הערכים "חירות, שוויון, אחווה". השיטה החברתית המסדירה את החירות היא הדמוקרטיה. אבל החירות והדמוקרטיה אינן מבטיחות את השוויון בין בני אדם בתחומי זכויות ומעמד כלכלי, וצריך היה להוסיפו. האחווה יכולה לבוא לביטוי בשותפות גורל, ידידות, כיבוד הזולת, רוחב לב, חום, כנות, חמלה, אהבה, אמפתיה ודומיהם.

לשלושת אלה התווסף גם ערך הצדק התנ"כי. לצדק יש פן עקרוני-אינטואיטיבי של "תחושה" לגבי מהו צדק ("צדק צדק תרדוף"), ויש לו פן פרוצדורלי-משפטי, של עשיית צדק במקרים בהם אדם חש עצמו נפגע מהתנהגות הזולת או מהתנהגות הממשל ומוסדותיו.

המציאות החברתית השתנתה מאז המהפכה הצרפתית שינוי בל יתואר בכל תחומי החיים. האם תחומי החיים האלה מתחלקים באופן כלשהו בין "הימין" ו"השמאל", או "שייכים" באופן שווה לכולם?

ערך אוניברסלי נוסף, רב חשיבות מאוד, הוא השלום. ההיסטוריה האנושית רצופת מלחמות, ובעת החדשה הן נעשו קטלניות במיוחד. ובנוסף, במחצית השנייה של המאה הקודמת הפך מרכזי גם ערך הקיימות. הסתבר שהאיום האקולוגי טומן בחובו אסון גדול להישרדותו של המין האנושי כולו.

אבל הערכים הללו, חרף הממד האוניברסלי הברור שבהם, אינם מקובלים על כולם. אורי ובר בספרו "'השמאל' כפי שהסברתי לנכדתי" (2021), עושה הבחנה ערכית שמבוססת על ימין ושמאל. "לשמאל ולימין יש גם מערכות ערכים שונות", והוא מפרט:

"הערכים שחשובים מאוד לאנשי השמאל הם צדק חברתי, שוויון בין בני אדם, סולידריות חברתית, 'הומניזם' […], ערבות הדדית, כיבוד זכויות האדם וקִדמה חברתית. לעומת זאת, הערכים שהימין דוגל בהם הם ביטחון אישי, סמכות שלטונית, סדר חברתי, שמרנות, טיפוח הזהות הלאומית, חופש הפרט (בזרמים הליברליים), הזכות לרכוש פרטי וכיבוד המסורת" (עמ' 21).

ובר מפרט, אבל מכניס גם ערכים שבאופיים הם בעלי מהות אינטואיטיבית – כמו שציינתי קודם לגבי הצדק – ולא ברור שהם שייכים רק "לְצד" אחד. למשל: "ביטחון אישי" שהוא משייך לימין, האם אין הוא צורך כללי? וכיו"ב.

הערכים הם מצע בסיסי לכל תחומי חיינו. עכשיו עלי לחזור אל אותם תחומים שציינתי בתחילה, שהשתנו ללא הכר ב-235 השנים האחרונות – האם הם אוניברסליים או "שייכים" לאחד הצדדים, הימין או השמאל הישראלי? לא, אין כאן חלוקה כזאת: תחומי החיים הללו, ואלה שלא הזכרתי, דרושים לכולם. ההבדל הוא בפרשנות הערכית שלהם.

אביא דוגמאות:

• הממשל הדמוקרטי על מוסדותיו הפוליטיים דרושים בישראל לכולם, אבל הימין מוכן לוותר על חלקים ניכרים מן הדמוקרטיה הליברלית לטובת סמכות אישית שהוא מציית לה בכל מצב.
• החוק והמשפט: הימין מוכן לשנות בכדי לקבל את התוצאה של מנהיגות אוטוריטטיבית.
• ויתור על ערך השוויון בכדי לקדם כלכלה שמחלקת טובות הנאה (בהיקפים אדירים) לקבוצות אוכלוסייה שהוא, הימין, חפץ בייקרם.
• בחינוך ישנו שסע עמוק בין השמאל לימין החרדי, שמבקש לעצמו אוטונומיה להימנע מלימודי חול לטובת לימודי קודש, על הפגיעה הקשה בכל תחומי החיים המתלווה לכך.

והלאה והלאה.

אנחנו בשלים לסכם:

בעוד השמאל מחזיק בַערכים האוניברסליים חירות, שוויון, אחווה, צדק, שלום וקיימות, בדומה למרבית אוכלוסיית העולם המפותח – הימין הישראלי, באופן מביך, אינו מבין עד כמה הוא מחזיק בערכים הפוכים.

בעוד השמאל מחזיק בַערכים האוניברסליים חירות, שוויון, אחווה, צדק, שלום וקיימות, בדומה למרבית אוכלוסיית העולם המפותח – הימין הישראלי, באופן מביך, אינו מבין עד כמה הוא מחזיק בערכים הפוכים

זה לא רק שהוא מוכן לוותר על הדמוקרטיה עבור שלטונו של עריץ הממוקד בעצמו, אלא גם אינו מבין איך עמדותיו ומאבקו בחוק ובמשפט יפגעו בכלכלה ובתעשייה, איך היעדר ההשכלה יפגע בפיתוח הטכנולוגיה בכל התחומים, ואיך סתימת הפיות בתקשורת תגיע בהמשך גם חזק ימינה.

הימין פוגע, ביודעין או בלעדיו, בכל תחומי חיינו, ומותיר אותם נחלתו הבלעדית של השמאל. כמו שנהוג לומר עכשיו, לאחר 235 שנים, בקול ממש רם: "בושה".

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.