1
בערך בארבע לפנות בוקר זה הגיע לשיא. המתקפה על הנחיריים הפכה לאלימה ממש. התעוררתי משינה אל תוך ריח כבד שאי אפשר לשאת. המונח המקובל לתאר אותו הוא 'פלסטיק שרוף', אבל זה הרבה יותר גרוע: התחושה היא שמישהו ערבב את כל מה שאסור לנשום ושהגוף שלנו לא יכול להכיל – קוקטייל של כימיקלים רעילים, צמיגים ופלסטיק – הזליף קצת מיץ זבל והבעיר הכל. הבחילה והסחרחורת לא איחרו להגיע. אחרי רבע שעה הכל נעלם כלא היה – פתאום היה נעים לשאוף אוויר ניטרלי, רענן, של לפנות בוקר – וכעבור שעה ענן הצחנה חזר לביקור קצר נוסף. וחוזר חלילה.
תל אביב הצטרפה בתקופה האחרונה לחבלי הארץ ההולכים ומתרבים שסובלים מעשן השרפות הפיראטיות. בשגרה זה הסיוט היומיומי של החגורה המזרחית של ישראל
תל אביב, שבה הח"מ מתגורר, הצטרפה בתקופה האחרונה, באדיבות שרבי האביב והרוחות המזרחיות העזות, לחבלי הארץ ההולכים ומתרבים שסובלים מעשן השרפות הפיראטיות. בשגרה זה הסיוט היומיומי של החגורה המזרחית של ישראל – ראש העין, שוהם, כפר קאסם, כוכב יאיר, טירה והסביבה. אבל כשמזג האוויר דליק והרוחות עובדות על סטרואידים, ענן הרעל גומע עשרות קילומטרים בלי בעיה.
ההגעה של המפגע הקשה הזה לריכוזי האוכלוסייה הצפופים של גוש דן הניבה גל של פניות למוקדי החירום השונים. וכמו תמיד, אלה בעיקר משכו בכתפיים. לך תרדוף אחרי הרוח. ספציפית, השרפות שניחוחן הגיע לגוש דן מיוחסות לכמה אתרים בסביבות הכפר דיר בלוט שבשומרון. שרפות פסולת מתרחשות על בסיס יומי גם בתוך תחומי הקו הירוק, אם זה במזרח השרון, בגליל וכמעט בכל מקום במרחב הכפרי, אבל ככל שהמצב גרוע אצלינו – הוא גרוע עוד יותר אצל השכנים.
בתחילת השבוע התכנס זום חירום בהשתתפות שורה של ראשי מועצות שממוקמים בלב מהומת השרפות – ראש העין שראש העיר שלה, רז שגיא, יזם את המפגש, עמק חפר, אורנית, שוהם, כפר קאסם ועוד. הארגון הימני 'הפורום לישראל ירוקה' מיהר לנצל את ההזדמנות שבה התל אביבים הצטרפו לקהל הסובלים ולדרוש מהממשלה לפעול נגד "הטרור הסביבתי שמתרחש בשיטתיות תחת עיניה העצומות של הקהילה הבינלאומית", כדברי מנכ"ל הארגון ארז כליף. שהרי ידוע שהפלסטינים שורפים פסולת – ועל הדרך נחנקים ומרעילים את עצמם – רק כדי לדפוק את הציונים.
האמת היא ששרפות הפסולת הן תוצאה של כשל רב מערכתי, שבו רשויות מקומיות קורסות ואינן מסוגלות להתמודד עם מטלת פינוי הפסולת. לתוך הוואקום הזה נכנסים עבריינים שמחפשים מתכות וקבלנים שבמקום לפנות את הפסולת לאתר מוסדר שופכים אותה באתר פיראטי שם בשלב מסויים, אם היא לא תובער מבחוץ, תתפתח בעירה פנימית. שאותה, אגב, הכי קשה לכבות.
שרפות הפסולת הן תוצאה של כשל רב מערכתי, שבו רשויות מקומיות קורסות ואינן מסוגלות להתמודד עם מטלת פינוי הפסולת. לתוך הוואקום הזה נכנסים עבריינים
אכיפה ושימוש בכוח יעזרו כאן באופן מוגבל מאוד. פתרונות פשטניים אף פעם לא עובדים מול בעיות מורכבות. בכשל הפסולת צריך לטפל מהשורש. בחגורה המזרחית של ישראל היו כאלה ששמחו שגם בגוש דן חווים מעט ממה שהם סופגים כל השנה. לא בגלל שצרת רבים חצי נחמה, אלא בגלל התקווה והאמונה הוותיקה שברגע שדברים מגיעים לתל אביב, למודעות, לתקשורת, הם לפתע נפתרים.
רק שזה לא יקרה הפעם. גם מפני שממשלת ישראל הנוכחית לא מתעניינת בתל אביבים ובמה שהם נושמים, וגם מפני שהממשלה הזו פשוט לא מסוגלת להתמודד עם בעיות מורכבות ולייצר להן פתרונות.
בתוך ישראל, נדרש מאמץ בין-משרדי מתוכלל לשיקום מצבן של הרשויות המקומיות בחברה הערבית. רשויות חזקות יודעות לטפל בפסולת ופסולת מטופלת לא נשרפת. עד כדי כך פשוט. אבל לממשלה הנוכחית אין שום עניין לחזק את החברה הערבית. להיפך, כפי שמעידה הרפיסות של משטרת בן גביר לנוכח הגידול התלול במספר הנרצחים בחברה הערבית.
למרבה האירוניה, בעוד נציב הכבאות הראשי אסר על הדלקת אש בכל הארץ כדי לקדם את פני השרב ול"ג בעומר, מדי יום בשבוע האחרון בערו שרפות פסולת בעשרות מוקדים בכל חלקי המדינה. במוקד הוואטסאפ של עמותת "אזרחים למען אוויר נקי" מתקבלים אלפי דיווחים בחודש על שרפות פסולת בכל רחבי הארץ. ככל שמזג האוויר מקצין גובר הסיכון ששרפות כאלה יתפתחו במהירות לאירוע בקנה מידה לאומי. מדובר בכרוניקה של אסון ידוע מראש.
רשויות חזקות יודעות לטפל בפסולת ופסולת מטופלת לא נשרפת. עד כדי כך פשוט. אבל לממשלה אין שום עניין לחזק את החברה הערבית, למרות שמדובר באסון ידוע מראש
בשטחים המצב עוד הרבה יותר מורכב, ומה שבטוח – המצב הנוכחי, שנמשך כבר כמעט 60 שנה, שבו ישראל נוקטת בגישה של לא לבלוע ולא להקיא, הוא הרע מכל העולמות מבחינה סביבתית.
לפני שנתיים הוקם צוות בין-משרדי בראשות המשרד להגנת הסביבה לבחינת נושא שרפות הפסולת מעבר לקו הירוק, עד היום הצוות לא הגיש את מסקנותיו. גם ההבטחות להגדיל משמעותית את מצבת הפקחים של יחידת 'ינשוף', שמונה 14 פקחים בכל הארץ, לא קוימו.
לתל אביבים, אם כך, מומלץ להתפלל לרוח מערבית. לתושבי מזרח ישראל מומלץ לא לבנות על זה שההצטרפות של התל אביבים למעגל המחנק תשפר במשהו את מצבם.
2
שר החקלאות אבי דיכטר נראה כחתן בחופתו. התוספת (המוצדקת) לשם המשרד – 'ביטחון המזון' – קיבלה ביום שני בבוקר חותמת רשמית: שישה צוותים משורה של משרדי ממשלה – החקלאות, הגנת הסביבה, הבריאות, הכלכלה, המל"ל ורח"ל – סיימו עבודה של יותר משנה והגישו טיוטה של התוכנית הלאומית לביטחון המזון לישראל. להודו יש תוכנית כזו למאה השנים הקרובות (אם כי צריך להודות שההווה של ההודים בתחום ביטחון המזון לא מזהיר), אצלנו מדובר בתוכנית ל-25 שנים (עד 2050). אבל צריך להתחיל ממשהו.
הדוברים באירוע החגיגי שהציגו את עיקרי התוכנית, שנמנו עם דרגי המקצוע במשרדים השונים, חזרו וציינו בפליאה את שיתוף הפעולה הבין-משרדי ותחושת המחויבות למטרה משותפת שאפיינה את עבודת הצוותים.
התזונה הלקויה עולה למשק 55 מיליארד שקלים בשנה, כמעט כמו תקציב משרד הבריאות. 2.6 מיליון טון מזון מתבזבזים והולכים לאיבוד בישראל מדי שנה
מדהים ועצוב שאנשי ממשל בישראל כל כך נפעמים ומופתעים לגלות שהם יכולים לעבוד ביחד. הפליאה שלהם מובנת: המציאות מוכיחה שוב ושוב שכל מה שדורש תכלול בין יותר משני גופים ממשלתיים נידון להיתקע. נפילה בין הכיסאות היא ענף הספורט שבו ישראל מצטיינת באמת, אפילו יותר מג'ודו. הפעם, כולם מתעקשים, זה נראה אחרת.
המשנה למנכ"ל משרד החקלאות, יובל ליפקין, שניצח על עבודת הצוותים, הציג נתונים על קצה המזלג: התזונה הלקויה של הציבור הישראלי עולה למשק 55 מיליארד שקלים בשנה, כמעט כמו תקציב משרד הבריאות. 2.6 מיליון טון מזון מתבזבזים והולכים לאיבוד בישראל מדי שנה. היעד: לצמצם את אובדן המזון ב-25% עד 2035 וב-50% עד 2050. הסיכוי? כנראה כמו הסיכוי שממשלת ישראל תעמוד ביעדי האנרגיות המתחדשות וצמצום הפליטות.
היום פרסתי בפני ועדת הכלכלה בראשות חברי דוד ביטן את תוכניותיי במשרד החקלאות וביטחון המזון עבור שנת 2025.
בראשית דבריי אמרתי כי משפט המפתח בעשייה שלנו הוא שהמדפים יהיו מלאים. השנה ובכל שנה.
הסברתי כי אנו ממשיכים לשקם את החקלאות בצפון עד שתגיע לשיקום הנדרש מבחינתנו – לא פחות… pic.twitter.com/f1HdW02fPE
— Avi Dichter אבי דיכטר (@avidichter) May 14, 2025
הצוותים עשו עבודה רצינית וההמלצות בהחלט בכיוון הנכון: הציבור הישראלי, שמכהן כאלוף העולם בצריכת עוף לנפש וממוקם בצמרת הגבוהה גם בצריכת בשר בקר, יצטרך להפחית מחצית (!) מצריכת הבשר.
יותר מזון מהצומח, יותר מזון מקומי, הרבה יותר קטניות, הנגשת מחירים של ירקות ופירות, וגם הפתעה קטנה: בעקבות עבודה מאומצת של ארגון החקלאים האורגניים מול משרד החקלאות, התווספה לדו"ח גם המלצה מפורשת להגדיל משמעותית את היקף החקלאות האורגנית והחקלאות המחדשת (כזו שמתבססת על שיטות גידול ידידותיות לסביבה גם בלי תו תקן אורגני רשמי)."ישראל תצטרך לעבור תהליך עומק אמיתי", סיכם ליפקין.
ההמלצות בהחלט בכיוון הנכון: הציבור הישראלי, אלוף העולם בצריכת עוף לנפש, יצטרך להפחית מחצית מצריכת הבשר; יש להגדיל משמעותית את היקף החקלאות האורגנית והחקלאות המחדשת
אם כל ההמלצות הללו נשמעות לכם מוכרות, זה רק מפני שהדברים הללו נאמרים כבר שנים על ידי מומחים מתחומי התזונה, הסביבה והבריאות, אבל נופלים על אוזניים ממשלתיות ערלות. כי בעוד ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי, מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות שמלאה בידע ורצון טוב, מדברת על הצורך הדחוף לצמצם את צריכת המשקאות הממותקים, הפוליטיקאים מבטלים את המס שחל עליהם והצריכה רק גוברת.
ובעוד המומחים מדברים על צמצום משמעותי בצריכת הבשר, הממשלה מאריכה את הפטור ממכס לענף המשלוחים החיים שמשנע לכאן בני בקר מהקצה השני של העולם. עם כל ההייפ הטבעוני-צמחוני, צריכת הבשר בישראל לא הפסיקה לגדול בשנים האחרונות, ולא הפסיקה לקבל רוח גבית מהממשלה.
אן מאדי חלבי ממנהל ביטחון המזון במשרד החקלאות שהנחתה את הדיונים באירוע חלקה אנקדוטה: היא נאלצה לאחרונה לבלות בבית החולים רמב"ם, וגילתה שהדבר היחיד שאפשר לאכול בלילות הם ממתקים וחטיפים מהמכונות האוטומטיות. "אז אכלתי 'טעמי'", היא התוודתה, "לא בדיוק טוב לבריאות". גם על הסוגייה הזניחה לכאורה של תוכן המכונות לממכר מזון בבתי החולים מדברים כבר שנים – וגם בקשר לזה לא נעשה דבר.
השאלה היא מה ייעשה מכאן והלאה. טיוטת הדו"ח תפורסם בקרוב להערות הציבור ומשרדי הממשלה, ולאחר מכן תעלה להחלטת ממשלה ולתקצוב. לפי משרד החקלאות, מדובר בכמה מיליארדים רק בחומש הקרוב.
פקידי האוצר לא השתתפו בעבודה וגם לא באו לאירוע הצגתו של הדו"ח, וזה לא מקרי. בישראל אי אפשר להזיז צלחת בלי הסכמה של האוצר לתקצב, והאוצר לא הפגין עד עכשיו עניין בתוכנית הלאומית לביטחון תזונתי
בוודאי הבחנתם שבין הגופים שהיו שותפים לעבודה על הדו"ח נפקד מקומו של האוצר. פקידי האוצר לא השתתפו בעבודה וגם לא באו לאירוע הצגתו של הדו"ח. זה לא מקרי. בישראל אי אפשר להזיז צלחת בלי הסכמה של האוצר לתקצב, והאוצר לא הפגין עד עכשיו עניין בתוכנית הלאומית לביטחון תזונתי. כשתעלה הדרישה להקצאה של 3-5 מיליארד לטובת התוכנית, חוסר העניין יהפוך כנראה להתנגדות עזה.
אבל זה לא רק העניין התקציבי: כשהדו"ח יוצג בפני הממשלה, יתרחש המפגש הנפיץ בין המלצות מנומקות של טובי המומחים, מתוך הממשלה ומחוץ לה, בתחומי הבריאות, החקלאות, הסביבה והכלכלה, לבין עולמם הצר של שרי הממשלה.
מה הסיכוי שסמוטריץ', בן גביר ושות' יתייחסו ברצינות להמלצות של חבורת אנשי מקצוע, מומחים ואקדמאים? או במילים אחרות – מה הסיכוי שדו"ח שחובר על ידי מיטב הדיפ סטייט יאומץ על ידי ממשלת הדיפ סטייק? לא מומלץ להמר על זה.
3
בשבוע שעבר כתבתי כאן על המכוניות שננטשות בשולי כבישים בערבה ובנגב. בפעם הראשונה נתקלתי בסוגייה כשהבחנתי ברכב הזה שעמד בשולי כביש 90, בין שדה התעופה רמון לאילת. התמונה צולמה בשבוע השלישי של חודש ינואר.
הנחתי שהרכב פונה מזמן, אבל השבוע עדכן אותי תושב האזור: כמעט ארבעה חודשים אחרי, הוא עדיין שם. משטרת ישראל לוקחת את הזמן. הרבה מאוד זמן.
4
בעיר ניס שבריביירה הצרפתית העירייה מתאימה את עצמה לאקלים המתלהט. המתקן הזה, שצילם דורון שפט, מציע לתושבים ותיירים מים קרים חינם, וחוסך להם את הצורך לרכוש בקבוקי פלסטיק.
יש כמה הבדלים בין המתקן הצרפתי לקולרים שמוצבים ברחובות ישראל (בתפוצה לא מספקת): בקולר מאוד לא נוח למלא בקבוק שהבאתם מהבית; המתקן הזה אסתטי ומזמין ובניגוד לקולרים משדר תחושת ניקיון; והצימוק בברזייה – יש גם ברז עם סודה קרה! דוז פואה לעיריית ניס.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו