שני גנרלים, גבוהים, רזים ועתירי עלילות דיברו בשבוע שעבר על מה שקורה בעזה. אחד, שדבריו על מדינה ש"הורגת תינוקות כתחביב" עוררו סערה תקשורתית, גינויים מכל עבר והאשמות על כך שהם יהיו מעכשיו המניע לטרור כולל רצח שני עובדי השגרירות בוושינגטון.

יאיר גולן הספיק בינתיים להבהיר את דבריו. נכון שבערך באותה שעה בה עשה זאת התפרסמו בכל העולם דיווחי הזוועה על מותם בהפצצת חיל האוויר של תשעה אחים שהמבוגר שבהם היה בן 12, אבל זה כמובן הרבה פחות חשוב ומזעזע, בעיקר את התקשורת הישראלית, מאשר השימוש במילה "תחביב".

גולן הספיק להבהיר את דבריו. בערך באותה שעה התפרסמו בעולם דיווחי הזוועה על הרג 9 אחים, שהמבוגר בהם היה בן 12 בהפצצת חיל האוויר, אבל זה כמובן לא חשוב ומזעזע, בעיקר את התקשורת פה, כמו המילה "תחביב"

לענייננו חשוב איש הצבא השני, בני גנץ, מנהיג המחנה הממלכתי ומי שרואה עצמו כראש ממשלה לעתיד. כה אמר גנץ בשבוע שעבר ב"כנס ירושלים" של ערוץ המתנחלים "בשבע", כאשר דיבר על ההזדמנויות העומדות בפני ישראל:

"אפילו בעזה קיימת הזדמנות ייחודית לקדם את רעיון ההגירה מרצון של הנשיא טראמפ. מדינת ישראל ומדינות שמוכנות לקלוט עזתים, חייבות לפעול לקידום התכנית הזו ולעצב את תשתיות עזה ועתידה הפוליטי. לא עוד היסוס. הזמן לפעול הוא עכשיו".

גנץ יכול לכבס מילים מפה ועד קץ כל הדורות, אבל להפוך את עזה לגיהינום עלי אדמות ואחר כך להציע לתושביה להגר משם – זה בפועל "טרנספר". אם גנץ לא משוכנע עדיין, כדאי שיבדוק על איזה מדינות קולטות מדובר. לא שוויץ ולא דנמרק אלא לוב וסודאן. אין פלא שתושבי עזה לא עומדים עדיין בתור (מרצון כמובן) כדי להמיר את הגיהינום בו הם נמצאים עכשיו לגן עדן בלוב או נווה מדבר בסודאן.

הלכתי לבדוק את עקרונות המחנה הממלכתי כדי לראות אם משם שאב גנץ את רעיון הטרנספר. התשובה היא לא. יש שם התחייבות למדינה יהודית ודמוקרטית ולזכויות אזרח וזכויות מיעוטים, תמיכה בהתיישבות באזורים שונים אבל לא ביהודה ושומרון, הבעת שאיפה ליהדות ברוח בית הלל ועוד הרבה דברים טובים. דבר אחד אין שם: תמיכה בטרנספר.

להפוך את עזה לגיהינום עלי אדמות ואז להציע לתושביה להגר משם – זה בפועל "טרנספר". אין פלא שתושבי עזה לא עומדים עדיין בתור (מרצון כמובן) כדי להמיר את הגיהינום בעזה לגן עדן בלוב או נווה מדבר בסודאן

לא ברור גם מדוע גנץ, שמצע מפלגתו לא תומך בהתיישבות ביהודה ושומרון, צריך לנסוע למנהטן כדי לשאת דברים בכנס של ערוץ תקשורת שחרט על דגלו דווקא ההתיישבות שם. לאלוהים ולחוט השדרה הרופף של גנץ פתרונים.

גם התהליך התבוני שהביא אותו למסקנה שאסור להסס וחייבים לפעול עכשיו כדי לקדם טרנספר של תושבי עזה אינו ברור. הנשיא דונלד טראמפ, שפלט מה שפלט בלי להבין (כמו בהרבה מקרים) על מה הוא מדבר, כבר שכח את הרעיון הזה. אבל גנץ, יחד עם שאר קיצוני הימין, לא שוכח.

נעזוב את גנץ, תפיסת עולמו והעקרונות המנחים אותו בקידום היעד המוצהר של מדינה יהודית ודמוקרטית, כי שאלה מעניינת לא פחות היא מה הייתה התגובה לדבריו.

נתחיל בחברי הכנסת של המחנה הממלכתי. סביר להניח שאם יאיר גולן או יאיר לפיד היו נושאים דברים בזכות "טרנספר עכשיו" היינו עדים לסערת רוחות והסתייגויות במפלגותיהם. אבל ב"מחנה הממלכתי" – אלם ודממה.

איך מסבירים זאת? אולי בכך שחברי הכנסת מסכימים לדברי גנץ. אבל אם כך הדבר, נא להודיע ולשנות את המצע. אפשרות חלופית: הם יודעים שגנץ מדבר שטויות ועדיף לא להתייחס כדי לא ליצור סערה מיותרת. ככל שתהיה מעליבה, גם זו אפשרות. בהיעדר אופציות נוספות, רצוי שמצביעי המחנה הממלכתי ירשמו לעצמם שמפלגתם הפכה כנראה למפלגת טרנספר.

התהליך התבוני שהביא את גנץ למסקנה שיש לפעול כעת לקידום טרנספר אינו ברור. טראמפ, שפלט מה שפלט בלי להבין על מה הוא מדבר, כבר שכח את הרעיון הזה. אבל גנץ, יחד עם שאר קיצוני הימין, לא שוכח

עכשיו לתקשורת. כמות הברבורים ודברי ההבל שנשמעים באמצעי התקשורת המרכזיים יותר והמרכזיים פחות אינה יודעת גבול והחיפוש אחרי אייטם חדש שניתן יהיה לקיים עליו דיונים באולפן הוא אינסופי. אבל למסר הטרנספריסטי של גנץ לא היה כל הד למעט פוסט בודד של אורי משגב מ"הארץ". זאת, בשבוע שבו מילה אחת של יאיר גולן עוררה, מרגע שנשמעה מעל גלי האתר בבוקר יום שלישי ולפחות עד "מבצע זיני" של נתניהו ביום חמישי בלילה, סערה אין קץ.

אלה לא הימים עליהם תהיה תפארתה של תקשורת המיינסטרים הישראלית. הדרך בה היא מתייחסת לרעיון המוקצה של "טרנספר", שלא לדבר על ההרס בעזה, הוא הביטוי הברור לכך.

ויש גם את האפקט הציבורי וההשפעה על דעת הקהל. כאשר גנץ, המרכז של המרכז בפוליטיקה הישראלית מנרמל את רעיון הטרנספר, הוא נותן לו לגיטימציה ברורה. שהרי מה לנו כי נלין על בצלאל סמוטריץ' או על איתמר בן-גביר כאשר גם הוא מקדם את עמדותיהם האפלות.

נכון, כשני שליש מהאזרחים היהודים במדינת ישראל תומכים כיום בפתרון כזה. אבל רון גרליץ, מנכ"ל מכון אקורד לסקרי דעת הקהל ומי שמבין דבר או שניים בנושא, רואה בדברי גנץ עמדה שהיא "חמורה ומסוכנת יותר מעמדות הציבור בישראל לגבי תמיכה בגירוש בכוח או הגירה ברצון של הפלסטינים מעזה".

עתידה של המפלגה אותה מוביל גנץ אינו ברור. אבל יש לקוות שכאשר ההיסטוריה תעשה את חשבון הנפש של מדינת ישראל ומנהיגיה, היא תזכור את תמיכת גנץ בטרנספר כאחת מנקודות השפל הגדולות.

למסר הטרנספריסטי של גנץ לא היה כל הד למעט פוסט בודד. זאת, בשבוע שבו מילה אחת של גולן עוררה, מרגע שנשמעה בבוקר יום שלישי ולפחות עד "מבצע זיני" של נתניהו ביום חמישי בלילה, סערה אין קץ

כי בפועל לא יצא דבר מרעיון עוועים זה גם אם בני גנץ תומך בו. מוסרית, עליו ועל לחבריו למפלגה לזכור שזהו אות קין, שאם לא יתנערו ממנו הוא יישאר חרוט על מצחם לעוד הרבה שנים.

פרופסור (אמריטוס) אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה הוא מומחה למודיעין, ביטחון לאומי, והסכסוך הישראלי-ערבי ובתחומים אלה הוציא תשעה ספרים, ביניהם "הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה" (2013); "המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור" (2018); "מלחמה משלו: חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים" (2021), ו"התאוששות: צה"ל במבחן מלחמת יום הכיפורים" (2023). ספרו האחרון הוא "מעבר לקיר הברזל: מה חסר בתפישת הביטחון של ישראל" (2024).