העולם הדמוקרטי נשם לרווחה לפני כשבועיים, כשרומניה ניצלה (בפער קטן מדי) מנשיאות של ג'ורג'ה סימיון, לאומן קיצוני אוהד ולדימיר פוטין. קרב מכריע אף יותר מתרחש ממש כעת בפולין — מדינה שגודלה, מיקומה ומשקלה באירופה הופכים את הבחירות היום (ראשון, 1 ביוני) לקריטיות עבור עתידה של הדמוקרטיה הליברלית.
הפולנים הולכים היום לקלפי לסיבוב שני בבחירות לנשיאות ויכריעו בין ראש עיריית ורשה הליברלי רפאל טשאסקובסקי לבין קרול נברוצקי, מועמד מפלגת "חוק וצדק" הלאומנית. לכאורה, זהו עימות פוליטי שגרתי. בפועל, מדובר במשאל-עם על עתיד הדמוקרטיה במדינה, עם השלכות על העולם וגם על ישראל.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
הכותרות הראשיות עכשיו
התחושה הכי קשה בימים האחרונים היא התחושה שאין לנו שליטה, ברווזים במטווח שרק ממתינים לטיל שייפול, לצו שיגיע, או חלילה לקצין נפגעים. אבל את השליטה על חיינו לא איבדנו באשמורת האחרונה של ליל חמישי, ה-13 ביוני.
איבדנו את השליטה על חיינו כאשר נרמלנו את קיומה של המלחמה הארוכה בתולדות ישראל. השליטה התרחקה מאתנו בכל פעם שאמרנו, שבאולפנים אמרו "שקט – יורים", או "זה לא הזמן". היא חמקה לה כאשר מיליוני ישראלים העדיפו לצפות בהישרדות מאשר להילחם למען הישרדותם של אחינו במנהרות חמאס בעזה. התחושה היא שגורלנו נחרץ מדי ערב אי שם בכוכבים מעל ולא על ידינו.
פרופ' ישראל ויסמל-מנור הוא חוקר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל שותף במעבדה להתנהגות פוליטית. מומחה לפוליטיקה אמריקאית, מלמד וחוקר היבטים שונים של דיסאינפורמציה, קונספירציות ושקרים בפוליטיקה.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
בתקופות שבהן המציאות סוערת, הילדים שלנו חווים הכל. הם אולי לא שומעים את החדשות, אבל הם מרגישים אותנו ההורים, את הסביבה, את המתח באוויר.
לפעמים דווקא חוסר ההבנה של הסיטואציה מפחידה את הילדים אפילו יותר. הם קולטים את הדופק המהיר, את המבטים המודאגים, את החיבוק שפתאום מתהדק. לא תמיד הם יודעים להסביר במילים, אבל הגוף והנפש שלהם מרגישים – ובגדול.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
עיר מקלט
זרם תודעה של ברווז במטווח אחרי לילות של השכמות בהולות וגלי טילים
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני חושב, שהגוש האנטי ליברלי, כפי שאתה מתאר אותו, לא חולק יותר מדי ערכים במשותף. רובם של המנהיגים הללו הם בדלנים, שמתעניינים בעיקר במדינה שלהם, ואין להם שום יומרה להקים סדר עולמי חדש. הקשר היחיד ביניהם הוא, שהם לא מסוגלים להסתדר עם הסדר העולמי הליברלי הנוכחי. חלקם מצביעים על בעיות עמוקות שהמסדר הליברלי גרם להן (הגירה, פערים בין תרבויות, אי-שילוב של מוסלמים). חלקם מרגישים חוסר הוגנות כלכלית ודורשים צדק (למשל ארהב משלמת כדי להגן על אירופה). וחלקם, כמו ישראל, מוצאים את עצמם מנודים מהמסדר הליברלי, שמנסה לכפות עליהם פתרונות שאין לו מושג מה משמעותן, ומסרב בעקשנות לפקוח את העיניים ולהתבונן במציאות. ולכן, במידה מסויימת, אפשר לומר שהמסדר הליברלי הוא זה שמכריח את ישראל לעבור צד לאיזורים הלא-ליברלים. למרות שהיא לא ממש מרגישה שם בנוח.